Shorshei HaYam on Mishneh Torah, Hiring Chapter 9
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
השוכר את הפועל לעשות עמו כו' ואם משקבל עליו אמר לו הילך שכרך אין שומעין לו. וכ"כ הטור בסימן של"ו ס"ב השוכר לעשות בשל חבירו אינו יכול לומר טול מה שעשית בשכרך כו'. וכתב הרמ"ה דוקא דעבד משיכה או הגבהה כו'. והנה מדברי הטור ז"ל הללו ראיתי להש"ך בסימן ע"ב ס"ק קי"ד שהק' שם מרן מי שיש בידו משכון כו' ואמר לו הלה יהא שלך לא קני כתב וז"ל וק' ממ"ש הטור ומרן בסימן של"ו ס"ב גבי פועל דאם אמר לו יהא שלך והוא ברשותו של פועל קנאו מיד ולא אמרינן דדחויי קמדחי ליה והא משכון ופועל כי הדדי נינהו כמו שדימה אותו הרב הנמקי בסוף מציעא והניחה בצ"ע יע"ש. ולע"ד הדבר ברור דמדלא הביא מרן ב"י שם בסימן של"ו דברי הנ"י הללו ושדברי הרמ"ה שם הם כדברי החולקי' על הרשב"א מבואר דמשמע ליה למרן שדברי הרמ"ה שם אינו ענין לדברי הנמק"י דהרמ"ה ז"ל מיירי באופן דליכא למימר דלדחויי קמכוין כגון שאמר לו לפועל בפי' בפני עדים יהא שלך ואין כונתי לדחותך מעלי כי אם בכל לבי ובכל נפשי אני אומר לך יהא שלך ואפ"ה כתב הרמ"ה ז"ל שאם אין הדבר עומד ברשותו של פועל וגם לא עשה הפועל משיכה או הגבהה אפ"ה ל"ק הפועל אותו דבר דאף שלא יוכל לומר לדחותו נתכוונתי אכתי יכול לומר דחזר בו אפילו מי שפרע לית ליה כיון שלא נתן הפועל מעות בעין ול"ק כלל דהדמים שחייב לפועל בשביל פעולתו הרי הם כמלוה אצלו ואין מטלטלי' נקנים במלוה כמ"ש הש"ע לקמן סי' קצ"ט ס"ב ומ"מ כיון דכל שהמטלטלים ברשות הלוקח כל שקבל עליו המוכר למכור קנה הלוקח כמ"ש הש"ע לקמן ר"סי ר' וא"כ ה"נ כל שהדבר עומד ברשות הפועל כיון שקבל עליו ב"הב למוכרו לו בדמי פעולתו קנה הפועל מיד בדמי חובו דלא גרע דמי חובו מפיסוק דמים וקבלתו למכור אע"פ שלא נתן דמים דקנה מיד: באופן דההיא דסימן של"ו שכתב בש"ע שהם דברי הרמ"ה שהביא הטור שם מילתא אחריתי דאתא לאשמועינן ומיירי בגוונא דלא מצי טעין בע"ה לדחויי נתכוונתי כמדובר והכא אשמועינן דכל שאמר לו התם יהא שלך מצי טעין שפיר דלדחותו נתכוון עד שיאמר לו בפי' בפני עדים שיהא שלו לגמרי ושאינו מכוין בזה לדחותו דאז קנה מיד בדמי חובו כיון שעומד המשכון ברשותו של מלוה ומינה דה"ה נמי לגבי פועל ובכן אין מדברי מרן דבר סת"ר ואין נסתר מחמתו דההיא דסימן של"ו ודהכא שייכי אהדדי כמדובר ועיין למרן החבי"ב ולסמ"ע והש"ך ז"ל בסימן של"ו ולהרב תי"ט בפרק בתרא דמציעא מ"ח דמשם משמע להו שדברי הרמ"ה מיירי אפילו בשלא גילה דעתו דלא לדחותו קמכוין מש"ה הוצרכו לידחק ולישב ההיא דסימן קס"ו גבי ההיא דנפל כותלו בתוך גינת חבירו והצריכו הטור והש"ע שצריך שיפנה האבנים משם כדי שלא יוכל לחזור בו משא"כ הכא יע"ש ולפי האמור דהרמ"ה מיירי בשגילה דעתו שאין כונתו לדחותו ממילא יתיישב ההיא דסימן קס"ו כן נראה לע"ד וברור: ולענין הלכה למעשה מאחר שהרב הנמקי ז"ל דימה ההיא דפועל והא דמשכון אהדדי וגבי פועל העלה שם דבעינן שיפנה הקש והתבן הפועל בפני בע"ה לרשותו של פועל כדי שלא יוכל לטעון עליו דלדחותו נתכוון וכן העלה הרמ"ך ז"ל בש"מ לבב"מ דר"ך ע"א וזה נראה דעת הטור ומרן ז"ל בדין משכון דסימן ע"ב א"כ כל שאמר לו לשון זה שיהא שלך סתמא בין במשכון ובין בפועל יכול לומר לו דלדחותו נתכוון עד שיעשה מעשה המלוה בפני הלוה למכור משכונו בפניו וכן בפועל עד שיפנה התבן והקש בפני בע"ה לרשותו או אם היה כבר ברשותו עד שימכור אותו לאחר בפני בע"ה וכיוצא שאז לא יוכל לטעון דלדחותו נתכוון וכן אם בשעה שאמר לו יהא שלך פי' דעתו שאינו מכוין לדחותו דינא הכי לע"ד ולא דמי למ"ש הפוסקים בסימן ר"ז גבי אסמכתא דאפילו אמר דלא כאסמכתא לא מהני להוציאו מדין אסמכתא שהחילוק מבואר כנלע"ד להלכה ולמעשה: