כתב הטור וערב דב"ד לא בעי קנין ולכאורה נראה ערב דב"ד היינו שנעשה ערב בפני ב"ד והרמב"ן כתב אע"ג דאמרי' בפני ב"ד אני ערב לא משתעבד אא"כ היו רוצים ב"ד לגבות מהלוה ואמר להם הניחוהו ואני אתנם או ערב להם הואיל ויש לו הנאה דהימנוהו ב"ד באותה הנאה משתעבד עצמו וערב היוצא לאחר חיתום שטרות פי' לאחר שחתמו העדים בשטר כתב ואני ערב וניכר שכתב ידו הוא זה או שהעדים מעידים עליו כתב הראב"ד שהוא משתעבד בלא קנין לגבות ממנו מבני תורין דה"ל כמו מנה אני חייב לך בשטר שהוא משתעבד לו וכ"כ הרמב"ן וה"ר משה הכהן כתב שאינו משתעבד והכי מסתבר. אע"פ שמלוה ע"פ אינו גובה מן הלקוחות גובה מיורשי הלוה בין גדולים בין קטנים והוא שידוע שלא פרע הלוה חוב זה אבל אם אינו ידוע אם פרע אם לאו חוששין שמא פרעו. ואע"פ שהלוה לו בעדים הרי אמרו המלוה את חבירו בעדים א"צ לפורעו בעדים. ואף כשידוע שלא פרעו לא אמרו זה אלא במלוה ע"פ כדי שלא תנעול דלת בפני לוין אבל אם נתחייב לו בענין אחר חוב על פה אינו גובה מן היורשין: