שמעתי שפ"א היה הבעש"ט ז"ל יושב על סעודת פדיון הבן ובסוף הסעודה לקח הבעש"ט חתיכה לחם ולעס ונעשו פניו אדומים ונשתנו הרגשותיו והיו סבורים שנחנק ורצו להצילו. והביט ר' זאב קוציעס בפניו ואמר הניחו לו. והיה כך עד בוש וחזר מעצמו לאיתנו. ושאל אותו מה היה דבר זה. והשיב כשאכלתי חתיכה לחם כוונתי כוונות האכילה. והשגתי עם כוונה אחת מה שכיוון משה רבינו ע"ה כשנתנה לו צפורה לאכול בפעם הראשון. וכשכיונתי יחוד זה בא משרע"ה לכאן והיה מה שהיה.