חסר מן הקטורת אחד מסממניה או מעלה עשן חייב מיתה כו'. עיין להרב מ"ל בפ"ב מה' כלי המקדש ד"ג ולהרב פר"ח בפרקין ובא"ח סי' קל"ב שדבריו הם דברי המ"ל ועיין בס' מ"ק דקכ"ה ובס' יד אהרן א"ח סי' קל"ב יע"ש והנה הרב מ"ל שקיל וטרי בסוגיית הגמ' דיומא דנ"ג ע"א ובדברי רש"י דכריתו' בברייתא ואם חסר אחת מכל סממניה חייב מיתה שדבריו הן היפך סוגיין דיומא וקושייתו היא קושיית הרב באר שבע ובעל צידה לדרך כמ"ש הרב מ"ל ועיין עוד בדברי הירוש' שהביאו הרבנים הנז' ומכולם אישתמיט מינייהו דברי התו' ישנים שהביאו הירוש' הנז' וכתבו ע"ש ה"ר מנחם דליכא בחסור מעלה עשן חייוב מיתה אלא ביו"הכ לבד ולדבריו לאו דוקא מעלה עשן כי גם בחיסור שאר סמנים נמי והן הן דברי רש"י ביומא וקושיית הרב התנא מאותה בריית' דבני אהרן דמייתי תלמודא בתר הכי היא קו' ה"ר אלחנן שכתבו התוס' ישנים יעש"ב ודע דבסוגייא זו דיומא פריך תלמודא למה לי ב' קראי למעלה עשן ומשני ר"א חד למצוה וחד לעכב ורבא אמר חד לעונש וחד לאזהרה וכתוב בחידושי הריטב"א ז"ל וז"ל והא דפרכינן לעיל ותיפוק לי דקמעייל ביאה ריקנית לכ"ע פרכינן דלכ"ע איכא בקטורת חסרה עיכובא לרב אשי מדכתיב וכסה ענן הקטורת וכיון שכן הו"ל ביאה ריקנית והכי פרכינן לעיל דמסתייה דנכתוב רחמנא וכיסה ענן הקטורת לעיכובא ולא היה צריך לכתוב ביה מיתה וכיון דליכא עבודה עיכובא לחסרון הסמנין ביאה רקנית היא ולרבא דאמר כי בענן אזהרה כ"ש דפרכינן שפיר דאפי' לא כתב רחמנא וכיסה כיון דאיכא אזהרה למעלה עשן ממילא משמע שהוא מעכב ומחייב עליה מיתה משום ביאה ריקנית וזה ברור עכ"ל ודברי' אלו שכתב דכיון דאיכא אזהרה ממילא משמע שהוא מעכב הם תמוהים מאותה שאמרו במנחות ר"פ כל המנחות דנ"ג ע"א עלה דאמרינן התם דכל המנחות באות מצה לעיכובא נפ"ל מקרא דלא תאכל חמץ אלא מצה מתקיף לה רבינא ואימא לא תאפה חמץ למיקם גברא בלאו דעלמא ואפסולי לא מפסלה אלא כדתנייא כו' יע"ש הרי דאע"ג דאיכא אזהרה בהדייא אפ"ה אמרינן דאצטריך קרא אחרינא לעכב ועיין עוד לרבינו בפ"ה מה' איסורי מזבח די"ב שכתב דאע"ג דבמקטיר הקרבן בלי מלח עובר בלאו ולקי מ"מ הקרבן כשר יע"ש ודוק הרי דאע"ג דאיכא אזהרה ומלקות הקרבן כשר וזה היפך דברי הריטב"א ז"ל איברא שעיקר דברי רבינו ז"ל הללו תמוהי' דכיון דלדידיה לקי על לאו זה דכל קרבן אמאי לא יפסל שהרי שנה עליו הכתוב לעכב דאיכא ב' כתובים חד עשה דכל קרבנך תקריב מלח וקרא דלא תשבית מלח דלדידיה קאי על כל הקרבנות ומה"ט לקי עלייהו דאי משום דגלי קרא ואמר מעל מנחתך דמשמע דדוקא במנח' הוא דשנה הכתוב לעכב א"כ נימא דאף עיקר הלאו דלא תשבית מלח ליכא אלא במנחה ולא בשאר קרבנות וליישב דברי רבינו נראה לע"ד ע"פ מה שדרשו בפ' הקומץ רבה דכ"א תקריב מלח ואפי' בשבת והרב מש"ל בה' שבת פ' י"א הי"א הק' ע"ז דכיון דקי"ל אין עיבוד באוכלין ל"ל להתיר מליחה בשבת דמהי תיתי לאסור דאצטריך קרא להתיר יע"ש וליישב זה משמע ליה לרבינו דאצטריך קרא להתיר מליחת הקרבן אפי' בשבת משום דהוה ס"ד למי' דכיון דהקרבן אינו נפסל אם הקריבו בלי מלח הוה ס"ד לומר דבשבת לא יקריבנו במלח דהו"ל כעושה מלאכה בשבת בלי צורך דאע"ג דאין עבוד באוכלין ואין כאן מלאכה משום עבוד מ"מ כיון דאחשביה רחמנא למליחת הקרבן לחייב עליו עשה ול"ת עשה דעל כל קרבנך תקריב מלח ולא תעשה דתשבית מלח הילכך חשיבא מלאכה וכעין זה כתב רש"י בפ"ב דביצה דכ"ז עלה דמתני' דחלה שנטמא' אסורה בטלטול דשריפת קדשים טמאין בי"ט אסירי ואפי' לתתה לפני כלבו שאין בו מלאכה דכתיב באש ישרף הילכך מלאכה היא כו' הרי דאע"פ שהוא מבער את הקדשים במידי דלא מלאכה היא כיון דאחשביה רחמנא חשיבא מלאכה הכא נמי כיון דאחשביה רחמנא למליחת הקרבן לתת עליו עשה ולא תעשה הילכך מלאכה היא וכיון דהקרבן לא מפסל בהכי הו"א דלא יקריבנו בשבת במלח משו"ה אצטריך תקריב מלח ואפילו בשבת אפי' דהקרבן כשר בלא"ה ומשם למד רבינו דכשר אם הקריב בלי מלח וע"פ האמור ממילא יתיישב מה שהק' הרב מ"ל ז"ל ומו"ה בס' שער המלך בה' י"ט דמ"ט ע"ד עלה דהך דרשא דתקריב מלח ואפילו בשבת ועיין במה שכתבתי עוד בזה בה' שבת בשורש אין עבוד באוכלין יעש"ב ודע שבתוס' ישנים כתבו דלרבא דדריש חד לעונש וחד לאזהרה לעכב נפ"ל מקרא אחרינא ואפשר דהיינו מדכתיב חוקה בפרשה וכ"כ הרב מ"ל ז"ל בה' כלי המקדש ועיין עוד להרב מ"ל בפ"א מה' ק"פ ה"ה שעמד באותה סוגייא דר"פ כל המנחות ועיין במה שכתבנו אנן בענייותינו שם בהל' ק"פ שורש ק"פ שנשחט על החמץ יע"ש ועיין להרפ"ח ז"ל בס' מים חיים בחי' לה' בכורות פ"ו הל' ה' שכתב כדברי הריטב"א דלרבא לא אמרינן כל מילתא דאמר רחמנא ל"ת אי עביד ל"מ אלא היכא דכתיב לאו בהדייא ועיין בס' שם אהרן די"ג ע"ב וע"ג