אֵין מְגָרְדִין הַבְּהֵמָה בְּמַגְרֶדֶת בְּיוֹם טוֹב, מִפְּנֵי שֶׁמַּשֶּׁרֶת שֵׂעָר, וְחַיָּב מִשּׁוּם גּוֹזֵז. וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא אֵינוֹ מִתְכַּוֵּן לְהַשִּׁיר שֵׂעָר, מִכָּל מָקוֹם כֵּיוָן שֶׁהוּא דָּבָר מֻכְרָח דִּכְשֶׁמְּגָרֵד בְּמַגְרֶדֶת הוּא מַשִּׁיר שֵׂעָר — הֲרֵי זֶה אָסוּר, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן ש"כ עַיֵּן שָׁם.

אֵין מְיַלְּדִין אֶת הַבְּהֵמָה בְּיוֹם טוֹב, דְּהַיְנוּ שֶׁאָסוּר לִמְשׁוֹךְ הַוָּלָד מִן הָרֶחֶם. אֲבָל מַסְעִידִין אוֹתָהּ בְּלֵדָתָהּ, דְּהַיְנוּ שֶׁאוֹחֵז בַּוָּלָד שֶׁלֹּא יִפּוֹל לָאָרֶץ. וְנוֹפֵחַ לוֹ בְּחָטְמוֹ, וְנוֹתֵן לוֹ דַּד לְתוֹךְ פִּיו.

בְּהֵמָה טְהוֹרָה שֶׁרִחֲקָה וְלָדָהּ — מֻתָּר לְזַלֵּף עָלָיו מֵי שִׁלְיָתָהּ (פֵּרוּשׁ שֶׁשּׁוֹרִין אֶת הַשִּׁלְיָא בְּמַיִם) וְלִתֵּן מְלֹא אֶגְרוֹף מֶלַח בְּרַחְמָהּ כְּדֵי שֶׁיִּכְאוֹב לָהּ וְתִזְכּוֹר צַעַר הַלֵּדָה וּתְרַחֵם עָלָיו. אֲבָל אָסוּר לַעֲשׂוֹת כֵּן לִבְהֵמָה טְמֵאָה, לְפִי שֶׁהוּא טוֹרֵחַ בְּיוֹם טוֹב בְּחִנָּם, שֶׁאֵין זֶה מוֹעִיל כְּלוּם לִבְהֵמָה טְמֵאָה, שֶׁאֵינָהּ מְקָרַבְתּוֹ לְעוֹלָם אַחַר שֶׁרִחֲקַתּוּ.