כתב הרא"ש ז"ל ומה שכתב האלפסי להך לישנא דאמרת אינה ניתרת אלא בצורת הפתח לא איכפת לן בטפח שוחק בין ישנו בין אינו יש לומר בין ישנו במקום א' בין אינו במקום א' אלא חלוק לשנים לעשות ממנו צורת הפתח אבל לא מצית למימר דלית ליה כלל וסגי בצורת הפתח קנה מכאן וקנה מכאן וקנה על גביהן כמו בשבת וכלאים דא"כ למה הוזכר טפח בברייתא וסוכה העשויה כמבוי הוה מסתברא למימר כיון שצריך בדופן השלישי פס ארבעה ומשהו ויש בו הכשר סוכה כשאתה מעמידו בפחות מג' סמוך לדופן א"צ צורת הפתח ויש שפסקו כן וי"א מדקאמר תלמודא מ"ש הכא דסגי ליה בטפת שותק ומ"ש התם וכו' ומשני תלמודא הכא דאיכא שתי דפנות דעריבן סגי בטפח שותק וכו' אלמא יתרון התיקון במחיצות גרועות דלא עריבן משוי אותו למחיצות טובות להתיר בתיקון גרוע ושקולים הם לענין צורת הפתח וסברא הראשונה יותר חזקה ובריאה אלא שהרב אלפסי ז"ל אית ליה סברא אחרונה כמו שאפרש וצריכין אנו לילך אחריו וכן כתב הרמב"ם שתים כהלכתן ושלישית וכו':

אם עשוי' כמבוי מפולש עושה פס ד' ומעמידו בפחות מג' סמוך לדופן ונותן קנה מהפס על הדופן האחד ואם השנים כהלכתן וטפח בשלישית אפי' יש בשתי המחיצות פתחים הרבה שאין בהם צורת פתח שכשתצרף כל הפרוץ יהיה מרובה על העומד כשרה ובלבד שלא יהיה בה פרצה יתירה על י' אמות ואם יש בהן צורת פתח אפי' ביתר מי' כשרה ומיי' כתב אפי' יש לה צורת פתח אם יש בה פרצה יותר מי' פסולה אא"כ עומד מרובה על הפרוץ ולא נהירא להרא"ש: לשון ריא"ז היו שתי הדפנות זו כנגד זו ודומין למבוי מפולש שעושה דופן ג' ביניהם טפח ומשהו ומעמידו בפחות מג' סמוך לא' מן הדפנות והרי הוא כסתום והאויר שמאותו טפח עד הדופן האחר שהוא ג' או יותר מג' צריך להתירו בצורת פתח ומז"ה מצריך בסוכה העשויה כמין גאם כענין שכתבנו בסוכה העשויה כמבוי ומצריך פס ד' ומשהו ומעמידו בפחו' מג' סמוך לדופן ואין שיטת התלמוד כדבריו כמבואר בקונט' הראיות: