Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Shabbat Chapter 5
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
כדברי תלמיד. פי' הר"א בכלאים שחזר ר' אושעיא ופסק הלכה כר' יונה תלמידו ודברי חכמים וכו' פירש שהוא ענין בפני עצמו ע"ש וקשה אם כן דברי חכמים וכו' לא שייך מידי:
שמואל אמר בקשורה לו מע"ש. כתב הרא"ש בפרקין ובירושלמי משמע דהא דאמר שמואל ובלבד שתהא קשורה לו מע"ש משום דאסור לקשור מרדעת בשבת משום דמשתמש בבעלי חיים דגרסי' התם שמואל אמר בקשורה בו מע"ש הוא חנן מגופתיה אמר קמיה דשמואל רב חייא בר אשי לא נהיג כן אמר ליה נהיג רב בטרסקלין פי' ודאי בדבר זה היה מקיל רב שהיה מתיר לתת טרסקל בפיה בשבת אבל לא לקשור מרדעת בשבת התיב רב אחא קמיה דרב פפי והתני' חבל שהוא קשור לפרה קושרין אותו לאבוס לאבוס קושרין אותו לפרה ניחא לפרה קושרין אותו לאבוס לאבוס קושרין אותו לפרה ולא נמצא שמשתמש על צדדי בהמה בשבת פירוש ואף על פי שמשתמש על צדדי בהמה בשבת [צ"ל שרי והשאר נמחק] (פירוש לצרכי בהמה) וקשה לשמואל דאוסר לקשור מרדעת בחמור בשבת משום שמשתמש בבעלי חיים א"ר בא תיפתר בקשר שאינו של קיימא פי' ולא חשיב כמשתמש בבעלי חיים כיון שאינו של קיימא א"ר יוסי שניין היא צדדי בהמה בין קשר של קיימא ובין קשר שאינו של קיימא כלומר אין חילוק בינייהו דלעולם הוא משתמש בצדדי בהמה אמר רבי שמלאי תפתר כרבי שמעון בן אלעזר דתני רבי שמעון בן אלעזר אומר מותר להשתמש על צדדי אילן בשבת הוא צדדי בהמה הוא צדדי אילן אבל כשנותן מרדעת על גבי החמור בלא קשורה אין צריך להתקרב אצל החמור ואין נשען עליו ואין כאן משתמש בבעלי חיים עכ"ל ותימא א"כ שטעמו דשמואל משום שמשתמש בבעלי חיים מ"ש מרדעת מכל הנך דמתני' כגון לבובין ושחוזות וכבונות דהלא בכולהו צריך לשמש בבעלי חיים ושמואל מרדעת הוא דתני וכדדייק רב נחמן בבבלי וע"ק חנן מגופחיה אמר משמיה דחייא בר אשי שלא נהג כן במרדעת השיב שמואל שנהג כן רב בטרסקל וע"ק כיון דס"ד דמקשה דמותר להשתמש בצדדי הבהמה מאי משני הש"ס תיפתר כרשב"א הא מעיקרא נמי הכי הוה ס"ל הל"ל דשמואל כרבנן וע"ק שמואל צדדי בהמה אתא לאשמועינן ולפי מה שפירשתי בקונט' י"ל מ"ש הרב"י בסי' ש"ה וז"ל ולא ידעתי האיך כתב רי"ו בח"י דמותר לקשרו בחצר ולא חשש לדברי הירוש' שכתב הרא"ש ע"כ:
יאות אר"י בן בתירא ומ"ט דרבנן. כתב הרא"ש וה"ר יונה כתב דבירושל' מוכח דר' יהודה מפרש דברי ת"ק דגרס התם יאות אר"י מ"ט דרבנן פירוש טעמא דרבנן דאמרי לחלב אסור ליבש מותר והלא אין מכירין אותו מדקאמר ומ"ט דרבנן שמעינן מינה הן הן דברי רבנן הן הן דברי ר"י ולא בא ר"י אלא לפרש דברי חכמים ע"כ ולפי מ"ש בקונט' לק"מ וכ"נ דלפי הגירסא שלפנינו לא פירש למה יאות א"ר יהודה וע"ק אי ר"י מפרש לדברי חכמים היה לו לרבי לסדר דברי ר"י קודם ר' יוסי כיון שהוא מפרש דברי הת"ק:
כהדא כיפה וכו'. רש"י פירש במתניתין מטולטלת י"מ פושלא שתחת זנבו וי"מ מרדעת וכו' ע"כ לפי משמעות סוגיין מטולטלת היא על ראש הגמל ולא פליג על הבבלי דתני לא יצא במטולטלת הקשור לו בזנבו שהדבר פשוט שהרצועה יוצאת מן המטולטלת שבראשה ונקשרת בזנבה:
תני אבל מטייל הוא בחצר. ונ"ל הא דתני בבבלי בדף נ"ג בברייתא ומטיילת עמו בחצר נמי אמרדעת קאי דבתוספתא כולם שנויים שם ומטיילת עמו בחצר ארישא קאי אמרדעת ואאוכף כי היכא דלא נחלק בין שתי תלמודיים בפי' הברייתא וניחא לן בזה מ"ש תוס' בדף נ"ג בד"ה מהו ליתן מרדעת ע"ג החמור וכו' ורב אסי בר נתן דבעי אם אסור אין לפרש משום דמיחזי וכו' ואיך לפרש נמי דבעי למגזר חצר אטו רה"ר כדאמר גבי אשה דגבי בהמה לא גזרו כדתניא בסמוך גבי זוג ומטיילת עמו בחצר אלא נראה לר"י דטעמא משום טרח' דשבת וכו' ע"ש ולפמ"ש יש לפרש דבעי למגזר והך ברייתא לא שמיעא ליה ואם לא נאמר כן צריך טעם למה תנא גבי זוג שמטיילת בו בחצר מ"ש זוג משאר דברים השנויים שם בברייתא בשלמא מרדעת ואוכף ניחא משום צער צנה אבל זוג טעמא רבה בעי:
תני יוצא הוא החמור באוכף שלו לחממו. כחב הטור בסי' ש"ה כתוב בס"ה אסור להסיר האוכף מעל הסוס ומרדעת מעל החמור וכן ליתן עליו אבל ליתן מרדעת על החמור שרי ע"כ משמע מדבריו דליתן אוכף על החמור אסור וכ"כ בש"ע ואוכף אסור בין ליטול בין להניח בין לחמור בין לסוס ע"כ ותימא שלא ראו דברי הירושלמי שמתיר בפי' אוכף להניח על החמור ויותר מזה אני תמה על הט"ז שכתב שם ס"ק ו' על דברי הב"ח שהם בדויים. ותו דאם האוכף מחמם וכו' ע"ש דמסיק שאין האוכף מחמם וכאן מפורש שאף האוכף מחמם וצריך עיון:
רבי בא בשם שמואל אם היתה קרנה קדוחה מותר לצאת באפסר. בבבל אמרי' דאמר שמואל הלכה כחנניה דכל נטירותא יתירתא שריא א"כ אפילו אין קדוחה יוצאת באפסר וכן הא דקאר"ז בסמוך משמיה דשמואל שור שעסקיו רעים יוצא בפרומביא נמי פליג אהא דאמר שמואל הלכה כחנניה מיהו התם אמרי' דאיכא תרי אמוראי אליבא דשמואל אך סייעתא גדולה היא לדברי הרי"ף דלית הלכתא כחנניה. וגם שמעי' דאפילו למאן דפליג אחנניה שור שעסקו רע יוצא בפרומביא וזה סייעתא למ"ש הה"מ בפ' כ' מה"ש והוי יודע שכל בהמה שעסקיה רעיה אע"פ שאין בנות מינה צריכות לאותה שמירה והיא צריכה מותרת לצאת בה וכן כתבו ז"ל ע"כ ולאו מפיהן אנו חיין אלא דברי ר' זעירא הן:
א"ר אידי וכו'. כתב הי"מ אידי דחיטרי כך היה שמו. אשתו הוית. אשחו היתה יוצאת באיזה דבר קשור בראשה ממה שאסרו חכמים בטוטפת וסנבוטין ודרך גנאי כינו הדבר לרצועה שבין קרניה וע"י שכינו אותה בשם פרה תני לה מתני' הכא גבי בהמה אינה יוצאה ומ"מ לולי שהאשה נקראת עגלה בלשון הכתוב לא הוו קרו לה רבנן הכא ופי' דחוק מאוד מכמה טעמים:
הדרן עלך פרק במה בהמה