לא מצאנו נשיאת כפים בלא תפלה. וקשה הא כתיב וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם והיינו נשיאת כפים ולא היתה שם תפלה וי"ל דתניא בת"כ ומביאו רש"י בנימוקיו ויצאו ויברכו העם אמרו ויהי נועם ה' אלקינו עלינו יה"ר שתשרה שכינ' במעש' ידינו והיינו תפלה ואדרבא איכא למימר דמכאי יליף הש"ס דבעינן תפלה לנש"כ:

ר"ח ותענית וכו'. וכתב הרשב"א בחידושיו פ' אין עומדין ונראה ודאי שיש ט"ס אלא איך הוא מזכיר של תענית דאילו של ר"ח מאי קשיא לי' מזכירו בעבודה כשאר כל היום דמ"ש השתא וכו' ואומרה ברכה רביעית דקאמר נמי טעותא הוא אלא אומרה ברכה חמישי' קאמר וכו' ומיהו צ"ע בירוש' שכך מצאתיו פה וגם בתעניח פ"ד ע"כ וכ"כ הרא"ש ולפמ"ש בקונטרס דקאי אתפלת נעילה ניחא הכל ודבר הלמד מענינא הוא דבתפלת נעילה קמיירי והרא"פ פי' דאמוסף דתענית קאי ע"ש ודבריו תמוהים דכל הפוסקים פליגי אהרז"ה וסברי דאין מוסף בתענית ועוד אנן כ"ד ברכות תנן בתענית ולדידי' בר"ח כ"ה נינהו ועוד מאי קאמר ר' בא מה מצאנו בכל מקום אומרה ברכה ד' וכו' הא כשמתפללין י"ח אין מזכירין ר"ח אלא בעבודה לכן נ"ל מ"ש בקונטרס עיקר ואף שהטור כתב דתפלת נעילה בתעניות היא י"ח ברכות בשאר פוסקים לא מצאתי הכרע וכדאי הוא הכרעת הירושלמי להכריע

ר"ח שחל להיוח בשבח וכו' בקונט' פירשתי הסוגי' לפי פירש"י במגילה דלכל מפסיקין מלקרות בענין היום וקורין בענין המועד מעין המאורע אבל הר"ן סובר דלכל מפסיקין אהפטרות קאי וצריכין לפרש דהא דשאל במה קורין אם קורין אף בר"ח ומסתייע ממתני' מדקאמר הפטרה דר"ח מסתמא שקורין אף בר"ח דההפטרה עלה קאי וכ"כ בס' שדה יהושע בברכות ומה שיש לדקדק עוד נכתוב שם בברכות בס"ד:

ד' הוה וכו' כ' בי"מ ר' היה ממנה ב' ממונים על הנהגת הציבור והן היות' גדולים שבחכמים אם היו ראוים היו מתקיימים ואם לאו היו מתים ואז הי' ממנה ב' אחרים במקומם כשנפטר רבי צוה לבני לא תעשה כן אלא מנה כל חכמים הראוי' להמנו' יחד והיינו טעמא כי בנו אולי לא יכיר מי הם היותר גדולים כמו שהוא היה מכיר בהם או מפני שהי' כבה שהיו מתים כשאינם ראוי' לכן חזר בו מהמנהג ההוא עכ"ל וכמה דחוקים דבריו אם היו מתו' למה לא חזר בו ר' ועוד ב' למה הי' ממנה לכן פי' שבקונטרס עיקר:

בגין דצווחין וכו' כ' הי"מ מפני שהציפוריי' היו צועקים עליו שלא היה נאהב להם כדרך הת"ח דלא רחמו לי' בני מתא ופרכינן וכי מפני רנון עבדין עובדא ע"כ ותימא פירושו מאי האי דקאמר בגין דצווחין עליה בציפורין ציפוראי לכן נ"ל כמ"ש בקונטרס עיקר:

והא תני המפטיר וכו'. קצת קשה דלמא כשהעולין יותר מג' מודה רב הונא דלא בעינן י' פסוקי' לג' ותדע שהרי נתבטל טעמו של דבר דקאמר כנגד עשרת הדברות:

אנשי משמר וכו'. כ' הי"מ אנשי משמר לאו דוקא דאנשי מעמ' היו מתעני' אבל אנשי משמר לא היו מתענים כלל ע"כ וא"נ דבמ"ס פי"ז תניא אנשי מעמדות ואנשי משמר היו מתענין וכו':

מהו או' בני סלמיי וכו'. בבבלי גרסי' תנא הן הן בני סלמי הנטופתי ופירש"י כעין שעשו גונבי עלי כך עשו בני סלמי ע"כ ול"נ שבני עלי הן עצמן בני סולמי אלא דשני שמות היו להן על שם שני מעשים שעשו דאל"כ קשה למה קחשיב במתני' בני גונבי עלי בתוך זמן עצי כהנים והעם שהרי הן לא הביאו אלא ביכוריהן לירושלים ולא העצים אלא ודאי שהן עצמן בני סלמי וכ"פ הר"ב:

אדם שהוא עתיד להנהיג שררה וכו'. כ' הי"מ וקשה מהא דאיתא במ"ר שאמר משה יפקוד אלהי הרוחות איש וגו' שתבע שירשו בניו גדולתו משמע שלא ידע שיהי' יהושע המנהיג ע"כ ונראה לי דפי' עתיד שהוא מוכן ומוכשר וראוי לכך כמו להיות היהודים עתידים ליום הזה:

היה משה תפוס בטפחיי' וכו'. הדברים תמוהים מה ענין תפיסת הלוחות ונצחו' של משה ומוכרח אני לגלות טפחיים ולכסות שלש דארכן ששה נגד ו"ק וכדתנן ג' כללו' הסדר שהן ג' כנודע ותפס משה בשני' שהן שלו והן קרני הוד שזכ' בהן משה ושתי' האמצעי' כפי הסדר הן היו בינתיים ונצח משה כפי מדתו שהוא נצח והבן:

קלקול חשבונות יש כאן הה"ד ויהי וגו' וקשה תינח ישראל שבירושלים טעו ונתקלקלו בחשבונות מרוב היגון והטרדה אלא יחזקאל שנאמר לו נבואה זו למה טעה בחשבונות ואפשר דהיינו דפריך רבי מנא וכדפרישית בקונטרס והי"מ כתב שם דברים דחוקים ע"ש:

ובגליות על השמוע'. וק' הא מן הגולה שלחו להכהנים לשאול האבכה בחדש החמישי הנזר כאשר עשיתי זה כמה שני' ש"מ דאף בגולה הי' יום הצום ט"ב. וי"ל דה"ק ובגליות מתענין אף על השמוע' וכ"ש ביום השרפה עצמו ועי"ל דאותן ששאלו היו מהגולי' שבאו לאחר החרבן לבבל:

א"ל מאחר וכו'. מה שפירשתי בקונט' הוא דחוק לכן נ"ל דה"ג ר"י אמר אומרים שיר בלא קרבן ורשב"ל אמר אין אומרים שירה בלא קרבן והשתא שפיר פריך ר"י לדידי ניחא שאמרו שירה על הנסכים של יום ד' שלא הביאו אז דמקריבין נסכים בלא קרבן אבל לרשב"ל קשיא וצ"ע בערכין דף י"א ע"ב:

ושפכו דם נקי. וקשה היינו מה שהרגו כהן ונביא ודיין דאילו היה חייב מיתה לא היה עון בהריגתו אפילו כולו מחמדים וי"ל דהיה בזה חילול השם לשפוך דם נקי בעזרה והלכך נקט באיכה רבתי עוד וחללו את השם וכתב הי"מ א"כ שמונה הוו ולפמ"ש ניחא ועי"ל לפעמים הנהרג חייב מיתה בידי שמים כדאמרינן הקב"ה מזמינן לפונדק אחד אבל זה היה נקי מכל וכל:

עשו כמי שמתו מוטל לפניו. כתב הרי"ף בפרקין אר"י אמר שמואל לא הודו לו חכמים עשאהו כמי שמתו מוטל לפניו דאינו נוהג אבילות ואינו חייב בכפיית המטה כתב הר"ן שפירא דברים הללו אינן לא בגמרא ולא בשום פוסק וטעות מבואר הוא ונ"ל שמן אמר שמואל עד כפיית המטה הגה"ה ואותו המגי"ה שמו שמואל וכו' ומ"מ צריך להגי"ה הכי אמר שמואל לא הודו לו חכמים אף על גב דעשאוהו כמי שמתו מוטל לפניו ונוהג אבילות ואינו חייב בכפיית המטה וכמ"ש הר"ן. והא דאמר עשאוהו כמי שמתו מוטל לפניו היינו כדברי ר"י בר אילעי וכו' והאי הגה"ה קאי אמתניתין דאמר לא הודו לו חכמים ואח"כ צ"ל אר"י אמר וכו' ע"כ ודבריו תמוהים איך הגיה מדעתו והדבר מפורש כאן ודברי הרי"ף מבוררים דה"ק לכך לא הודו לו חכמים לפי שעשאו כמת מוטל לפניו וכו' וצ"ע בעי"ד סימן שמ"א:

שהיה אביה וכו'. כתב הי"מ ומייתי ליה הכא דמשום הכי שמחו דלאשה כזו שירשה משתי מטות היתה צריכה להנשא לאיש שהוא משתי מטות כמותה וכו' ע"כ ותימא ומה תועלת באיש כזה שהרי משפחת אב קרויה משפחה והנחלה נגרע ממטה האם לכן נ"ל דמייתי ליה הכא דמטעם זה היו אסורים להנשא לאיש שהוא משבט אחר כדי שלא יבא על ידי בניהם הסבת נחלה:

הנאות היו אומרות וכו' בי"מ כתב דה"ג הנאות אומרות תן עיניך בנוי והמיוחסות אומרות תן עיניך במשפחה והכעורות אומרות קחו מקחכם לשם שמים וכ"ה בבבלי מיהו דוחק להגיה כל כך ולפי מ"ש בקונט' אין צורך להגהתו:

הדרן עלך בשלשה פרקים וסליקא לה מסכת תענית