כשפושטת מלבושיה כשעומדת בחלוקה תברך אשר קדשנו במצותיו וצונו על הטבילה ותפשוט חלוקה ותטבול ואם לא ברכה אז תברך לאחר שתכנס עד צוארה במים ואם הם צלולים עוכרתן ברגליה ומברכת: הגה ויש אומרים שלא תברך עד אחר הטבילה (טור בשם בעל הלכות גדולות והוא בה"ג דף פ"ה ע"ב ורש"י ורמב"ן סימן שכ"ח וש"ד) וכן נוהגים שלאחר הטבילה בעודה עומדת בתוך המים מכסית עצמה בבגדה או בחלוקה ומברכת:

Du moment où la femme doit prononcer la bénédiction de l’immersion Après avoir quitté ses vêtements, hormis la chemise, la femme prononce la bénédiction suivante: «Sois loué, Éternel notre Dieu, Maître de l’univers, qui nous as sanctifiés par tes commandements et nous as ordonné le bain de purification». Puis elle achève de se dévêtir et s’immerge. Si elle est descendue dans la miqvah en oubliant de dire la bénédiction, elle doit la dire en remontant, lorsqu’elle a encore de l’eau jusqu’au cou; mais si l’eau est claire et transparente, elle doit agiter l’eau avec les jambes, de façon à cacher son corps dans le remous. GLOSE: D’aucuns disent: quand la prière a été oubliée, on ne doit la faire qu’après l’immersion. D’autres veulent qu’étant encore dans l’eau, la femme se couvre d’une étoffe et fasse la prière qu’elle a omise avant de descendre dans le bain.