לעיל כתבנו קצת מדינא דגרמי וגרמא בנזקין ומהני נזקין דאית' בפירקין טרם אצא מהם אברר קצת מהם אשר עקרן פ"ב דב"ק בדין זרק כלים של חבירו מראש הגג במקום שאין תחתיו כרים וכסתות ובעודן באויר בא אחד ושברן דאיתא פרק כיצד הרגל איכא פלוגתא הרי"ף ומיי' פ"ז מהל' חובל ומזיק וסמ"ג עשין ע' והרא"ש וטור ח"מ סי' שפ"ו ורוב הפוסקים הסכימו דהזורק חייב והמשבר פטור דחשבי' ליה כשבור משעה שזרקו דבתר מעיקרא אזלינן והר"ן כתב בשם ריטב"א שכתב בשם רבו דכיון דמספקא ליה לרבא אי בתר זורק אזלינן אי בתר משבר אזלינן יש לחוש לספיקו והלכך שניהם פטורים דהמע"ה ואע"ג דהאי מלתא פשיטא ליה לרבה דאזלינן בתר מעיקרא וכיון דפשיטא ליה לרבה הוה לן למימר דליכא למיחש לספיקו דרבא דאין ספק מוציא מידי ודאי מ"מ כתב הריטב"א דהא דאין ספק מוציא מידי ודאי היינו דוקא כששניהן בדור א' אבל כשאין שני החכמים בדור אחד כי הכא דרבא הוא בתרא יש לנו לחוש לספיקו וק"ק היאך קאמר הריטב"א דאין שניהם בדור אחד הא רבה ורבא שניהם בדור אחד היו וראו זה את זה ורבה היינו רבו דרבא אם לא שנאמר דכוונת הריטב"א לומר ששניהם לא היו גדולים בדור אחד בשוה וזה דוחק וצ"ע: