Sichot HaRan Chapter 163
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
סִפֵּר לִי אִישׁ אֶחָד מִזְּלַאטִיפָּאלִי שֶׁבִּהְיוֹתוֹ יוֹשֵׁב רַבֵּנוּ ז"ל בִּזְלַאטִיפָּאלִי.
One of the Rebbe’s followers from Zlatipolia related the following:
פַּעַם אַחַת בַּקַּיִץ הִתְפַּלֵּל רַבֵּנוּ ז"ל בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּם וְאַחַר כָּךְ שָׁלַח אֶת בִּתּוֹ הַיַּלְדָּה שָׂרָה תִּחְיֶה וְקָרְאָה אוֹתוֹ. וּבָא לְרַבֵּנוּ ז"ל, וְאָמַר לוֹ רַבֵּנוּ ז"ל: "לֵךְ עִמִּי לְטַיֵּל". וְהָלַךְ עִמּוֹ חוּץ לָעִיר וְהָלַךְ בֵּין הָעֲשָׂבִים.
One summer day in Zlatipolia, the Rebbe prayed very early. He sent his daughter, Sarah, to call me. When I came to him, he suggested that we take a stroll together. We soon left the city and found ourselves walking in a grassy meadow.
עָנָה רַבֵּנוּ ז"ל וְאָמַר: "אִם הָיִיתָ זוֹכֶה לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹל הַשִּׁירוֹת וְהַתִּשְׁבָּחוֹת שֶׁל הָעֲשָׂבִים, אֵיךְ כָּל עֵשֶׂב וְעֵשֶׂב אוֹמֵר שִׁירָה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, בְּלִי פְּנִיָּה וּבְלִי שׁוּם מַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת וְאֵינָם מְצַפִּים לְשׁוּם תַּשְׁלוּם גְּמוּל, כַּמָּה יָפֶה וְנָאֶה כְּשֶׁשּׁוֹמְעִין הַשִּׁירָה שֶׁלָּהֶם וְטוֹב מְאֹד בֵּינֵיהֶם לַעֲבֹד אֶת ה' בְּיִרְאָה". (וְאָמַר בִּלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז: עֶס אִיז זֵייעֶר גוּט פְרוּם צוּ זַיין צְוִוישִׁין זֵייא).
The Rebbe spoke. “If only you could be worthy to hear the song of this grass. Each blade sings out to God without any ulterior motive, not expecting any reward. It is most wonderful to hear their song and serve God in their midst. Es is zehr gut frum tzu zein tzivishen zei – It is very good to be religious among them.”
אַחַר כָּךְ הָלְכוּ יוֹתֵר וּבָאוּ סָמוּךְ לְהַר אֶחָד (שֶׁקּוֹרִין מַאגִּילַא) שֶׁהָיָה שָׁם סָמוּךְ לְהָעִיר וְשָׁאַל אוֹתוֹ: "מַה זֹּאת.", וְהֵשִׁיב לוֹ, וְסִפֵּר לוֹ עִנְיַן אוֹתוֹ הַמַּאגִּילַא. וְאָמַר לוֹ שֶׁיֵּלֵךְ עִמּוֹ לְשָׁם, וְנִכְנְסוּ לְשָׁם. וּכְשֶׁנִּכְנְסוּ לְשָׁם, לֹא נִרְאוּ לַחוּץ כְּלָל כִּי הָהָר הַנַּ"ל הָיָה חָלוּל בְּתוֹכוֹ וְעָמֹק קְצָת בְּתוֹכוֹ. וְנִכְנַס לְשָׁם רַבֵּנוּ ז"ל, עִם הָאִישׁ הַנַּ"ל.
We walked a bit farther and came to a mogila, a small mountain, near the city. I asked why we were going there and the Rebbe told me the secret of that mogila. He asked me to come with him. The mountain was hollowed-out like a cave and when we entered it, we could not be seen from the outside.
וְיָשַׁב רַבֵּנוּ ז"ל שָׁם עַל הָאָרֶץ וְלָקַח מִבֵּית יָד שֶׁלּוֹ סֵפֶר "שַׁעֲרֵי צִיּוֹן", וְהִתְחִיל לוֹמַר וּבָכָה מְאֹד מְאֹד. וְהָיָה אוֹמֵר לְהַלָּן מִדַּף לְדַף וּבָכָה הַרְבֵּה מְאֹד מְאֹד בְּלִי הֶפְסֵק.
As soon as we entered the hollow, the Rebbe took a copy of Sha'arey Tzion²⁷¹ out of his pocket and began to read. He read it page by page, weeping bitterly all the while.
footnotes: ²⁷¹ "Gates of Zion,” a book of devotional prayers compiled by the Kabbalist Rabbi Nathan Nata Hanover, first published in 1662.
וְהָאִישׁ עָמַד אֶצְלוֹ וְהֶחֱזִיק הַצּוּבֶּיךְ (בֵּית קִבּוּל הַמִּקְטֶרֶת) שֶׁלּוֹ, וְעָמַד מִשְׁתּוֹמֵם, וְרָאָה בְּכִיָּתוֹ הַגְּדוֹלָה מְאֹד. וְשָׁהָה זְמַן הַרְבֵּה בָּזֶה. וְכַאֲשֶׁר פָּסַק לִבְכּוֹת, צִוָּה עַל הָאִישׁ הַנַּ"ל שֶׁיֵּלֵךְ וְיִסְתַּכֵּל בַּחוּץ הֵיכָן הַיּוֹם עוֹמֵד, וְיָצָא וְרָאָה שֶׁכְּבָר פָּנָה הַיּוֹם וְהַשֶּׁמֶשׁ נוֹטָה לִשְׁקֹעַ. וְכָל כָּךְ הִתְמַהְמַהּ בִּבְכִיָּתוֹ קָרוֹב לְיוֹם שָׁלֵם בַּקַּיִץ בְּלִי הֶפְסֵק.
I was standing there holding the Rebbe’s coat and was amazed at the extent of his weeping. He stayed there for a very long time. When the Rebbe finished, he asked me to go out and check the time. When I looked, the day was almost over and the sun was beginning to set. The Rebbe had been weeping in prayer for an entire long summer day without stopping.
אַחַר כָּךְ צִוָּה לוֹ לְהוֹצִיא אֵשׁ וְעִשֵּׁן הַלּוּלְקֶע (מִקְטֶרֶת) וְיָשַׁב מְעַט וְיָצְאוּ לַחוּץ.
The Rebbe asked me for a light and smoked his pipe for a while. He sat there for some time and then went outside.
וְאָמַר לוֹ: שֶׁיִּהְיֶה זְמַן שֶׁיִּהְיֶה קָשֶׁה מְאֹד לְהִתְקָרֵב אֵלָיו. "אַךְ אֲנִי עַכְשָׁו בְּיֶדְכֶם. וְאַתֶּם וְרַבִּי יַעֲקֹב יוֹסֵף (מזלטיפולי מחותן רבנו) אִם תִּרְצוּ אֲנִי יָכוֹל לַעֲשׂוֹת מִכֶּם צַדִּיקִים כָּמוֹנִי בְּעַצְמִי".
The Rebbe said, “A time will come when it will be very difficult to approach me. But now I am in your hands. If you and R' Y.Y.²⁷² #84) and they had one child, named after Rebbe Nachman, who was known as Reb Nachman Chayeles. Reb Zalman passed away young and Chayah remarried to Reb Aharon Zaslavsaki, the grandson of Rabbi Shneur Zalman of Liadi (founder of the Chabad-Lubavitch movement). desired it, I could make you into tzaddikim just like myself.”
footnotes: ²⁷² R' Yaakov Yosef of Zlatipolia. His son, Reb Zalman, later married the Rebbe's daughter, Chayah (Yemey Moharnat