Shiltei HaGiborim on Megillah Daf 15b
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
כתב מיי' מי שיש לו מום בפניו או בידיו ורגליו לא ישא את כפיו ובגמ' לא קאמר אלא בידיו מפני שהוא נושא אותן וניכר בהם: לשון ריא"ז כהן שהיו מומין בפניו או בידיו או ברגליו לא ישא את כפיו מפני שהעם מסתכלין בו ומסיחין דעתן מן הברכה וטעה זה מבואר בתלמוד א"י:
רבינו פרץ כתב שא"צ לקרות ליחיד וטור כתב ש"ד לקרות גם ליחיד: לשון ריא"ז ואם אין שם אלא כהן א' אין הש"צ קורא אותו אלא הוא עולה ופותח בברכת כהנים מאליו וגם כתב סמ"ג דמן הדין א"צ להקרות ליחיד לפניו שהרי מה שש"צ מקרא מאמור להם נפקא לן ועמא דבר להקרות אף ליחיד ורבינו פרץ כתב כסמ"ג וכתב עליו הטור ולא נהירא:
פי' אמן שעונים אחר ברכת מודים ומכאן (נראה) שאין ש"צ אומר אלהינו ואלהי אבותינו כשיש כהנים וכתב הר"ר פרץ בשם ר"ת שאין ש"צ אומר אלהינו ואלהי אבותינו וכו' אלא מיד כשיסיים מודים קורא החזן כהנים ור"י כתב דוקא להם שלא היו רגילין לומר אלהינו אבל עכשיו שהש"צ רגיל לאומרו בכל פעם בצבור גם כשהכהנים נושאין כפיהם נכון לומר וכך היה נוהג הר"ר מאיר מרוטנבורק כשהיה ש"צ היה אומר אלהינו בלחש עד כהנים ואומר כהנים בקול רם כדי לקרות אותם ואומר עם קדושיך בלחש ומדברי רבינו נראה שאין אומרים אלהינו בלחש שהשמיטו מפסקיו כתב בעל המנהיג ברכת כהנים אסור ליחיד לאומרה גם בצבור יש אומרים אותה ובדברים שבין בני בבל ובני א"י אנשי מזרח ש"צ אומר ברכת כהנים בקול רם אנשי מערב ש"צ אומר ושמו את שמי שאסור להזכיר השם אא"כ היה כהן למדנו מזה שאסור ליחיד לקרותה ומ"מ כל הגלות אנשי מזרח קורין אותה כקורא בתורה. וכתב עוד על שם רש"י שאין לש"צ לומר פסוק ושמו את שמי שכבר בקשנו המשולשת בתורה ומה לנו להוסיף עוד ושמו את שמי כשם שאין אנו אומרים כה תברכו ששניהם לשון צואה ולא לשון ברכה. אבל רב עמרם כתב ואם אין שם כהנים ש"צ אומר אלהינו וכו' עד וישם לך שלום ושמו את שמי ומסיים עד השלום: לשון ריא"ז עד שיכלה אמן מפי הצבור כמו שכתב המורה וכל כהן שלא עקר את רגליו לעלות בברכת עבודה שוב אינו עולה אחר שהשלים ש"צ ברכת הודאה וענו הצבור אמן הש"צ קורא כהנים ואין הש"צ רשאי לקרות כהנים עד שיכלה אמן מפי הצבור:
ופושטים ידיהם וחולקין אצבעותיהם על פי המדרש מצין מן החרכים ששכינה למעלה מראשיהם ומציץ מבין חרכי אצבעותיהם ומכוונים לעשות ה' אוירים בין ב' אצבעות לב' אצבעות אויר א' ובין אצבע לגודל ובין גודל לגודל לקיים מציץ מן החרכים:
And they extend their hands and separate their [middle] fingers based on the Midrash: "He peers between the openings" — the divine presence is above their fingers, and He peers through the openings of their fingers. And they attempt to make five spaces: Between the two fingers and the two fingers [of each hand], there is a space, and between the fingers and the thumb [of each hand], there is a space, and between the two thumbs. [This is] to fulfill, "between the openings" [hacharakim, which can also be read as five openings].
כתב ה"ר פרץ שאם אין שם אלא אחד אינו עובר דילפי' ליה מאמור להם דמשמע דוקא לרבים ואינו נראה לטור דלהם על אהרן ובניו קאי ופי' אמור להם לכל א' מהם: לשון ריא"ז ואם היה הכהן חלוש שאינו יכול לישא את כפיו יצא חוץ לבהכ"נ עד שלא יגיע ש"צ לאותה ברכה כמו שמבואר בתלמוד ארץ ישראל:
וכתב מיי' שצריך ליטול ידיו עד הפרק כמו בעבודה: לשון ריא"ז וכל כהן שלא נטל ידיו לא ישא את כפיו שנאמר שאו ידיכם קדש וברכו את ה' ונראה בעיני שאפי' ביוה"כ נוטל ידיו לנשיאות כפים כמבואר בקונט' הראיות: