Shorshei HaYam on Mishneh Torah, Testimony Chapter 3
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
שורש מפיהם ולא מפי כתבם דין תורה שאין מקבלים עדות אלא מפי העדים מפיהם ולא מפי כתב ידם. הנה בגמ' בפ' מי שאחזו דע"א ע"א באלם שאינו יכול להגיד אלא ע"י כתב אינו יכול להעיד דרחמנא אמר ע"פ שנים עדים מפיהם ולא מפי כתבם והתוס' ביבמות דל"א ע"ב ד"ה דחזו בכתבה כו' ובכתובות ד"ך ד"ה ור' יוחנן כו' כתבו דיכולים העדים לשלוח עדותן לב"ד ע"י כתב הואיל וזוכרים עדותן הו"ל ראויים להגיד ושאני אלם דאינו ראוי להגיד בע"פ וכל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת ומדברי הרא"ש ביבמות משמע דקאי בשיטת התוס' ועיין להטור בח"מ סי' כ"ח אבל רש"י ז"ל פליג בזה כמ"ש התוס' במקומות הנז' וכך הם דברי רבינו ז"ל בפ"ג מה' עדות הנז' ולזה הסכים מרן בש"ע ח"מ סי' כ"ח ומורי הרב מר יאודה נר"ו תמה בזה דגבי הפרת נדרים בעי בגמ' דע"ג ע"א אי בעל מפר בלי שמיעה דקרא דושמע אישה דוקא או לאו דוקא ושוב קאמר התם את"ל לאו דוקא משום דבר משמע הוא אבל חרש דלאו בר משמע הוא מאי ולא אפשיטא ורבינו בה' נדרים פסק דאפי' בלי שמיעה יכול להפר כיון דבר משמע הוא וכדר' זירא דכל הראוי לבילה אין בילה מעכבת והרא"ש והטור פסקו דאינו יכול להפר דשמיעה מעכבא יע"ש. וא"כ ק' דרבינו לדרבינו ודהרא"ש להרא"ש דמ"ש עדות מנדרים וכל אחד תבריה לגזיזיה מהכא להתם עכ"ל מורי הרב נר"ו ולפי קע"ד המעט הוא נר' דל"ק לא להרא"ש ולא לרבינו ז"ל קושייא שהרי התוס' במנחות פ' הקומץ רבה דח"י ע"ב ד"ה ואמר ר"ז וביבמות פ' מצות חליצה ק"ד ע"ב ד"ה דאמר ר"ז ובקידושים דכ"ה ד"ה כל כו' כתבו דמאי דלא מעכבה בלילה במנחות אע"ג דשנה עליו הכתוב משום דלא נאמר בלשון ציווי ומאי דמספקא לן גבי הפרה אי מעכבה שמיעה אע"ג שנאמרה בלשון ציווי דכתיב ושמע הוא משום דדילמא אורחא דמילתא נקט שאינו מפר אלא א"כ שמע יע"ש ובר"פ כס"ה ד"ה אין בילה מעכבת ובנדה פ' תנוקת דס"ו ע"ב ד"ה כל כו' כתבו דמאי דלא מעכבה בלילה במנחות דשמא יש שום דרשא בשום מקום דבילה לא מעכבה וכ"כ הריטב"א בחי' לקידושין דכ"ה וז"ל ובלילה חזינן בכמה מקומות דאהדריה קרא ואפי"ה אינו מעכב דהכי גמירי לה הלכה למ"מ דאינו מעכבה עכ"ל. מעתה אפשר דהרא"ש ורבינו פליגי בהני טעמי וכל אחד לשיטתיה אזיל דהרא"ש משום דס"ל דמאי דלא מעכבה בלילה היינו משום דלא נאמר בלשון ציווי אמטו להכי גבי עדות נמי דלא נאמר בלשון ציווי כתב דלא מעכבה ביה הגדה כל שראוי להגיד דומייא דההיא דר"ז וברייתא דפ' מי שאחזו דנקט לה באלם שאינו יכול להעיד כלל מסייעתו דע"י כתב מצי להעיד משא"כ גבי הפרה דתלמודא מספ"ל אי מעכבה שמיעה וקרא דוקא הוא או לא מעכבא וקרא אורחא דמילתא נקט אזיל לחומרא ופסק דמעכבה ביה שמיעה וקרא דוקא דלצווי הוא דנאמר אמנם רבינו ס"ל דמאי דלא מעכבה בלילה הוא משום דאית להו שום דרשא או הללמ"מ דלא מעכבה ולהכי כל דלא חזינן לתלמודא דקאמר דלא מעכבה שבקינן לקרא כפשטיה ומעכב ולהכי גבי עדות פסק דמעכבה הגדה משא"כ בהפרה דכיון דמספ"ל לתלמודא אי מעכבה ביה שמיעה וקרא דוקא הוא או לא מעכבה ואורחא דמילתא נקט תפס עיקר באת"ל דקאמר תלמודא דלא מספקא שמיעה כנ"ל ברור ועיין בס' יד משה בליקוטיו דק"ס ע"ד.