Shorshei HaYam on Mishneh Torah, Ownerless Property and Gifts Chapter 11
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ש"מ שאמר תנו ד' מאות זוזי לפלוני וישא בתי ה"ז כמי שנתן מתנות כו'. הכי איתא בפרק המוכר את הבית כו' והובא בביצה דף כ"א ההוא גברא דאמר הבו ד' מאות זוזי לפלניא ולנסוב ברתי כו' ופי' רש"י שם ומצוה מחמת מיתה היה וכלשון הזה כתב בפ' המקבל דק"ד ע"ב ד"ה ההוא דאמר להו ועיין למרן החבי"ב ח"מ סימן רנ"ג הג"הט אות פ"א ובמאי דמחלק הש"ס בין היכא דאמר מעיקרא הבו ליה ת' זוזי והדר לנסוב ברתי להיכא דאמר איפכא הת"הד סי' ש"ן והרב מ"ץ ח"א סי' י"ד והראנ"ח ח"א סימן ע"א כתבו בדעת רש"י ותוס' דמשמע להו דטעמא דמילתא משום דתפסי' לשון ראשון לעולם דומיא דהרי עלי תודה דמייתי הש"ס מקמי הכי וה"נ כי אמר הבו ליה זוזי ברישא תפסי' האי לישנא ודיבורו השני של הבת לא קפדינן ביה ומש"ה זוזי שקיל ברתיה אי בעי נסיב אי בעי לא נסיב אבל כי אמר לנסוב ברתי ברישא קפיד הוא על לקיח בתו ומ"מ בלקיחת בתו מקנה ליה ת' זוזי שיודע הוא שלא יקח את בתו חינם ועיין להרב ת"הד בסי' הנז' שהק' ע"ז דכיון דש"מ יכול לחזור בו מה טעם י"ל בזה תפוס לשון ראשון דזה לא שייך אלא בקדשים שאינו יכול לחזור מדיבורו הראשון וכל היוצא מפיו יעשה אבל בש"מ אין טעם לזה ובסוף הלשון דמי שרוצה לדחות ולומר דרש"י ותוס' ז"ל מפרשי טעמא כמ"ש רש"י בפרק מי שמת לא משתבש עכ"ל : ועיין בהראנ"ח בסי' הנז' ולהראד"ב בסימן רי"ד : ובשיטה כת"י להרב המאירי ראיתי שכתב פי' זה בשם י"מ וכתב ע"ז וז"ל ומסייע להאי פי' מדאסמכוהו לעובדא דר"ל אלמא דהאי נמי משום תפוס לשון ראשון הוא ועוד דהא גרסינן כדההוא גברא דאלמא דטעמא דהאי עובדא כטעמ' דלעיל ואי משו' תנאי קודם למעשה או מעשה קודם לתנאי הא לא דמיא לבעיא דר"ל דנזיר ותודה דהתם לא מהני תנאי קודם למעשה ולא אפי' ע"מ אלא ש"מ יש חולקים בזה ולדעתי לא מטעמא דלשון ראשון אתינן עלה שלא נאמר דין לשון ראשון ולשון אחרון בב' לשונות שאין הודאת האחד מתנגדת להודאת חבירו וכן לדעתי לא גרסי' הכא כדההוא גברא כו' אלא ההוא גברא כו' ומשום דדמי לההוא טעמא דבעיא דר"ל במקצת שיש בכאן ב' לשונות שהא' מתקיים ולא הא' מש"ה אייתי ליה הכא ומיהו לא דמי טעמא דהאי לטעמא דהאי דר"ל ור"י משום דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט הואיל ונפיק מפומיה הרי עלי תודה והריני נזיר נתחייב בתודה ונזירות וכי הדר ומתני ביה תנאה לא מהני דלפ"ז אפי' בע"מ ואפי' הקדים התנאי אפשר שלא יחול ההקדש אבל ההוא עובדא דההוא גברא מדינא אתינן עליה ואלו אמר הבו ליה ע"מ דלנסוב ברתי ודאי לא נסיב לא שקיל ומאחר שמכח הדין אנו באים בפירושא כי אמר הבו ליה ת' זוזי ולנסוב ברתי תרוייהו מתנה הוא דיהיב ליה וב' מתנות הוא נותן לו זוזי מצד אחד וברתיה מצד אחר והוא זוכה בב' אם ירצה ויניח ב' אם ירצה או יזכה באחת ויניח האחרת והלכך ת' זוזי שקיל דאנן סהדי דלא מנח להו שקיל וברתיה אי בעי נסיב אי בעי לא נסיב אבל כי אמר לנסוב והבו ליה הוייא לה ברתא תנאה וזוזי מתנה שמזכיר אח"כ כלומר לנסוב ברתי והדר הבו ליה אי לא נסיב ליה לא תיהבו ליה וזה דעת רבינו האיי גאון בפ' מי שמת והריני מוסיף פי' על פירושו לומר דכל מי שרוצה ליתן לחבירו ב' מתנות ומפקפק באחת מהם אם זכות הוא למקבל אם חובה ויש לנותן זכות בו וברור לו באחרת שזכות הוא לו הו"ל למקבל אם הוא מקדים את שברור לו לזכות למקבל ואח"כ מזכיר את שמפקפק בו ודאי את שברור לו לזכות נתן לו בלי שום פקפוק והאחרת הוא נותן לו אם הוא רוצה בה אבל כשהוא מזכיר תחילה את שמפקפק בה ודאי דעתו שלא ליתן לו את שברור לו לזכות אא"כ מקבל אותה שמפקפק בה הואיל ויש בו זכות אצל עצמו ולהאי פירושא אי אמר ת' זוזי לפלניא אי נסיב ברתי וכ"ש ע"מ דלנסוב ברתי אי לא נסיב לא שקיל אע"ג דאקדימנהו לזוזי ויש מפרשים את הטעם דכי אמר הבו ת' זוזי לפלניא אי נסיב ברתי דהו"ל מעשה קודם לתנאי ואנן תנאי קודם למעש' בעינן ואי לאו התנאי בטל והמעשה קיים ולהאי פירושא אפי' הבו ת' זוזי לפלניא אי נסיב ברתי לא מהני אא"כ בע"מ תחילה ולדעת רבינו הגאון לא בעינן מעשה קודם לתנאי ולא שאר דיני תנאי אלא בגטין וקדושין אבל לענין ממון לא וקצת מפרשים נותנים טעם לדבריו דבממון הואיל ואזלינן בתר אומדנא דמוכח כדאמרינן בפרק מ"ש א"כ הואיל ואתני אומדנא דמוכח הוא דלא יהיב אלא לאוקמיה תנאי ואע"ג דלא אקדמיה לתנאיה ונכון הוא ואע"ג דעיקר תנאי מדיני בגו"ר הם דהוי ממונא התם לא היה מוחזקת ביד ישראל ואינו דומה לקרקע המוחזק ביד אדם מכח ירושתו או מקחו אלא שהרב הלוי נוטה לומר כן דהכא משו' מעשה קודם לתנאי הוא ואע"ג דבממון אזלינן בתר אומדנא דמוכח הנ"מ היכא דלא אפיק תנאיה מפומיה כההיא דשמע שמת בנו וכתב כל נכסיו לאחרים ואח"כ בא בנו שאנו סוברים בו שאלו הוציא התנאי מפיו היה מוציאו כהלכה אבל מי שמוציא התנאי בשפתיו ולא הוציאו כהלכה לא מהני ומעשהו קיים והתנאי בטל ולדבריו מוקמינן נמי הכא בדכפליה לתנאיה והיכא דאיכא ע"מ לא בעינן שום דין מדיני תנאי כמו שיתבאר במקומו ולא במעכשיו אלא באם כמ"ש רבינו הגאון בפ' מי שאחזו ומשם הוציא הראב"ד לטעמיה דרבינו הגאון דאין שום דיני תנאי נאמר בענין ממון דהא אין אדם מקנה לחבירו אלא בקנין וכל קנין כאומר מעכשיו הוא כדתנן בפ' מ"ש הכותב נכסיו לבנו לאחר מותו צריך שיכתוב לו מהיום ולאחר מיתה ואמרינן בגמר' בשקנאו א"צ לכתוב לו מהיום אלמא כל קנין כאומר מעכשיו דמי וכבר הק' עוד מדאמרינן בפ' מצות חליצה איזו חליצה מוטעית כל שאומרים לו חלוץ ע"מ שתתן ק"ק זוז ואמרי' עלה דכל תנאי שאי אפשר לקיימו ע"י שליח לא הוי תנאי ואע"ג דאית בה ע"מ ומתרצים דתנאי והן קודם ללאו ותנאי קודם למעשה הוא דלא בעי' בע"מ אבל לקיימו ע"י שליח ודאי בעי' ודבר זה אין זה מקומו כדי שנאריך בו כ"כ ובמקומו יתבאר עוד בע"ה עכ"ל ז"ל: וראיתי להרב משפט צדק בח"א סי' י"ד שהוק' לו לשיטת רש"י ותוס' דמשמע להו טעמא דהאי עובדא משום תפוס לשון ראשון אמאי לא פי' הטעם משום דלא כפליה לתנאיה וא"ן משום מעשה קודם לתנאי יע"ש ואשתמיט מיניה דברי הרמב"ן ז"ל בס' המלחמות שדחה פי' זה שפי' הרז"ה משום דבש"מ לא בעי' משפטי התנאים ועיין למרן החביב בכה"ג ח"מ סי' רנ"ג הג"הט אות ך' יע"ש וע"ע במ"ש הרמב"ן בס' המלחמות ע"ש הראב"ד דלא בעי' משפטי התנאים אלא היכא דעביד מעשה בידים שנתן דבר ביד המקבל ואח"כ מטיל תנאי בקבלתו שלא יזכה בו אלא ע"מ כו"כ אבל כל דליכא מעשה לא בעינן משפטי התנאים יע"ש ויש לעמוד ע"ז מאותה סוגייא דפ' האומר דקדושין דס"א בפלוגת' דר"מ ורחב"ג דלכאורה אזלה בתר איפכא ודברי הראב"ד הללו שכתב הרמב"ן הובאו בס' תמים דעים בהגהותיו על הרז"ה בפרקי' ועיין במ"ש הרשב"א והרא"ש בפ' מי שאחזו וה"המ בפ"ה מה' אישות והרא"ש בתשו' כלל מ"ו בשם הראב"ד ז"ל שנתן טעם לדברי הגאוני' ורבינו האיי והרי"ף ורבינו שכתבו דבע"מ ובמעכשיו לא בעינן דקדוקי תנאים מפני שכשהוא מתנה במעכשיו המעשה חל עכשיו אבל בתנאי דאם שאין המעשה חל עכשיו אלא עד שיקיים התנאי והתנאי בא לבטל המעשה שלא יחול עכשיו לפיכך צריך חיזוק יותר עכ"ל ודבריהם אלו סותרי' למ"ש הראב"ד גופיה דלא בעינן משפטי התנאים אלא היכא דעביד מעשה וכבר עמדו ע"ז מוהר"ם ן' חביב הובאו דבריו בס' ג"ור ומוהר"א הלוי ישב דבריו ועיין בס' קרית מ"ר דנ"ז ע"ד ואין כאן מקום להאריך ומ"מ דברי הראב"ד כאן נכונים בטעמם ועיין במ"ש התוס' בפ' אע"פ דנ"ו ע"א ד"ה הרי זו יע"ש ומה שיש לעמוד עוד בהא דמחלקינן בין היכא דאמר תחילה הבו ליה ת' זוזי והדר לנסובי להיכא דאמר איפכא מההיא דפ' הכותב דפ"ה גבי האומ' לשליח שקול שטרא והב זוזי דלא שנא אמר תחילה שקול שטרא ל"ש אמר בסוף מצי למימר ליה לתקוני שדרתיך ולא לעוותי עיין בדברי הלח"מ בפי"א מה' זכיה דניחא ליה שפיר ע"פ מ"ש התוס' בפ' כל הגט דכ"ט ע"ב ד"ה שקול מינה יע"ש :