כתב הרא"ש ירושלמי ר' זירא ור' אבא יתבין וחזיין צואה ר' אבא רקיק עליה א"ר זירא כמן ימא לטגנא כלומר אין בטול הרוק מועיל אלא לשעה מועטת כמהלך מן הים לטגנא שהוא דבר מועט ואח"כ הרוק מתיבש וחוזרת הצואה למקומה ע"כ:

כתב הרא"ש הלכך המל את הגר צריך לכסות ערותו בשעת הברכה ויש שנוהגים ג"כ כשמלין את הקטן וי"א דאין צריך והסכים כרבינו יונה:

כתב הרא"ש ורבינו משה ז"ל כתב רביעית למי רגלים של פעם אחת ואם יותר צריך להוסיף לפי השיעור:

לשון ריא"ז היו מי רגלים מונחין בכלי נקי שאינו מיוחד להן אם נתן לתוכן רביעית לוג מים מותר לקרות ק"ש כנגדן בין שהיו בכלי גדול בין שהיו בכלי קטן ואפילו אם היו מי רגלים רביעית צריכין ד' רביעית מים לבטלן בין שהיו מי רגלים בכלי ונתן עליהן מים בין שהיו המים בכלי ונפל עליהן מי רגלים אם היו מי רגלים פחות מרביעית נראה בעיני שצריכין מים כנגדן לבטלן כמבואר בקונטרס הראיות:

כתב הרא"ש ואע"פ שאין בהם כלום ואפי' הטיל בהם רביעית מים לא מהני כיון דמיוחדים לכך הוה ליה כבית הכסא ואפי' אין בהם ריח רע ומיהו בכולי תלמודא שמזכיר גרף ועביט מיירי בשל חרס ויש להסתפק אם ה"ה הכי בעביט של עץ ושל זכוכית ומסתבר דבעץ אסור מפני שהוא מובלע בתוכו ומלא זוהמא אבל בשל זכוכית מותר ע"כ:

הרי"ץ גיאות פליג על זה וכתב דכל הבית חשיב כולו ד' אמות ורב האי פסק כבעמוד: לשון ריא"ז היתה המטה גבוהה י' טפחים הרי היא חולקת רשות לעצמה והגרף והעביט העומדים תחתיה אינן כמכוסים ואסור לקרוא כנגדן היתה גבוהה מג' ועד עשרה הרי זה ספק בתלמוד אם הם כמכוסים תחתיה אם לאו וספיקו להחמיר. היו מונחין אחרי המטה הרי המטה חוצצת בינו לבינם ומותר לו לקרוא כנגדן וכך היא שטת רבינו חננאל והוא שלא היה תחת המטה או תחת מחיצותיה חלל ג' טפחים ונראה בעיני שצריכה שתהיה המטה גבוהה י' טפחים שתהא ראויה לחוץ כמבואר בקונט' הראיות:

בגמרא א"ר יוסי בעא מיניה מרב הונא מטה פחות מג' כלבוד דמי ד' ה' ו' ז' ח' ט' מאי א"ל לא ידענא כתב הרא"ש רב אלפס לא הביא זאת הבעיא כלל ונראה משום דמפרש לה דאדרשב"ג קאי ואיהו סבר דהלכה כת"ק עכ"ל: