לדעת רבינו הלכה כמ"ד דבור שחייבה עליו תורה ברה"ר הוי דוקא להבלו דאי איכא הבל י' חייב אם מת בתוכו חיה בהמה או עוף אבל כי ליכא הבל אז אפי' יש חבטה והוא עמוק י' אינו חייב על מיתת חיה בהמה ועוף ומיי' פי"ב מהל' נ"מ והרא"ש וטור ח"מ סי' פ"י וסמ"ג עשין פ"ח פסקו כמ"ד דבור שחייבה עליו הורה ברה"ר אף לחבטו הלכך כי ליכא הבל אלא חבט כגון שעשה תל ברה"ר גבוה י' ועלה עליו שור ונפל לארץ והוזק ומת חייב ולעיל פ' המניח הארכתי בדין זה טובא לסלק איזה קושיות מעל הפוסקים ע"ש באורץ ובור שעומקו כרחבו דאין לו הבל לרבינו אם נחבטה בו הבהמה ומתה פטור ולמיי' וסייעתו חייב על החבטה ובור שעומק י' ובא אחר והרחיבו לפי מת שפסק מיי' פי"ב מהל' נ"מ אם מחמת הבלא מת השור שנפל בתוכו חייב הראשון ופטור השני דהא השני מיעט בהבלו ואם מחמת חבטה מת חייב השני ופטור הראשון שקירב נזק בור זה והרא"ש ז"ל כתב דלית הלכתא כהאי לישנא וכן נראה מדברי התוס' שם והטור ופוסקים תמהו על מיי' בפסק זה היאך פסק כתרי לישני דנראה דפליגי אהדדי ולשון זה לא מיתוקם אלא כמ"ד בור שחייב עליו תורה אף לחבטו: לשון ריא"ז בור שחייבה עליו תורה בין שמתה או הוזקה שם בהמה בהבל הבור בין שמתה או הוזקה בחבטו שנחבטה בקרקעות הבור. וכן אם עשה תל גבוה ברה"ר ונפלה ממנה בהמה והוזקה או מתה חייב עליה כמבואר בקונט' הראיות בראיה י"א:

לפי' רש"י ז"ל אם לא הניח הא' לב' משתמש ודולה או שלא מסר לו דלי שניהם חייבין בנזקי הבור הא' והב' ומיי' פי"ב מהל' נ"מ פסק דאם לא הניח א' לב' משתמש ודולה הא' לבדו חייב וכ"כ בגי' רבי' לפנינו. אכן הרא"ש ז"ל פי' דברי רבינו בענין דס"ל דאף הראשון חייב קאמר ואצ"ל השני נמצא דשניהם חייבים: