והרא"ש היה אומר שאפילו שלא בפני ב"ד נמי הוי כהודאה כיון שהיה בפני עדים: לשון ריא"ז היו שנים אוחזין בה ותקפה האחד מחבירו בפני ב"ד אם שתק זה בשעה שתקפה ממנו שתיקה כהודאה והרי הוא כמודה לו שכולה שלו ואם צווח בשעה שתקפה ממנו מוציאין אותה מיד התוקף ומעמידין אותה בחזקת שניהם כמו שהיו אוחזין בה שתק ולבסוף צווח זהו ספק בתלמוד שיש לומר הואיל ושתק בתחלה הרי הודה לו וזה שצוות לבסוף נמלך הוא או י"ל הואיל וצווח לבסוף אין אומרים שהיה שתיקתו דרך הודאה אלא אמר הואיל וב"ד רואין שתוקף אותי איני צריך לצעוק ומספיקא אין מוציאין מיד התוקף ואם תפס תלקו מיד התוקף אין מוציאין מידו וכן אם היו שניהם אוחזין בה ועמד אחד מהם והקדישה כולה וחבירו שתק ולבסוף צווח הרי זה ספק בתלמוד אם חל ההקדש על כולה אם לאו כמב"ה:

כתב הטור אבל אם טוען השכרתיה לו אינו נאמן והמע"ה ומיי' כתבו שגם בטענת חטפה ממני אינו נאמן והרא"ש כתב שהוא נאמן: