ורבים מהגאונים כתבו שאין כתובת בנין דיכרין עתה נוהג כלל שעיקר התקנה היתה כדי שיתן אדם לבתו כבנו ועכשיו נוהגים לתת להם יותר ויותר וכ"כ בעל העיטור. ורבינו האי כתב שהיא נוהגת שאין לנו כח לבטל תקנת חכמים וכ"כ מיי' וריב"א ורבינו שמשון כתבו שנוהגת אפי' במטלטלי דכיון דתקון רבנן בתראי דכתובה נוהגת במטלטלין ה"ה כתובת בנין דיכרין והרמ"ה וה"ר יונה כתבו ודאי כתובת בנין דיכרין נוהגת האידנא שאין לעקור תקנת חכמים אבל כיון שמרבין ליתן לבנות נעמידנה בחזקה דמעיקרא דוקא במקרקעי ולא במטלטלי ולענין מה שתקנו גאונים דכתובה נגבית ממטלטלי לענין זה לא עשו כתובת בנין דיכרין ככתובה ולזה הסכים הרא"ש ז"ל:

וכתב הר"ר יונה דוקא כשלא עשו בו תחלה שומא והכרזה לפיכך יכול להכריחו לקבלה במאתים זוז או להחזירה לו אבל אם עשו שומא והכרזה שוב אינו יכול לסלקו וכן מסתבר להרא"ש וכתב ה"ר יונה אם יבא שום אדם בתוך ימי ההכרזה ויעלה הקרקע יותר מאשר שמוהו ב"ד והמלוה רוצה ליקח הקרקע צריך לקבלו באותו עלוי שהשומא וההכרזה לתועלת הלוה היא שאם ימצאו מי שירצה ליתן בה יותר הרי טוב ואם לאו יקחנה הוא באותה השומא אבל אם הלוקח בעצמו רוצה להעלות השומא ששמו ב"ד כדי שישאר הקרקע בידו אין שומעין לו כי בודאי לתועלתו הוא מכוין שאומר מה אני חושש שאוסיף ותשאר הקרקע בידי כי אח"כ אחזור ואקח הכל מן המוכר הלכך בשביל העלוי שלו לא נתבטל שומת ב"ד ששוה לרובא דאנשי ורב האי כתב אם בע"ח ולוקח באים להוסיף כל א' על חבירו נותנין הקרקע לאותו שמוסיף יותר וזה נראה כחולק על ה"ר יונה וכתב הרא"ש שאינו חולק שדברי רב האי כשאחר מוסיף עד כנגד כל דמי החוב אבל אם רצה הלוקח להוסיף מעט על שומת ב"ד ולא יהיה כל חוב פרוע בהא אזלינן בתר שומת ב"ד כדברי ה"ר יונה ואם יאמר המלוה אקבל הקרקע בכל חובי בלי שומת ב"ד והלוקח אומר לא כי אלא ישומו אותה ב"ד ואני אתן כפי אשר ישומו ב"ד אין שומעין ללוקח: