וכן פסק הרמב"ם ז"ל וכתב הרא"ש ז"ל אבל לפי' רש"י שפירש שדה גריד מאי טעמא לא הוה סיומא דמלתא דרבינא הוה מסתבר דהלכה כחכמים כיון דרבינא דהוא בתראה מייתי ראיה ממלתייהו ודברי ה"ר אלפס עיקר דבירושלמי בפ"ב דשביעית מוכח דרבנן אסרי הרבצה והא דקתני חכמים מתירין בזה ובזה מפרש בין ששתו קודם הרגל בין שלא שתו בין באילן בין בזרעים:

לשון ריא"ז וכן מחריבין תורי נמלים במועד שמביא עפר מתור זה ונותן לתוך חור זה וחונקין זה את זה והוא שהיה נהר מפסיק בין שני החורים ואין שם שום מעבר לעבור מצד זה לצד זה אבל אם היה שם מעבר לעבור אינן חונקין זה את זה ואסור לטרוח בכך ואם היו מרוחקין זה מזה פרסה אע"פ שאין נהר מפסיק ביניהם חונקין זה את זה כמבואר בקונט' הראיות:

מיי' אוסר בשדה לבן הסמוכה לשדה אילן בלא שינוי והרא"ש התיר: