מעינה סוכנה. כתב הי"מ ומ"מ צ"ע למה נתחכם פתחי' לפרש דבריהן כך ולא כמשמען ע"ש ונ"ל דודאי נשים שחצניות הן ואילו היה כסברתן לא היתה מגלה קלונה ברבים שהיא מקולקלת כ"כ ששופעת דם כמעיין או כים וא"ת באומרת לזיבתי קשה י"ל כמ"ש הי"מ דה"ל למימר לטהרתי:

אפשר שהיה מכבד את בוראו במים וכו'. וקשה הא אמרי' לעיל גבי נחוניא ואפ"ה מת בנו בצמא וכן מקשים תוס' בב"ק י"ל דה"ק כיון שזה מקפיד על כך לא היה הקב"ה מקפחו במים אבל גבי נחוניא ידע הקב"ה שיקבל באהבה ויתלה החסרון בעצמו ועי"ל בענין אחר:

בית גרמו היו מסיקין וכו'. ביומא דף י' פירשתי קצת בענין אחר ופירושי שבכאן נ"ל עיקר ולשון הבבלי ביומא נ"ל דה"ק בית גרמו היו מסיקין מבחוץ היינו בתנור ורודים מבחוץ והיו מדביקים הבצק בדפוס שהיה בתנור מבחוץ לדפוס ואנשי אלכסנדריא היו מסיקין האש מבפנים בתוך חלל הדפוס שהיה בתנור ומדביקין הבצק בתוך אותו הדפוס ומפני שלא היה החום גדול כל כך לכך נתעפש ופי' זה ברור והרא"פ פי' מבחוץ לתנור והוא כפרש"י ואינו נכון שרש"י פי' כן באנשי אלכסנדריא והוא פי' כן לבית גרמו ואי ס"ד דהסיקו מבחוץ לתנור כ"ש שנתעפש:

היה מביא לוגו עמו. כתב הרא"פ וכבן עזאי חוטא דל למה היה מביא לוגו עמו כיון דלבן עזאי היה חותם של חוטא דל בפני עצמו א"כ לוג שמן שהיה מצורע דל צריך להביא כדי ליתן על בהונות למה היה מביאו מביתו והכי מפורש בתוספתא וכבן עזאי חוטא דל מביא לוגו עמו הלא הכל היה מתוק' בקדש בשלמא לרבנן דאמרי מצורע דל היה נוטל מן חותם גדי והיינו עשרון א' א"כ לוגו ע"כ היה צריך להביא מביתו אבל לבן עזאי קשיא ע"כ ופי' תמוה דהא בתוספתא תניא ד' חותמות היו במקדש חוטא היה מביא לוגו עמו חוטא דל כדברי בן עזאי היה מביא לוגו עמו א"כ תיקשי להו לרבנן נמי למה היה חוטא עשיר מביא לוגו מביתו אלא ודאי פי' שבקונטרס עיקר:

והא תנינן כלי וכו'. מה שפי' הרא"פ בקושיא זו ופירוקה ע"ש ואינו מחוור כלל וכלל וחס לפרש כן דברי חכמים שהן דברים שאפילו תינוקות של בית רבן יודעין ואין מי שיטעה בו ומה שמביא ראייה מדברי הרמב"ם אינו ראיה כלל וכבר כתב הכ"מ שנוסחא אחרת היה לו לרמב"ם אבל נוסחא שלפנינו מורה מאוד כדברי הראב"ד וע"ש ומ"ש הכ"מ שדברי הירושלמי צריך לימוד ע"כ כבר ביררנו הדברים בפירושינו בקונ' והבן:

הדרן עלך פרק אלו הן הממונין: