Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sukkah Chapter 5
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
כל זמן שהחליל נוהג וכו'. וקשה הא לא תנן במתני' דערכין אלא י"ב ימים שהחליל מכה לפני המזבח והא איכא חנוכה שגומרין בו את ההלל ואין בו חליל וי"ל דלא חשיב אלא הלל של קרבן אבל של חנוכה של הודאה הוא:
מ"ד הילך מצה שהוא חביב. משמע שהמצה חביב וכדפירשתי בקונט' מיהו בבבלי בפרקין דף נ"ו מפורש דמצה תדיר וחמץ חביב ולפ"ז צ"ל מ"ד הילך מצה בסוף שהוא חביב היינו שהחמץ חביב ולמ"ד שהוא תדיר נמי צריכין לפרש כן ודוחק:
דלמא וכו' מיעול מצמתא קהלא וכו'. הי"מ פי' להקהיל הקהל ולפעמים דרשו גם הם ע"ש ודוחק לומר כן שהן היו השמשי' והדורשים גם לשון הסוגיא לא משמע כדבריו לכן פי' שבקונט' עיקר גם מה שפי' בברכות פ"ק בהא דכתיב דנגן המנגן ע"ש אינו מחוור כלל ונראה דגם התם גרסינן כמו כאן ע"ש:
כל שלא ראה דיפלי וכו'. פירש"י שהלכו לשם יוחנן בן קרח ושרי החיילים לאחר חורבן בית ראשון בימי ירמיה ונתיישבו שם ואף ע"פ שעלה נבוכדנצר והחריב את מצרים ונהרגו שם מישראל כמו שהתנבא עליהם ירמיה עלו בניהם שם לעושר ולגדולה עד שהחריבה אלכסנדרוס ע"כ וקשה הא מפורש בקרא בנבואת ירמיה ולא יהיה שריד ופליט לשארית יהודה אשר שמו פניהם לבא ארץ מצרים בחרב וברעב יתמו מקטן ועד גדול וכו' ובסוף נבואה ההיא כתיב ופליטי חרב ישבון מארץ מצרים ואמרו שהן ירמיה וברוך וביותר יש לתמוה לפי הירושלמי ששלשה פעמים חזרו למצרים ולפירש"י לא היה כי אם שני פעמים לכן נ"ל בימי בית שני חזרו לשם בימי חוניו בן שמעון הצדיק:
מקום היו הולכין למוספין וכו' בבבלי בפרקין הגירסא משם לתפלה משם לקרבן מוסף משם לתפלת מוספין משם לבית המדרש משם לאכילה ושתיה משם לתפלת מנחה וכו' ונראה דבהא פליגי דהבבלי סובר כמ"ד דמוספין קודם שש עבדינן להו ומצי לכנוס לבית המדרש קודם אכילה וגם יכול להתפלל מנחה אחר אכילה והירושלמי סובר מוספין בשש עבדינן להו הלכך צריך לאכול מיד אחר המוספין קודם שיגיע שעה שביעית דמכאן ואילך כזורק אבן לחמת:
סולמא מיכא. כתב הי"מ תירוצא הוא ד' סולמו' היו מחזיקין המנורה ואע"ג דלמטה הוה סגי בל"ג אמות בסולמו' היה צריך ס"ו אמות וכו' ע"כ. ואינו מחוור דא"כ אף הסולמות היו צריכין חיזוק שלא יפלו לפניהם ולאחריהם שהרי בצד היו סמוכים למנורה שהיו קרובים ליפול גם החילוק שמחלק בין מלמעלה בין מלמטה הוא דחוק לכן נ"ל פי' שבקונ' עיקר:
וי"א אף קולו של כהן גדול וכו'. כתב התיו"ט במס' תמיד פ"ג שהכהנים והעם העומדים בעזרה אומרים בשכמל"ו על אותו קול הוא אומר כן אלא שהוא מיחסו לכהן גדול שהוא ראש המדברים וא"נ שיהא קולו של כהן גדול נשמע עד ירחו וכו' שא"א להחליט שיהא קול כהן הגדול קולו חזק כל כך ע"כ וקשה הא בבבלי ביומא דף כ' ע"ב אמרינן מפורש שקולו של כהן הגדול לבדו היה חזק כל כך דקאמר ואעפ"כ כהן הגדול משובח מגביני כרוז שהכהן הגדול חלש ביממא ואפ"ה נשמע עד ירחו וגם שם מפורש דלאו על כל כהן הגדול קאמר אלא שהיה כהן הגדול אחד שהיה קולו חזק כל כך וכדפירש רש"י שם ובר"פ טרף בקלפי וצ"ל דסובר דברייתא איירי בכהן הגדול עצמו אבל לא מתני' ולפי סברתו ניחא הא דלא מייתי הש"ס התם מתני' דתמיד ומייתי מברייתא דמתני' לא איירי בקולו של כהן הגדול עצמו:
זאת אומרת שלא היו תוקעין אלא לניסוך המים בלבד וכו'. וקשה מ"מ היו תקיעות יתירות מה שתקעו למעלה עשירית ובשער התחתון למים של מחר וי"ל דלא תקעו שם אלא בבקר אבל לא באמצע היום ומילוי המים לשבת לא הי' בבקר אך קשה היא גופא מנ"ל לרבי זעירא דלמא בע"ש היו ממלאין צלוחית לע"ש וחבית לשבת בבת אחת וע"ק דלמא לכך לא היו תוקעין בע"ש כיון דלא היה המילוי בכלי מקודש וע"ק הא תנן לעיל הגיעו לשער המים תקעו וכו' ש"מ דאף למילוי המים תקעו. ובבבלי בפרקין דף נ"ד גרסי' ואילו למעלה עשירית לא קתני מתני' מני ראב"י היא דתניא ג' למעלה עשירית ראב"י ג' ע"ג המזבח וכו' ורבנן סברי כיון דתקע למילוי המים ע"ג המזבח למה לי ופירש"י ה"ג לגבי המזבח למה לי דתקע הא תקע לי' למילוי המים כל תקיעות הללו של שער העליון והתחתון ושער המים משום מילוי מים הוא הלכך לערבה ל"ל תקיעה הא כל הני תקיעות דמוספין בחג אינן אלא משום ושאבתם מים בששון הלכך הואיל וגמירי חשבון התקיעות בחג י"ב למעלה העשירית עדיף למיעבד דמונחא מילתא שהן משים מילוי המים שתוקע לכלן על דבר המילוי כסדר ומעלה עשירית משום דמקום מסוי' בעלמא הוא לידע היכן תוקעין אותם ואני שמעתי שלשה לגבי המזבח כשמוליכין את המים למזבח ה"ג לגבי המזבח ל"ל דתקע הא תקע לי' בשעת ניסוך המים ע' לתמיד של שחר בשעת נסכים היו שאין אומרים שיר אלא על היין וקשיא לי א"כ נפישן להו תקיעות דהא איכא הנך דתנן גבי זקיפת ערבה או שמא זקיפת ערבה בעת שמוליכין המים למזבח היא ע"כ וקשה דכאן משמע דמ"ד ע"ג המזבח היינו בשעת ניסוך דאל"כ ר"ז דלא במאן וצריכין לומר דמילוי המים דתנן במתני' היינו ע"ג המזבח וכמו שפירשתי בקונט' וכפי' השני שפירש"י אלא שהיו התקיעות בשעת ניסוך המים וז"ל הרמב"ם פ"ז מה' כלי המקדש וכן תוקעין ג' למילוי המים שמנסכין בחג ואין תוקעין למילוי המים בשבת ותוקעין ג' לגבי המזבח בשעה שמנסכין המים ע"כ וקשיא א"כ נפישין לי' תקיעות דהא כתב בפ"ז מה' לולב שתקעו בשעת סידור הערבה וצריכין לומר דסובר דבשעה שנסכו המים ע"ג המזבח סדרו ערבה:
חליל של מקדש וכו'. בבבלי בערכין פ"ב גרסי' חליל של מקדש של קנה היה ומימות משה היה צוה המלך וציפהו זהב ולא היה קולו ערב ונטלו ציפויו וחזר לכמות שהיה וגבי צלצל ומכתשת גרס ונתפגמו ונראה דאף כאן גרסי' הכי דלפי הגירסא שלפנינו היה ראוי לגרוס בסמוך אלו ג' כלי' שנשתברו:
תרין מנהון כתרי דדהב. כתב הי"מ קשה מ"ט לומר שנים כיון דב' כב' של זהב ה"ל כל א' כא' של זהב ומ"ט דקרא נמי לומר שני' לא היה צ"ל אלא חמודות כזהב ונראה דתרי מנהון כחד דדהב גרסי' ע"כ ולפמ"ש בקונט' לק"מ:
ואחימלך מן המשמר היוצא. וקשה הא אחימלך כה"ג הי' והוא נוטל חמש חלות לעולם כמפורש ביומא בבבלי פ"ק והוא בת"כ:
אר"א חישבתים וכו'. פי' שבקונט' מצאתי בתשו' חכם צבי אך קשה איך אפשר לחשוב דבר זה כשיעברו ב"ד השנה לצורך יתקלקל החשבון מיהו י"ל דגם זה בכלל אקרא לאלהים עליון לאל גומר שהי' עזר אלוה בסוד החשבון שיבא על נכון אך גם אנכי חשבתי ולא מצאתי הדבר מכוון רק עד י"ד שנה ומשם ואילך היה שונה מן המשמרות הראשונות:
הדרן עלך פרק החליל וסליקא לה מסכת סוכה