הטוען את חבירו וא"ל ב' חדשי' שכנת בחצרי ואתה חייב לי שכר ב' חדשים והוא אומר לא שכנתי אלא חדש ה"ז מודה מקצת ואם היה כו' שאין הטענה בגוף הקרקע. הנה דעת רבינו מבואר דאע"ג דאין נשבעין על הקרקעות הכא שאני דהתביעה אינו על גוף הקרקע ומעין זה כתב מרן בש"ע סי' ע"ב סמ"ב וז"ל המחזיק בקרקע חבירו כו' וטוען כי במשכונה ירד והיה לו שטר מק' דינרים ועכשיו נאבד והלא טוען כי לא היה כי אם מן' דינרי' אם לא החזיק הלוה נאמן כדין מ"מ ונוטל קרקעו אבל אם החזיק ג' שני' נאמן המלוה בשבועת היסת כו' וכתב שם הסמ"ע ס"ק ק"ך והש"ך ס"ק קס"ד דאע"ג דאין נשבעין על הקרקעות ש"ד שאני הכא דב' מודי' דמשכנתא היא ואין תביעתו אלא על המעות ואין זה תביעת קרקע וכ"כ מור"ם בסי' צ"ה ס"ג עכ"ל. ולקע"ר מה שדימה הרב זה דין זה לההיא דמורם דסי' צ"ה אין דמיונו עולה יפה דהתם ודאי כשמכר הקרקע וחלוקים המוכר והלוקח בדמי המכירה אין תביעתם אלא על המעות אבל הכא שהם חלוקים בדמי המשכונה וסתם משכונה היא בנכייתה כמ"ש שם הסמ"ע בס"ק קכ"ב א"כ הו"ל כחלוקי' בשכירו' הקרקע דלפי דברי המלוה יש לו לדור בקרקע זה עדיין ולפי דברי המלוה כבר נשלם הזמן דכל כה"ג חשיב כתביעת הקרקע כמ"ש ה"ה כאן ואם היה מחלוקת שזה אומר יש לי לדור בה עדיין והלה כופר ה"ז תביעת קרקע עכ"ל וצ"ע דה"נ איירינן במשכנתא דנכייתא ובאתרא דמסלקינן והלוה רוצה לשלם לו ולסלקו והם חלוקים בדמי' שנשארו ונמצא דאין תביעת הלוה והמלוה בגוף הקרקע אלא בדמי' וכ"כ הש"ך שם ס"ק קס"ו ושלא כמו שהביא הסמ"ע שם והשת' דמי שפיר לההיא דמור"ם דסי' צ"ה ס"ג אמנם לדברי הסמ"ע צ"ע.