שורש דין זכירת עמלק וכן מ"ע לאבד את זכר עמלק ומ"ע לזכור את מעשיו הרעים. ע"כ. והנה הר"ב החינוך בפ' בהר במצוה ראשונה כתב וז"ל וכעין ענין זה מצאנו בלשון זכירה דכתיב בענין עמל' זכירה וע"ד מרים זכירה וכתיב ג"כ זכירה בענין יציא' מצרים ועל יצ"מ באתה הקבלה לעשייתה בפה וכמ"ש בברכות אמת ויציב דאוריית' די לנו בזכירת הלב בלבד השגחתינו על הדברים עכ"ל. וזה תימא שהרי בזכירת עמלק נמי אמרו זכור בפה ואל תשכח בלב והרב ז"ל עצמו בס"פ כי תצא כתב שחיוב זכירה זו היא בלב ובפה וכן הוא בפה וכן הוא בספרי זכור וא"ת בלב וכתב הרב שם דזכירת עמלק היא מתקיימת בקריאה פ' זכור וכתב עוד שהעובר על זה ולא זכר בלבו וקרא בפיו מה שעשה עמלק לישראל בטל עשה וגם עבר על לאו שהוא לא תשכח וצ"ע. ובעמדי בזה עם עמיתי בתורה הרב ועצום כמוה"ר בנימין פונטרימילי נר"ו ההוא אמר שאין כאן תמיהא שהרי בספרי אמרו וז"ל זכור יכול בלב כשהוא אומר אל תשכח הרי זכרון הלב אמור הא מה אני מקיים זכור שתהא שונה בפיך ע"כ. מבואר יוצא דאי לאו קרא דלא תשכח הייתי אומר זכור בלב והיינו דקאמר דמ"ש דגבי יצ"מ דכתיב למען תזכור אמרו זכירה בפה אלא ודאי דקבלה היא מרז"ל וזה מבואר עכ"ל. וזה אשר השבותי לו מילתא כדנא לא נפלאת היא מעיני יצחק אלא עיקר תמיהתי היתה על לשון הרב הנאמר בפ' בהר שאמר ושאר הזכירות דיי לנו בהם בזכירת הלב לבד והיא השגחתינו על הדברים עכ"ל. דלשונו זה מורה באצבע שכונת הר' היתה לומר דזכירת עמלק לפום קושטא דיי והותר בזכירת הלב לבד שהרי כלל זכירת עמלק עם זכירת מרים ולא הונח לי לפרש בלשון זה שכתב דיי לנו בזכירת הלב שתהיה כונתו לומר לס"ד בעלמא ותו ק"ל בדבריו שהרב ז"ל בפ' כי תצא לא הצריך בענין זכירת עמלק אלא שתהיה בפה ולא אמר ג"כ שתהיה בספר כדמוכח במגילה דח"י ע"א גבי קראה ע"פ לא יצא יע"ש וצ"ע ועיין בדרשותי לשבת זכור כי שם בא' מדרושי הרחבתי הדיבור יותר יע"ש.