בדיו עדים הקרובים לדיינים דאיתא פרק החובל דף צ' אגב גררא איכא פלוגתא אם הם פסולים או לא הר"ן שם הביא הירושלמי שפוסל העדים הקרובים לדיינים וכן הביא הרי"ף ז"ל פ' זה בורר וסמ"ג עשין ק"ט ולאוין רט"ו וכן משמע מדברי הרא"ש פרק ב' דכתובות דכל עדות דשייך בה הזמה אם העדים קרובים לדיינים פסולים להעיד לפי שהוא עדות שאי אתה יכול להזימה כי הדיינים לא יקבלו עדות עליהם לחייבם כיון שהם קרוביהם ומיהו בעדות דלא שייך ביה הזמה כההיא עדות דקיום השטר שכתב הרא"ש שם פ"ב דכתובות ודאי אין קפידא אם העדים קרובים לדיינים ושאר הפוסקים שזכרנו לא ראיתי עושין חילוק כלל בין עדות דשייך בה הזמה או לא בכל ענין כתבו שהן פסולים אלא דאיכא למימר דכיון דטעם הפסלות הוא משום הזמה כמו שכתב הרי"ף והסמ"ג א"כ דל דין הזמה מהכא דל גם פסלות הקורבה מעדים לדיינים מהכא מיהו הר"ן פרק החובל הביא לשון אחר מן הירושלמי לפסול העדות מעדים הקרובים לדיינים דלאו ההזמה פסלי ליה וז"ל אין מעידים קרובים זה (על) [עם] זה ולא זה על זה ולא זה בפני זה עכ"ל ולדברי ר"י מאורליאנ"ש שהביאו התוס' פרק החובל משמע להדיא דאין לפסול עדות העדים הקרובים לדיינים שכתב וז"ל אלא מעתה עדים הקרובים לדיינים לא יעידו בפניהם דה"ל עדות שאי אתה יכול להזימו אלא על כרחין יכולין להזימה בב"ד אחר וכו' אלמא דס"ל דעדים הקרובים לדיינים יכולין להעיד בפניהם אמת כי בתוס' דפ"ב דכתובות משמע דס"ל דעדים הקרובים לדיינים פסולים להעיד: