Siddur Sefard, Yotzerot, Shabbat HaGadol
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
יוצר לשבת הגדול
אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח וּפִי יַגִּיד תְּהִלָּתֶךָ:
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ. אֱלֹהֵי אַבְרָהָם. אֱלֹהֵי יִצְחָק. וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב. הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא אֵל עֶלְיוֹן. גּוֹמֵל חֲסָדִים טוֹבִים. קוֹנֵה הַכֹּל. וְזוֹכֵר חַסְדֵי אָבוֹת. וּמֵבִיא גוֹאֵל לִבְנֵי בְנֵיהֶם לְמַעַן שְׁמוֹ בְּאַהֲבָה: מֶלֶךְ עוֹזֵר וּמוֹשִׁיעַ וּמָגֵן:
מִסּוֹד חֲכָמִים וּנְבוֹנִים. וּמִלֶּמֶד דַּעַת מְבִינִים. אֶפְתְּחָה פִּי בְּשִׁיר וּרְנָנִים. לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל פְּנֵי שׁוֹכֵן מְעוֹנִים:
According to the institution of Scholars and Sages, and the teaching of learned preceptors, I open my lips with songs and hymns, to give thanks and to praise Him who is in the heavenly heights.
אֱלֹהִים בְּצַעְדְּךָ הַכּוֹת פַּתְרוֹס. בִּתַּקְתָּ חֵילָם מִבְצָרֵיהֶם לַהֲרוֹס. גָּאַלְתָּ עַמְּךָ בְּנֵבֶל קַתְרוֹס. דְּרַרְתָּם וְהִבְרַרְתָּם כְּסוֹלֶת לָרוֹס: הִגַּרְתָּ לַגַּי הֲמוֹן פִּיבֶסֶת. וְנִקְּתָה לָאָרֶץ בִּטְרִיָה נֶחְבֶּסֶת. זְנוּחָה זָרְחָה בְּדַם מִתְבּוֹסֶסֶת. חֻלָּצָה וְנִגְהָצָה בִּרְחִיצָה וְתִכְבּוֹסֶת: טֶרֶם מֵרוּר מִמְּעֻנִּים יֻשְׁבַּת. יְשׁוּעָה צָמְחָה לִנְצוּרֵי כְּבָבַת:
O God, when Thou didst march forth to smite Egypt Thou didst pierce their hosts and didst destroy their strongholds. Thy people Thou didst redeem to the sound of the harp and the zither. Thou didst free them and sift them out as fine flour is purified. Thou hast dashed to the ground the multitude of Bubastis (Egypt); desolate it lay to the ground, afflicted with empyema. The forsaken one, wallowing in blood, shone again, strengthened and refreshed through bathing and washing. Even before the bitterness of bondage was removed from the afflicted, salvation had already sprouted for them who are guarded as the apple of His eye.
חזן: כִּתַּרְתָּ כְלִיל לְנֶפֶשׁ מְשִׁיבַת. לְשֶׁעָבַר קִדַּמְתָּ מַתַּן שַׁבָּת:
Even before Thou didst crown them with a soul-restoring Torah Thou didst bestow upon them the gift of the Sabbath (Exodus 16:23).
סֶלָה אֲרוֹמִמְךָ מוֹשִׁיעַ וְשַׁלִּיט. מוֹצִיאִי לַחָפְשִׁי מִבֵּית מַעֲלִיט:
Ever will I extol Thee, Savior and Ruler, Who didst lead me forth to freedom from the house of him who kept me in darkness.
חזן: סַכּוֹתָה לְרֹאשִׁי לְהַשְׁאִיר פָּלִיט. גָּנוֹן וְהִצִיל פָּסוֹחַ וְהִמְלִיט:
Thou hast screened me against attack and hast left me a remnant, shielding and saving, sparing and preserving.
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה. מָגֵן אַבְרָהָם: אַתָּה גִבּוֹר לְעוֹלָם אֲדֹנָי מְחַיֶּה מֵתִים אַתָּה רַב לְהוֹשִׁיעַ: מַשִׁיב הָרוּחַ וּמוֹרִיד הַגֶּשֶׁם:
Blessed art Thou, O Lord, Shield of Abraham.
מְכַלְכֵּל חַיִּים בְּחֶסֶד. מְחַיֶּה מֵתִים בְּרַחֲמִים רַבִּים. סוֹמֵךְ נוֹפְלִים וְרוֹפֵא חוֹלִים וּמַתִּיר אֲסוּרִים. וּמְקַיֵּם אֱמוּנָתוֹ לִישֵׁנֵי עָפָר. מִי כָמוֹךָ בַּעַל גְּבוּרוֹת וּמִי דוֹמֶה לָךְ. מֶלֶךְ מֵמִית וּמְחַיֶּה וּמַצְמִיחַ יְשׁוּעָה: וְנֶאֱמָן אַתָּה לְהַחֲיוֹת מֵתִים:
מִמַּסְגֵּר אַסִּיר בְּצֵאת לְחוֹפֶשׁ. נִתְנוֹסֵס נֵס בִּטְבִיעַת רֶפֶשׁ. סִגַּבְתָּם חוֹק מַרְגּוֹעַ וָנוֹפֶשׁ. עֲרוֹךְ תְּחִלָּה לִמְשִׁיבַת נָפֶשׁ: פֵּרוּשׁוֹ וְטַעֲמוֹ צִוִּיתָ בְּמָרָה. צִחֲצוּחַ דָּתוֹ לְהָבִין וּלְגוֹמְרָה. קְבִיעַת קְדֻשָּׁתוֹ בִּזְכִירָה וּשְׁמִירָה. רוֹן לְהָפִיק בְּתוֹדָה וְזִמְרָה: שְׁפָטִים גְּדוֹלִים עָשִׂיתָ בְצוֹעַן. שִׁפְרַרְתָּ אֹהֶל בַּל יִצְעָן:
When the prisoners were about to go forth from prison to freedom; when to those who were plunged in the mire miracles shone forth. Thou didst invigorate them with a statute of rest and refreshment which had been ordained even before the soul restoring Torah. With its meaning and signification Thou didst command it at Marah, that its pure law should be understood and fulfilled. The holiness thereof should be established by remembrance and observance, with songs of thanksgiving and praise. Great judgments Thou didst execute in Egypt, and didst stretch out a tent whose pegs are never to be pulled up.
חזן: תְּעוּבִים פַּסּוּ בְּאַף לְהַכְנִיעָן. תָּקְפָה חֲרָדָה בַּעֲמָלֵק וּכְנָעַן:
The loathsome have vanished, in wrath they were crushed; terror seized Edom and Canaan.
לִבְּךָ וְעֵינֶיךָ לְהֵיכָלְךָ תְּשׁוֹבֵב. דָּשֵׁן וְשָׁמֵן לְעַמְּךָ יְנוֹבֵב:
O direct again Thy heart and eyes toward Thy Temple, and cause fat and plenteous produce to sprout forth.
חזן: תְּכוֹנֵן אֻלָמְךָ מִזְבֵּחַ וְסוֹבֵב. לְהַגְשִׁים תֶּחִי יְשֵׁנִים דוֹבֵב:
Establish Thy fane and Thy altar, and cause the quickening rain to drop upon those who slumber.
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה מְחַיֶּה הַמֵּתִים:
Blessed art Thou, O Lord, Who quickenest the dead.
יִשְׁעִי וּכְבוֹדִי מִשְׂגַּבִּי וּמְנוּסִי. וְנִצָּב לָרִיב עַל אוֹנְסִי. סוֹכְכִי בְּאֶבְרָתוֹ יְהֹוָה נִסִּי. פּוֹרֵעַ וְגוֹבֶה דִין קְנָסִי. בְּהִלּוֹ נֵרוֹ עֲלֵי רֹאשִׁי. רָכַב עַל עָב קַל מֵעִנּוּי לְגָרְשִׁי. שִׁחֵת מִבְצָר מַחֲלִישִׁי וְחוֹרְשִׁי. מְלוֹן קִצּוֹ נָחַנִי דּוֹרְשִׁי: וּמִמְעוֹן קָדְשׁוֹ חָבַשׁ כְּאֵבִי. אָדוֹן מִמַּעַיְנֵי הַיְשׁוּעָה הִשְׁאִיבִי:
My Savior, my Glory, my Fortress and Refuge takes a stand to fight my aggressor. He protects me with His wings, the Lord, my Banner, requiting and exacting the judgment due to me. When His lamp shone over my head. He rode on a swift cloud to snatch me away from affliction. He destroyed the fortress of my excruciating tormentor, and He, my Provider, led me to His remote shelter. Front His Holy Dwelling He bandaged my wound, and caused me to draw waters from the fountains of salvation.
חזן: לִמְדַּנִי לָנוּחַ בְּשַׁבָּת מֵהַדְאִיבִי. לְהַאֲכִילִי נַחֲלַת יַעֲקֹב אָבִי:
He taught me to rest from all trouble on the Sabbath, and He granted me the enjoyment of the heritage of Jacob my father.
חו"ק: יִמְלוֹךְ יְהֹוָה לְעוֹלָם אֱלֹהַיִךְ צִיוֹן לְדוֹר וָדוֹר הַלְלוּיָהּ: וְאַתָּה קָדוֹשׁ יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל אֵל נָא:
THE LORD SHALL REIGN FOREVER, THY GOD. O ZION, THROUGH ALL GENERATIONS, HALLELUYAH. THOU ART HOLY. O THOU THAT ART ENTHRONED UPON THE PRAISES OF ISRAEL.
כֶּרֶם חֶמֶד נֶטַע שַׁעֲשׁוּעִים. בְּלֻסָּה וּמְכֻסְכֶּסֶת שִׁנֵּי רְשָׁעִים. וְנִגְלֵיתָ לְחַלְּצָהּ מִבֵּין פּוֹשְׁעִים. בְּחֵיל אֲלָפִים רְבָבוֹת תִּשְׁעִים. וּבְצֶדֶק נִפְקַד לְתֵשַׁע וְתִשְׁעִים. הוּעֲמָסָה מַשָּׂא פְרָדִים תִּשְׁעִים. פִּנִּיתָ לְפָנֶיהָ מְלָכִים וְשׁוֹעִים. שֻׁלְחָה קְצִירֶיהָ וְעָלוּ מוֹשִׁיעִים. וּלְחֶלְקָהּ נָטְלָה שִׁבְעָה מִשִּׁבְעִים. שֶׁעִשּׂוּר נְכָסִים לַבָּנוֹת קְבוּעִים. וּבִישִׁימוֹן דֶּרֶךְ הָלְכוּ אַרְבָּעִים. מַעֲדַנֵּי מֶלֶךְ אוֹכְלִים וּשְׂבֵעִים. קְדֻשָּׁתוֹ מְתַנִּים וְרֶנֶן מַבִּיעִים:
The pleasant vineyard, the delightful plant (Israel), was munched and crunched by the teeth of the ungodly. Then didst Thou reveal Thyself to deliver her from amidst the transgressors with a host of ninety-thousand myriads, and, through the merit of him who was remembered with a son at ninety-nine (Abraham), she was richly laden with a load of ninety mules. Thou didst clear from before her kings and princes; she pushed her tendrils (to the sea) and came up victoriously. For her portion she took seven of the seventy nations, for a tithe of the property is fixed for the daughters. Through a desert path she went for forty years, eating and being satisfied with royal dainties (Manna), declaring His holiness and pouring forth chants to the—
חו"ק: חַי וְקַיָם נוֹרָא וּמָרוֹם וְקָדוֹשׁ:
LIVING AND ENDURING, AWE-INSPIRING, EXALTED AND HOLY!
יָרַדְתָּ לְהַצִּיל עַמֶּךָ. לְהוֹדִיעָם אֹרַח נוֹעֲמֶךָ. לְמַשֻׁאוֹת תָּרִים פְּעָמֶיךָ. לְהַכְנִיעַ רוֹדִים בְּזַעֲמֶךָ: וּכְהָתֵם הֲמוֹן שׁוֹדְדִים. כָּלוּ שָׂרִים וּגְדוּדִים. וְהִגִּיעָה עֵת דוֹדִים. צָמְחָה יְשׁוּעָה לִידִידִים: סוֹד כְּיָצָא בְּהַנְוָיָה. צֵאת עֲגוּמִים לָרְוָיָה. נָחֲצוּ צִירִים לִשְׁבִיָּה. שְׁנֵי תָּאֳמֵי צְבִיָּה: פְּרוֹס כֵּרָה שֶׁל מֶלֶךְ. אִרְעָהוּ לְשַׂר פֶּלֶךְ. כָּל הַבָּא לְמֶלֶךְ. אֶשְׁכָּר לְפָנָיו מְהַלֵּךְ: בְּשַׁעַר בַּת כַּסְלוּחַ. נִצָּבִים מַלְאֲכֵי שִׁלּוּחַ. נִסְתַּכְּלוּ קוֹטְפֵי מַלּוּחַ. בְּאֵין קוֹמֶץ וְקִלּוּחַ: רַהַב לֵבָב גִּנָּה. לְלִגְיוֹנָיו קָפַץ וּמִנָּה. יִכָּנֵס הַבָּא בְּמָנָה. וְאֵלֶּה לְבַד בָּאַחֲרוֹנָה: שָׁאַל פֶּתֶן חֵרֵשׁ. מִי נִדְרָשׁ וְהַדּוֹרֵשׁ. הֵשִׁיבוּהוּ הָפַךְ מִשּׁוֹרֶשׁ. כָּלָה גָּרֵשׁ יְגָרֵשׁ: מָרַד זֵד בְּעִקּוּלוֹ. מַה לִּי וּלְקוֹלוֹ. וְלֹא הִרְצַנִּי בְּשִׁקְלוֹ. כְּנִשְׁעָן עַל מַקְלוֹ: וְאָז צָפָה בָּאֱלִילִים. הֲיֵשׁ יָדָיו גְּלִילִים. צָגוּ עָלָיו בִּפְלִילִים. אֵין פְּנוֹת בַּחֲלָלִים: אֱוִיל מוּכָן לַעֲבָרוֹת. מַה לְכֹּהֵן בִּקְבָרוֹת. הֲלֹא בְּתֵכֶל הַדִּבְּרוֹת. נוֹדַע בַּעַל גְּבוּרוֹת: לוֹבֵשׁ צֶדֶק נֶאְזָר. לְהָשִׁיב גְּמוּל לְאַכְזָר. הָפַךְ דֶּרֶךְ אִישׁ וָזָר. עֲמָלוֹ בְרֹאשׁוֹ חָזָר:
Thou didst come down to save Thy people, to acquaint them with Thy pleasant path. Thou didst turn Thy steps to the standing ruins, to crush the tyrants in Thy wrath. And when the multitude of spoilers was consumed, and the leaders as well as the hosts were destroyed, the time of love approached and salvation sprouted for the friends of God. When the secret resolution went forth from His Dwelling that the despondent people should march forth to refreshing freedom, then hastened to the captives the messengers, the twin pair of a roe-deer (Moses and Aaron). They met the chief of the palace preparing the royal banquet: “Whoever enters before the king mast have gifts precede him!” At the gates of Egypt stood these ambassadors. They who pluck salt-wort with worm-wood (mean court flunkeys) gazed in astonishment, for they had neither handful nor stalk (present). The arrogant king treated them contemptuously; he rose and mustered his legions: “Let those with gifts enter first, and these at the very last!” Then asked the deaf cobra (Pharaoh): “Concerning whom do you come and In whose name?” They answered him: “You crooked, uprooted one, God will utterly snatch the slaves from you!” The insolent tyrant resisted in his perversity: “What have I to do with Him? Why should I obey His voice? Not even a gift did He bring me, like a beggar leaning on his staff!” He then looked over the roster of his idols, to see if He had power in His hands. They (Moses and Aaron) approached him with authoritative words: “One does not seek Him among the corpses! You fool, destined for wrathful chastisement, what business has a priest (God) in a graveyard? With the fulfillment of His words will the mighty Master become known! He who is robed in righteousness has girded Himself to requite your evil practices, 0 you cruel tyrant!” He perverted the way of the violent man, his mischief recoiled on his own head.
חזן: חֲנָמַל בָּרָד וּרְשָׁפִים. זִלְעֵף בַּעֲלֵי כְשָׁפִים. קָרְסוּ כָּרְעוּ כְשׁוּפִים. עֲפַר אֶרֶץ שׁוֹאֲפִים:
Locusts, hail, coals of fire He showered down upon the master magicians; down they sank and crumpled up, like hissing serpents gasping for the dust of the earth.
אֵל נָא לְעוֹלָם תֻּעֲרָץ. וּלְעוֹלָם תֻּקְדָּשׁ. וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים תִּמְלוֹךְ וְתִתְנַשֵׂא. הָאֵל מֶלֶךְ נוֹרָא מָרוֹם וְקָדוֹשׁ. כִּי אַתָּה הוּא מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים. מַלְכוּתוֹ נֶצַח. נוֹרְאוֹתָיו שִׂיחוּ. סַפְּרוּ עֻזּוֹ. פָּאֲרוּהוּ צְבָאָיו. קַדְשׁוּהוּ רוֹמְמוּהוּ. רוֹן שִׁיר וָשֶׁבַח. תּוֹקֶף תְּהִלוֹת תִּפְאַרְתּוֹ:
Forever shalt Thou be adored and eternally sanctified, and fore’er and arc shalt Thou reign in exaltation, O God, revered, great and holy King. For Thou art the King of kings. Whose kingdom is enduring. Proclaim His wondrous works, recount His might ; glorify Him, ye His hosts, sanctify Him, exalt in hymn, song and praise His awesome grandeur.
חו"ק: יוֹצְאֵי חִפָּזוֹן. סִפְּקָם מָזוֹן. לְשׂוֹבַע וְלֹא לְרָזוֹן. קָדוֹשׁ:
THEM WHO ESCAPED FROM SERVITUDE, HE DID PROVIDE WITH DAILY FOOD, NOT SCANTILY, IN PLENTITUDE, THE HOLY GOD!
The people showed great faith. This time they did not complain and cry: What shall we eat?
דֶּרֶךְ שְׁלֹשָׁה נֵלֵךְ בַּמִּדְבָּר. הִגִּיד מֵאָז מַנְהִיג וְדַבָּר. וְלֹא כִחַד מֵהֶם דָּבָר. יוצאי:
“A three-days' journey we shall go in the wilderness,” their guide and leader told them in advance, not concealing anything from them.
זְרִיזִים חָשׁוּ לְהַקְדִּישׁ קְרוּאָיו. חָסוּ בְּמַטְרִיף כָּל בְּרוּאָיו. טוֹב אֵין מַחְסוֹר לִירֵאָיו. יוצאי:
The eager leaders hastened to invite His guests, putting their trust in Him who provides food for all His creatures, the good God, Whose faithful servants never want for anything.
יָחִיד שְׁמָרָהּ לְמִדָּה שְׂרוּעָה. כְּלוּלוֹתַיִךְ אֶזְכּוֹר חֶסֶד לְפָרְעָה. לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה. יוצאי:
The only God regarded this as a most excellent characteristic: “I shall remember your youthful affection and repay your love, how you followed me through the wolds, through lands that were not sown” (Jeremiah 2).
מְקוֹם צִפְעוֹנִים נָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב. נָסְעוּ קְדוֹשִׁים לַשֶׁמֶשׁ וְשָׁרָב. שָׂב וְעוֹלֵל וּמִקְנֶה רָב. יוצאי:
Through places of vipers, stinging serpents, snakes and scorpions, the holy people journeyed under the burning sun, grey head and babe and vast herds.
עֲדָרִים הִשְׂכִּילוּ מַדָּע לְהַחֲכִּימָם. פִּסַּת מִשְׁאָרוֹת נָשְׂאוּ בְּהַשְׁכִּימָם. צְרוּרוֹת בְּשִׂמְלוֹתָם עַל שִׁכְמָם. יוצאי:
The holy flock, with prudence and alertness, snatched up early their dough, unleavened as it was, wrapped in their mantles and carried on their shoulders.
קִטּוּף הָעִסָּה בַּחֲרָרָה קְמוּצָה. רְצוּפָה בְּרָאשֵׁיהֶם שֶׁלֹּא חֻמָּצָה. שֶׁמֶשׁ שֶׁזָפַתָּהּ וַאֲכָלוּהָ מַצָּה. יוצאי:
They nipped handfuls of pieces of dough and made unleavened cakes which they pressed upon their heads, and the glowing sun baked them and they ate unleavened cakes.
תּוּפִינֵי שִׁשִּׁים וְאַחַת בְּמִשְׁטָר. טָעֲמוּ וְאָרְחוּ בְּשִׁיּוּר הַמְּנֻטָּר. עַד לֶחֶם מִשָׁמַיִם הוּמְטָר. יוצאי:
Sixty-one regular meals (until the sixteenth of the second month lyyar) they prepared and ate of the remains which they kept, until bread (Manna) rained down from heaven.
וּבְכֵן וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה:
AND IT CAME TO PASS AT MIDNIGHT.
אָז רוֹב נִסִּים הִפְלֵאתָ בַּלַּיְלָה. בְּרֹאשׁ אַשְׁמוֹרֶת זֶה הַלַּיְלָה. גֵּר צֶדֶק נִצַּחְתּוֹ כְּנֶחֱלַק לוֹ לַיְלָה. וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה:
Many marvels Thou didst perform of yore this night. At the beginning of the watches of this night; Abraham was victorious at the division of the night. AND IT CAME TO PASS AT MIDNIGHT.
דַּנְתָּ מֶלֶךְ גְּרָר בַּחֲלוֹם הַלַּיְלָה. הִפְחַדְתָּ אֲרַמִּי בְּאֶמֶשׁ לַיְלָה. וַיָשַׂר יִשְׂרָאֵל לְמַלְאָךְ וַיּוּכַל לוֹ לַיְלָה. וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה:
Thou didst judge Abimelech in a dream at midnight. And didst terrify Laban in the darkness of night, Jacob wrestled with an angel and won, by night. AND IT CAME TO PASS AT MIDNIGHT.
זֶרַע בְּכוֹרֵי פַּתְרוֹס מָחַצְתָּ בַּחֲצִי הַלַּיְלָה. חֵילָם לֹא מָצְאוּ בְּקוּמָם בַּלַּיְלָה. טִיסַת נְגִיד חֲרוֹשֶׁת סִלִּיתָ בְּכוֹכְבֵי לַיְלָה. וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה:
Thou didst crush Egypt's first-born in the middle of the night; They found not their strength when they rose at night; Sisera’s fleeing hosts Thou didst crush by the stars of night. AND IT CAME TO PASS AT MIDNIGHT.
יָעַץ מְחָרֵף לְנוֹפֵף אִוּוּי הוֹבַשְׁתָּ פְּגָרָיו בַּלַּיְלָה. כָּרַע בֵּל וּמַצָּבוֹ בְּאִישׁוֹן לַיְלָה. לְאִישׁ חֲמוּדוֹת נִגְלָה רָז חֲזוֹת לַיְלָה. וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה:
Senacherib’t host, blaspheming the Temple, Thou didst decimate at night; The idol and its pillar were crushed in the night; the secrets were revealed to Daniel in a vision of the night. AND IT CAME TO PASS AT MIDNIGHT.
מִשְׁתַּכֵּר בִּכְלֵי קֹדֶשׁ נֶהֱרַג בּוֹ בַּלַּיְלָה. נוֹשַׁע מִבּוֹר אֲרָיוֹת פּוֹתֵר בִּעֲתוּתֵי לַיְלָה. שִׂנְאָה נָטַר אֲגָגִי וְכָתַב סְפָרִים בַּלַּיְלָה. וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה:
Belshazzar, drinking from holy vessels was slain in the night; Daniel, saved from the lions’ den, interpreted dreams of the night; Haman cherished wrath and wrote missives in the night. AND IT CAME TO PASS AT MIDNIGHT.
עוֹרַרְתָּ נִצְחֲךָ עָלָיו בְּנֶדֶד שְׁנַת לַיְלָה. פּוּרָה תִדְרוֹךְ לְשׁוֹמֵר מַה מִלַּיְלָה. צָרַח כַּשּׁוֹמֵר וְשָׂח אָתָא בֹקֶר וְגַם לַיְלָה. וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה:
Thou didst bring victory by disturbing the king’s sleep at night; Reply with the treading of the winepress to the cry: “What of the night?’’ The watchman answers: “Morning came, also night.” AND IT CAME TO PASS AT MIDNIGHT.
קָרֵב יוֹם אֲשֶׁר הוּא לֹא יוֹם וְלֹא לַיְלָה. רָם הוֹדַע כִּי לְךָ הַיּוֹם אַף לְךָ הַלַּיְלָה. שׁוֹמְרִים הַפְקֵד לְעִירְךָ כָּל הַיּוֹם וְכָל הַלַּיְלָה. תָּאִיר כְּאוֹר יוֹם חֶשְׁכַת לַיְלָה. וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה:
Hasten the day which is neither day not night; Exalted God, proclaim that Thine are the day and night! Set sentinels upon Thy city gates day one night; Make bright as day the darkness of the night! AND IT CAME TO PASS AT MIDNIGHT.
וּבְכֵן כָּל מַחֲמֶצֶת לֹא תֹאכֵלוּ:
“YE SHALL EAT NOTHING UNLEAVENED!”
אָבֹא בְחִיל לְהִתְיַצְּבָה. בְּמַעֲמַד פְּנֵי תֵיבָה. גַּשְׁתִּי לְרוֹמֵם וּלְשַׂגְּבָה. מֵרְשׁוּת דָּגוּל מֵרְבָבָה: הִלּוּל קוֹנִי אַקְשִׁיבָה. וּבְחֵקֶר דָּתוֹ אֶתְיַשְּׁבָה. זֹאת לָדַעַת אֲחַשְּׁבָה. מִטַּעַם חַכְמֵי יְשִׁיבָה: טוֹעֵן עוֹלָם אַמְלִיכָה. יְהָבִי עָלָיו אַשְׁלִיכָה. כְּרָשׁ לְפָנָיו אֶתְהַלְּכָה. לִפְתּוֹחַ בִּדְבַר הֲלָכָה: מִלַּת פִּי גְּדוּשָׁה. נוֹצֵר חֶסֶד אַקְדִּישָׁה. סַלְסֵל בְּדֵעָה חֲדָשָׁה. מֵרְשׁוּת עֵדָה הַקְּדוֹשָׁה: פְּנֵי יְשָׁרִים דּוֹבֵר. צִחֲצוּחַ אֲמָרִים אֲגַבֵּר. קִדַמְתִּי לִטּוֹל בְּסֵבֶר. רְשׁוּת מֵרַב וְחָבֵר: שַׁדַּי חֵילִי תְּאַמֵּץ. תַּעְדִּיף קָט וְקוֹמֶץ. לְבָאֵר בְּלִי שֶׁמֶץ. הִלְכוֹת בִּעוּר חָמֵץ:
With trembling I come to take my place in front of the holy ark. I approach to extol and to utter praise with the permission of Him who is chiefest among ten thousand. I will cause the praise of my Creator to be heard as I concentrate on the investigation of His Law, thinking of it, fathoming it, according to the interpretation of the Sages of the Academy. Him who upholds the world I shall proclaim King; I will cast my burden upon Him, walking humbly before Him as I open my legal discourse. My mouth, with a plethora of words, will sanctify Him who is rich in love, and will embellish the Law with new meanings, with the permission of the holy congregation. In the presence of Him Who speaks uprightly I utter clear words. But first I respectfully ask permission from both master and scholar. Almighty God, increase my strength; augment my little handful of knowledge that I may expound without fault the laws of the removal of the leaven.
אֱלֹהֵי הָרוּחוֹת לְכָל בָּשָׂר. חוֹק לְעַמּוֹ מָסָר. וְהִזְהִירָם בִּכְתָב מוּסָר. לִבְדּוֹק חָמֵץ אוֹר לְאַרְבָּעָה עָשָׂר: בְּשָׁעָה שֶׁאֵין בְּנֵי אָדָם מְצוּיִים בְּשׁוּקָא. אוֹר הַנֵּר יָפֶה לִבְדִיקָה. אֵין בּוֹדְקִין לֹא לְאוֹר הַחַמָּה וְלֹא לְאוֹר הַלְּבָנָה וְלֹא לְאוֹר הָאֲבוּקָה. וְצָרִיךְ לְבָרֵךְ עַל בִּעוּר חָמֵץ כְּחֻקָּה: גָּמַר מְנַטְּרֵהּ עַד דְּבַתְרָא. וּמִיַד צָרִיךְ לְבַטֵל הַשְׁאָר בַּאֲמִירָה. וְלֵימָא הָכִי כָּל חֲמִירָא דְּאִיכָּא בַּהֲדָא דִירָה. דְּלָא חֲמִתֵּיהּ וּדְלָא בִעַרְתֵּיהּ לִבָּטֵל וְלֶהֱוֵי כְּעַפְרָא: דְּאִי מִשְׁתַּכַּח לְאַחַר אוֹתָהּ שָׁעָה. אֵינוֹ חַיָּב בְּבַל יֵרָאֶה וּבְבַל יִמָּצֵא לְפוֹשְׁעָה. וְהָרוֹצֶה אַחַר בְּדִיקָתוֹ לֶאֱכוֹל חָמֵץ וּלְשָׂבְעָה. מַה שֶׁמְּשַׁיֵּר יַנִּיחֶנּוּ בְּצִנְעָה: הֵיכָא דְבָדַק בְּחוֹרֵי בֵיתָא. וְהִנִיחַ אַרְבַּע אוֹ חָמֵשׁ רִפְתָּא. וְאַשְׁכַּח דְּחָדָא מִנַּיְהוּ פַּחֲתָא. לִבְדּוֹק מֵרֵישָׁא שֶׁמָּא חוּלְדָא לְקָחַתָּהּ: וְכֵן תָּנוּ רַבָּנָן בְּפִרְקִין. דְּחוֹרֵי בֵיתָא וּנְקִיקִין. עִילָאֵי וְתַתָּאֵי אֵינָן נִבְדָּקִין. וְאֶמְצָעִים זְקוּקִין: זִהֲרוּ גַּג הַיָּצִיעַ וְגַג מִגְדָּלִין. וְרֶפֶת בָּקָר וּמַתְבֵּן וְלוּלִין. וְאוֹצְרוֹת יַיִן וְשֶׁמֶן הַנְעוּלִין. לִבְדּוֹק חָמֵץ בְּלִי עוֹלִין: חוֹר שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ. זֶה וְזֶה בּוֹדֵק עַד שֶׁמַּגִיעַ וּמְבַטֵּל שְׁאָרוֹ. וְכֵן בֵּין יְהוּדִי וְעוֹבֵד כּוֹכָבִים חַיָּב לְבַעֲרוֹ. פְּלֵימוֹ מֵקַל שֶׁמָּא יֹאמַר הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים כְּשָׁפוֹ וַחֲבָרוֹ: טָעֲנוּ הַמְפָרֵשׁ וְהַיּוֹצֵא בִשְׁיָרָא. וְאֵין דַּעְתּוֹ קוֹדֶם פֶּסַח לְחָזְרָה. תּוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם בָּעֵי לְבָעֵר חֲמִירָא. לִפְנֵי שְׁלֹשִׁים יוֹם אֵין זָקוּק לְבַעֲרָה: יִשְׂרָאֵל דְּחָמֵץ אִתְפַּקֵּד לֵיהּ. וְלֵיתֵיהּ לְמָרֵיהּ לְמִשְׁקְלֵיהּ נַטְרֵיהּ עַד אַרְבַּע דְּחָזֵי לְאָכְלֵיהּ. שְׁלִים אַרְבַּע וְלֹא אָתָא לְנָכְרִי מְזַבִּין לֵיהּ: כְּשֶׁנָפְלָה מַפּוֹלֶת עַל חָמֵץ בְּעַרְבֵי פְּסָחִים. וְכֶלֶב אֵין יָכוֹל לְחַפֵּשׂ אַחֲרָיו בְּטוּחִים. הֲרֵי הוּא כִּמְבוּעָר לְרֵעִים פִּקְחִים. וְכַמָּה חֲפִישַׂת הַכֶּלֶב שְׁלֹשָׁה טְפָחִים: לִמְּדוּ בֵּי מִלְחֵי וּבֵי קִירֵי נְקוּבִים. וּבֵי תְמָרִים וְצִיבִים. לִבְדוֹק אוֹתָם חַיָּבִים. וְחָצֵר פְּטוּרָה מִפְּנֵי הָעוֹרְבִים: מוֹצֵא חָמֵץ בַּפֶּסַח בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ. כּוֹפֶה עָלָיו כֶּלִי בְּלִי רְאוֹתוֹ. וְאִם שֶׁל הֶקְדֵּשׁ הוּא אֵין צָרִיךְ לְכַסּוֹתוֹ. לְפִי שֶׁבְּדֵלִין מֵאוֹתוֹ: נָפֵי וּפַתִּילֵי וְיוֹרָה. דְּאִשְׁתַּמֵּשׁ בְּהוּ חַמִּין חֲמִירָא. צָרִיךְ לְגַעֲלִינְהוּ וְיַנִּיחַ בְּגוֹ רַבָּא זְעֵירָא. וּלְרַבָּא לֶעֱבַד גְּדַנְפָא וּלְרַתְחֵיהּ בְּנוּרָא: סַכִּינֵי דְּאִשְׁתַּמֵּשׁ בְּהוּ חֲמִירָא לַאֲרוּחִין. אִם אֶפְשַׁר לַעֲשׂוֹתָן חֲדָשִׁים הֵם מְשֻׁבָּחִין. וְאִי לָא מַגְעִילָן בְּרוֹתְחִין. וּבִכְלִי רִאשׁוֹן הֵם מְצוּחֲצָחִין. וְעֵץ פָּרוּר מַגְעִילָן בְּרוֹתְחִין: עִנְּדוּ אַגָּנֵי וּקְצִיעֵי דְקוּנְיָא וּפַחֲרָא. אַף עַל גַּב דְּמַפְלִיט לְהוּ שַׁפִּיר לְאִשְׁתַּמּוּשֵׁי בְהוּ אֲסִירָא. וְאַף עַל גַּב דִּרְוִיחָן וְאִכָּא לְמֵימָר דְּשַׁלִּיט בְּהוּ אַוִּירָא. אֲפִילוּ הָכִי קַיְמָא אִסּוּרָא: פְּחַר קְדֵרוֹת אֵין צָרִיךְ לְפַלְחָא. אֲבָל מַשְׁהֵי לֵיהּ עַד בָּתַר פִּסְחָא. וּקְעָרוֹת מֻתָּרוֹת כִּי שָׁקִיל מִדּוּדָא עֲלַיְהוּ לְאַנָּחָא. וּבוּרְמֵי דִּגְלָלָא שַׁרְיָן בַּהֲדָחָה: צָעֵי דְמַשְׁהֵי בְּהוּ חֲמִירָא בִּשְׁאָר יוֹמֵי. כְּבֵית שְׂאוֹר שֶׁחִמּוּצוֹ קָשֶׁה דָּמֵי. וְאִי אַקְרָאֵי אוֹתִיבֵיהּ וְלֹא אִשְׁתָּהֵי עִמֵּיהּ. לְאִשְׁתַּמּוּשֵׁי בְּהוּ שַׁפִּיר דָּמֵי: קִטּוּף בְּיַיִן וְשֶׁמֶן עֲבִידִין. מִלְמֵילַשׁ בְּהוּ לֵילֵי קַמָּאֵי קַפְּדִין. וְאַמְהָן דְּלָא טְבִילָן וְעַבְדִּין. דְלָא לְמֵילַשׁ בְּהוּ הוּא הַדִּין: רְקִיקֵי מַצּוֹת עוֹשִׂין זֵכֶר לְעִגּוּן. וְלִשְׁמָן צָרִיךְ לְשָׁמְרָן מֵחִמּוּץ כְּהָגוּן. וְחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן אֵין לָשִׁין דִּלְמָא יִשְׁגּוּן. אַף עַל גַּב דְאַפְיֵה יִשְׂרָאֵל בַּר דֵּעָה לָא יְנַהֲגוּן: שָׁנוּ שֶׁאֵין לָשִׁין בְּבַת אַחַת לְמַעְלָה מֵחֲמֵשֶׁת רְבָעִים קֶמַח וְכֵן לְחַלָּה. וְהֵן בֵּיצִים כְּמִנְיַן חַלָּה. וְהָעוֹמֶר מוּכַח לָהּ. וְהָאִשָׁה לֹא תָלוּשׁ אֶלָא בְּמַיִם שֶׁלָּנוּ הַלַּיְלָה. תְּמִימִים שָׁנוּ בְּמִשְׁנָה הַמְּהֻלָּלָה. מֵי תַּשְׁמִישׁוֹ שֶׁל נַחְתּוֹם יִשָּׁפֵכוּ. מִפְּנֵי שֶׁמַּחֲמִיצִין סֶלָה. וְאַמְרִינָן שָׁדֵי לְהוּ בְּמָקוֹם מוּדְרָן דְּלָא לֵיתֵי בְּהוּ לִידֵי תַקָּלָה. תַּמוּ הִלְכוֹת בִּעוּר וְהַגְעָלָה:
The God of all spirits of mankind delivered a Written Law unto His people and admonished them in the Oral Law to search for the leaven on the night of the fourteenth of Nisan, at a time when people are no longer in the marketplace. Only candlelight is fit for the searching. One may not search by the light of the sun, nor by the light of the moon, nor by the light of a torch. The regular benediction must be recited… “concerning the removal of the leaven.”He then puts it in a place of safety until the following day. He must immediately declare what is left null by word of mouth, saying as follows: “Any kind of leaven which is in this dwelling which I have not seen and have not removed shall be null and of no account as the dust of the earth.” Thus, if any leaven be found after that time, one does not incur the guilt of violating the law:“There shall not be seen nor found any leaven.”Whoever wishes after his search to eat leaven, must put away what he leaves over in a safe hiding place. If he had searched all crevices of his house and left four or five loaves, and then found that one of them was missing, he must take up the search over again because a weasel might have dragged it away. And thus have our Sages taught: Holes and crevices of a house, the upper ones and the lowest ones do not have to be searched, but the middle ones are subject to searching. They further explained: The slanting roofs of siderooms and of towers, stables, straw magazines, fowl-houses, locked storehouses of wine and oil, do not come under the law of the searching of leaven. As for a hole in a partition-wall between two houses, both inhabitants must search as far as their hand can reach, and annul the rest. If there is a partition-wall between a Jew and a non-Jew, the Jew must remove the leaven. Rabbi Palemo exempts him, for the non-Jew might suspect the Jew of trying to bewitch him and to practise sorcery on him. The Rabbis taught: One who sets out on a sea journey, or is about to go with a caravan and does not intend to return before Passover, if it is within thirty days before the holiday he mast remove the leaven; if earlier than thirty days he is not obliged to remove it. If leaven had been deposited with a Jew and the owner is not present to take it away, he may keep it until the fourth hour, as long as it is permitted to eat it. When the fourth hour has passed and the owner had not arrived, he must sell it to a non-Jew. If a rain fell upon leaven on the eve of Passover, and it is certain that a dog could not search after it, it is considered by the Sages as removed. And the trail of a dog is three handbreadths. The Sages taught: Chambers where salt, wax candles, dates and wood are kept must be searched; a court-yard, however, is exempt, because ravens eat it up. If one finds leaven in his house during Passover he may cover it with a vessel, that he should not see it. If, however, it is holy bread he need not cover it, because people keep away from it anyway. Grid irons, iron plates and kettles which are used for hot food, must be scalded. Small vessels are placed and scalded in large vessels. A very large vessel should be provided with a brim and water be boiled therein over fire. Knives used at the table for warm leaven, if it is possible to get new ones it were better; if not, they should be scalded by boiling water. In the first vessel they become clean. Wooden stirring spoons should be scalded in boiling water. The Sages eloquently taught: Basins, glazed bowls and earthen crockery, although they be thoroughly boiled, may not be used. Although they are roomy and airy, yet the prohibition remains. Earthen pots need not, however, be broken; they may be put away until after Passover. Dishes may be used when boiling water is poured over them. Stove utensils are permitted for use by rinsing out with hot water. Utensils in which one keeps leaven all the time are on the level with leaven itself, which is very pungent. If the leaven was placed therein for a moment and did not stay there long, the utensil may be used. The Matzo dough may be smeared with wine and oil, but the Matzos to be used for the first two nights may not be kneaded with these liquids. Slaves that have not yet undergone ritual immersion must not be employed at the kneading. The Matzo cakes are made thin, in memory of the captivity; they must be piously guarded against any leavening. A deaf-mute, an imbecile and a minor may not knead, even if a normal Jew bakes, lest they commit some error. The Sages taught: One should not mix at one time more than five fourths (of a log) flour; this is also the measure for Hallah. It comprises the amount of forty-three eggs, according to the numerical value of the Hebrew letters of Hallah (8+30+5). The Omer (Exodus 16:36) is proof of this. (See concluding paragraph of Sabbath Shekalim). Only such water may be used for kneading which remained over night. The perfect Sages taught in the praiseworthy Mishnah: The water used by the baker should be poured out because it always contains leavened matter. It is further stated that it should be spilled on a declivitous place, that no harm be caused thereby. Here end the laws of removal of leaven, cleansing utensils (and preparation of the dough).
יַיִן כִּי יִתְאַדָּם. לְמִצְוָה הוּא מֻקְדָּם. לָצֵאת בּוֹ חוֹבַת יְדֵי אָדָם. אִם אַיִן קוּנְדִיטוּן וּמְבֻשָּׁל נֶגְדָּם: וְאַרְבַּע כּוֹסוֹת הַלָּלוּ. צָרִיךְ שֶׁיְהֵא בָהֵן כְּדֵי רְבִיעִית בְּלִי יָקֵלוּ. אֶחָד אֲנָשִׁים וְאֶחָד נָשִׁים אֵלּוּ כָּאֵלּוּ. וּמְחַלְּקִין לְתִינוֹקוֹת קְלָיוֹת וֶאֱגוֹזִין כְּדֵי שֶׁיִּשְׁאָלוּ: סָחוּ שֶׁהַנָּשִׁים צְרִיכוֹת לְאַמְּצָה. בְּכָל מִילֵי דְפִּסְחָא בְּלִי שִׁמְצָה. אַף עַל גַּב דְמִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְמַן גְּרָמָא בָּם לֹא נִמְצָא. שֶׁכָּל שֶׁיֶּשְׁנוֹ בְּבַל תֹּאכַל חָמֵץ יֶשְׁנוֹ בְּקוּם אֱכוֹל מַצָּה: פֵּרְשׁוּ בְשָׂפָה נְדִיבָה. מַצָּה וְיַיִן צָרִיךְ הֲסֵבָּה. מָרוֹר אֵין בּוֹ כֵּן חוֹבָה. וּמִבָּעֵי לֵיהּ לְכַסְכּוּסֵי טוּבָא: הֲסֵבַּת יָמִין הֲסֵבָּהּ אֵינָהּ. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁמָּא יַקְּדִים קָנֶה לְוֵשֶׁט וְיָבֹא לִידֵי סַכָּנָה. פְּרַקְדָּן לָא מִן חוּשְׁבָּנָא. וְאִשָּׁה אֵינָהּ צְרִיכָה וְאִם חֲשׁוּבָה הִיא נְדוֹנָה: קַמֵּי אָב מֵיסַב הַבֵּן בְּדִיצָה. תַּלְמִיד בִּפְנֵי רַבּוֹ אֵינוֹ רָאוּי לְפָרְצָה. אֲבָל בְּשׁוּלְיָא דְנַגְרֵי צָרִיךְ לְהָסֵב בִּמְרוּצָה. וְהַשַּׁמָּשׁ שֶׁאָכַל כְּזַיִת מַצָּה כְּשֶׁהוּא מֵסֵב יָצָא: טָעֲנוּ לַחֲטוֹף מַצָּה בְּלֵילֵי פְסָחִים. כְּדֵי שֶׁלֹּא יִישְׁנוּ הַפְּרָחִים. וְחַיָּבִין בְּרֶגֶל לִהְיוֹת שְׂמֵחִים. בַּמִּקְדָּשׁ בְּבָשָׂר וְהַשְׁתָּא בְּיֵין רִקּוּחִים: נָשִׁים חַיָּבוֹת לִשְׂמוֹחַ וּלְהַרְנִין. בְּבָבֶל בְּבִגְדֵי צִּבְעוֹנִין. בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בְּבִגְדֵי פִשְׁתָּן הַמְּלֻבָּנִין. וְהָאֲנָשִׁים בְּיַיִן מִתְעַדְּנִין: בְּעֶרֶב הַפֶּסַח סָמוּךְ לְמִנְחַת רִאשׁוֹן. לֹא יֹאכַל אָדָם עַד הָאִישׁוֹן. וּבְבֹאוֹ מִבֵּית רַחֲשׁוֹן. מוֹזְגִין לוֹ כּוֹס רִאשׁוֹן: רִאשׁוֹן מְבָרֵךְ עַל הַיַּיִן וְאַחַר כַּךְ קִדּוּשׁ וּזְמָן וְאֵינוֹ אוֹמֵר נֵס עֲדַיִן. שֶׁצָרִיךְ לְאָמְרוֹ בָּאֲגָדָה וְרָאוּי לְכָפְלוֹ אַיִן. וְשָׁתֵי וּמָשֵׁי יָדֵיהּ וְאֵינוֹ מְבָרֵךְ עַל נְטִילַת יָדָיִם: שָׁקִיל גַּרְגִּירָא אוֹ כַרְפְּסָא אוֹ כֻּסְבַּרְתָּא אוֹ חַסָא וְיִטְבּוֹל בַּחֲרוֹסֶת וִיבָרֵךְ בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה. וְכַד אָכִיל יֶחֱצֶה אַחַת מִשָׁלֹשׁ מַצוֹת וְאֵין בְּרָכָה עִמָּהּ. מַחֲצָה בִקְעָרָה וּמַחֲצָה בְשֻׁלְחָן לְהָשִׂימָה: מוֹשֵׁךְ מֵהַקְּעָרָה שְׁנֵי תַבְשִׁילֵי דְּאִנּוּן בִּשְׂרָא וְכַוְרָא צְלִילֵי. אִי נַמֵּי גַּרְמָא וּבִשּׁוּלֵי. וּמַגְבִּיהַּ קְעָרָה וְלֵימָא הָא לַחְמָא עַנְיָא כֻּלֵהּ: וּמוֹזְגִין לוֹ כּוֹס שֵׁנִי מֵאַרְבַּעַת הָאֵל. וְכַאן הַבֵּן מֵאָבִיו שׁוֹאֵל. מַה נִּשְׁתַּנָּה מִלֵּילוֹת זֶה לֵיל. וְגוֹמֵר הָאֲגָדָה עַד גָּאַל יִשְׂרָאֵל: אַחַר דְשָׁתֵי מָשֵׁי יָדֵיהּ. וּמְבָרֵךְ עַל נְטִילַת יָדָיִם לְחוֹדֵיהּ. וְשָׁרֵי הַמּוֹצִיא עַל הַשְּׁלֵמָה דְּעִלַּוֵּי תַּרְתֵּי דִידֵיהּ. וְלֹא אָכִיל מִנֵּיהּ אֲכַתֵּי מִדֵּי: לוֹקֵחַ פְּרוּסָה וּמְבָרֵךְ לֶאֱכוֹל מַצָּה בְּמֶלֶל. וּבַהֲדֵי דְהַהִיא דְהַמּוֹצִיא אוֹכֵל וְכוֹלֵל. וּמְבָרֵךְ בַּחֲזֶרֶת לֶאֱכוֹל מָרוֹר וְטוֹבֵל וּבוֹלֵל. וְהָדָר אָכִיל מַצָּה וּמָרוֹר בְּלֹא בְּרָכָה. וְכוֹרְכָן בְּבַת אַחַת כְּהִלֵּל: חָלִיף לְכַמָּה בָתֵּי וְעָבִיד כִּי הַאי גַּוְנָא עַד הָכָא. וְאַחַר כַּךְ עוֹשִׂין סְעוּדָתָן כָּל צָרְכָּהּ. וְכַזַיִת מַצָּה בָּאַחֲרוֹנָה צְרִיכִין לְכָּרְכָה. וְנוֹטְלִין וְלֹא מְבָרְכִין שֶׁמַּיִם אַחֲרוֹנִים חוֹבָה וְאֵין טְעוּנִין בְּרָכָה: זוֹכֵר בַּשְׁלִישִׁי בִּרְכַת מְזוֹנוֹ. וְלִשְׁאָר הַבָּתִּים תְּחִלָּה וְטוֹעֵם הַכּוֹס עַד מִשֶּׁלּוֹ אֵינוֹ. וּבָרְבִיעִי הַלֵּל מִצְרִי לְתַנּוֹ. בַּל יִטְעוֹם כְּלוּם בְּאִישׁוּנוֹ: קִמְעָא לִשְׁתּוֹת מַיִם יְכַנֵּס. אִם חוֹלֶה הוּא אוֹ אִסְטְנֵס. וּבָעֵי לְמִשְׁתֵּי חַמְרָא מִשּׁוּם אוֹנֵס. לוֹמַר בַּחֲמִישִׁי הַלֵּל הַגָּדוֹל יִשְׁתַּנֵּס:
Red wine takes precedence for the commandment, for a man to fulfill his obligation. If such wine be unobtainable, then spiced and cooked wine may be used instead. These four cups must contain at least a quarter (of a log) for men and women alike. Roasted ears and nuts are distributed to the children so that they (stay awake and) ask the Four Questions. The Sages declared: Women must scrupulously observe all matters pertaining to Passover, although they are not bound to perform a positive command the observance of which depends on a certain time. For whosoever is subject to the law: “You shall not eat leaven.” is subject to the law “You shall eat Matzo.”The Sages explained beautifully that at the partaking of the Matzo and wine one should lean, but the bitter herbs do not require it; the latter must be thoroughly chewed. Leaning on the right side is inadmissible; there is even danger that food may enter the windpipe rather than the gullet. Lying on the back is not called leaning; a woman does not have to lean, but it is required of a prominent woman. A son may lean joyfully in the presence of his father; but for a disciple to lean in the presence of his master is a breach of respect. An artisan’s apprentice, however, must absolutely lean. A waiter who ate an olive-size piece of Matzo while leaning, has performed his duty. The Sages urged that the Matzo be eaten without delay on the first two nights of Passover, that the children should not fall asleep. It is obligatory to indulge on a festival in pleasurable things: in Temple days — in sacrificial meat; now in wine. People should make their wives happy and joyous, in Babylonia with colorful garments, in the Land of Israel, with bright-hued linen garments. Men should delight themselves with wine. On the eve of Passover, from the time of the first afternoon service until dark one may not eat anything. When the master comes in from the House of Prayer, the first cup is poured for him. First he pronounces the Benediction over the wine, then follows the Sanctification of the day, and the Benediction of gratitude for having reached this season, but no mention is as yet made of the miracles, as this is said in the Haggadah, and it is not proper to repeat it. He then drinks, washes his hands but does not say the regular Benediction. He takes parsley or coriander or radish and dips it in Haroseth (pap of fruit and spices and wine) and says the Benediction: “…Who creates the fruit of the earth.” When about to eat he divides one of the three Matzos, without saying a Benediction; one half he lays on the plate, the other on the table. He then takes from the plate the two dishes, which are roast meat and fish, or a roast and a cooked piece of meat; raises the plate and says: “This is the bread of affliction—” to the end. Then the second of the four cups is poured for him, and here the young son asks his father: “Why is this night different from all other nights?” He continues with the reading of the Haggadah until “Who redeemed Israel.” After drinking he washes his hands and utters the Benediction: “concerning the washing of the hands.” He then pronounces the Benediction Ha-Motzi over the whole Matzo which lies above the two; he does not, however, eat yet thereof, but takes the broken Matzo and says the Benediction “concerning the eating of Matzo,” and eats that together with the Matzo over which he pronounced the Ha-Motzi. Thereupon he says the Benediction over the lettuce: “…to eat bitter herbs,” and dips it lightly into the HAROSETH. He then combines the Matzo and bitter herbs and eats them together, as Hillel did, without a Benediction. He may now visit many houses and guide them in the same procedure. Thereafter the entire meal is served; at the conclusion an olive-size piece of Matzo (Afikomon) must be eaten. Then the hands are washed without a Benediction: this last washing is prescribed, out a Benediction is not required. At the third cup one says Grace after meals. If he goes first to other houses (and says Grace for them) he should not drink the wine there. At the fourth cup he should recite the Egyptian Hallel (Psalms 113-119). From now on he may not partake of anything else this evening; he may, however, drink water. If he is sick or of feeble health and must drink wine, then he must strengthen himself to recite the Great Hallel (Psalm 136) over the fifth cup.
חֲסַל סִדּוּר פֶּסַח כְּהִלְכָתוֹ. כְּכָל מִשְׁפָּטוֹ וְחֻקָּתוֹ. כַּאֲשֶׁר זָכִינוּ לְסַדֵּר אוֹתוֹ. כֵּן נִזְכֶּה לַעֲשׂוֹתוֹ. זָךְ שׁוֹכֵן מְעוֹנָה. קוֹמֵם קְהַל עֲדַת מִי מָנָה. בְּקָרוֹב נַהֵל נִטְעֵי כַנָּה. פְּדוּיִם לְצִיּוֹן בְּרִנָּה:
The Passover Seder has reached its termination, / its law, its ritual and regulation. / As we were privileged to hold the celebration, / so may we merit its consummation. / Pure God, from heaven, Thy habitation, / raise up Thy people, the unnumbered congregation. /Speedily lead the seed of Thy plantation / redeemed unto Zion with exultation.
וּבְכֵן וּלְךָ תַעֲלֶה קְדֻשָּׁה כִּי אַתָּה קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל וּמוֹשִׁיעַ:
And thus may sanctification ascend unto Thee, for Thou art the Holy One of Israel, the Savior!
אֵין עֲרוֹךְ אֵלֶיךָ לְהַגִּיד וּלְדַבֵּר. חֵקֶר פִּלְאֵי נִסֶּיךָ לְהָבִין וּלְסַבֵּר (נ"א וּלְסַפֵּר) מַה יָקָר חַסְדְּךָ מֵכִין מִצְעֲדֵי גָבֶר. מְאֹד עָמְקוּ מַחְשְׁבוֹתֶיךָ נוֹתֵן תַּעֲצוּמוֹת וָעוֹז לְהִתְגַּבֵּר. וּבְנֵי אָדָם בְּצִלְךָ יֶחֱסָיוּן אֶרֶךְ הָאֵבֶר. הִרְבִּיתָ הַגּוֹי וְהִגְדַּלְתָּ הַשִּׂמְחָה לִבְנֵי עֵבֶר. בִּמְשׁוֹל רָשָׁע עַל עַם דַּל לִישׁוּעָתְךָ סוֹבֵר. וְנִתְאַזַרְתָּ בַּחֲנִינוֹתֶיךָ מְפֻזָּר וּמְפוֹרָד לְכַנֵּס וּלְחַבֵּר. וְעוֹרַרְתָּ אַהֲבַת יְשֵׁנֵי חֶבְרוֹן שׁוֹכְנֵי קָבֶר. וְדַנְתָּ דִינֵי קְנָסוֹת וַחֲבָלוֹת עַל חוֹבְרֵי חָבֶר. וְהִכְנַעְתָּם בְּדָם וּצְפַרְדְּעִים וְכִנִּים וְעָרוֹב וָדֶבֶר. וְשִׁבַּרְתָּ רָאשֵׁי תַנִּין עַל רִיב לֹא לוֹ מִתְעַבֵּר. כִּי לִפְנֵי כִשָׁלוֹן גּוֹבַהּ וְגָאוֹן לִפְנֵי שֶׁבֶר. וּמַה יָעוֹז צִיץ הַשָּׂדֶה וְיָמָיו כְּצֵל עוֹבֵר. לְגָבוֹהַּ עַל גָּבוֹהַּ מְפָרֵק הָרִים וּמְשַׁבֵּר. וְהוּא בַּעַל נְקָמוֹת אֱלֹהֵי הַמִּשְׁפָּט מֵישָׁרִים דּוֹבֵר. וּמַצְמִיחַ יֶשַׁע לְקֹוָיו וְעַמִּים תַּחְתֵּיהֶם יַדְבֵּר:
Thy praises cannot be set forth in words or speech, the secret of Thy marvels cannot be comprehended or told. How precious is Thy love, Thou Who ordainest the steps of man. Thy thoughts are very deep; Thou givest strength and vigor to men who seek shelter under Thy wings, Thy outstretched pinions. Thou hast made Thy nation great, and hast richly given gladness to the Hebrew people, when the tyrant ruled over the languishing people awaiting Thy help. Thou hast girded Thyself with Thy grace to gather and to unite the scattered and dispersed people. Thou didst awaken the love of those who sleep in Hebron, who rest in Machpelah, and Thou didst inflict corporal and property punishments upon the magicians, crushing them with blood, frogs, lice, swarms of dog-flies and pestilence. Thou didst shatter the Dragon’s (Pharaoh’s) head for meddling in a quarrel not his own. For haughtiness results in downfall, and pride ends in destruction. How can the flower of the field, whose days are as a passing shadow, behave arrogantly against the All-highest, who breaks the mountains and shatters the rocks?He is the God of vengeance, the God of judgment who speaks up rightly. He causes salvation to sprout to them that wait for Him, and subdues nations to them.
וְעָלֵינוּ הִפְלִיא חֲסָדָיו וְנָשָׂא נֵס. וְנָקַם נִקְמָתֵנוּ מִכָּל בַּעֲלֵי אוֹנֵס. וְהִכְנִיעָם בְּזַעַם וְצָרָה בַּחוּרֵי אָוֶן וְחָנֵס. וּמִלּוּשׁ בָּצֵק עַד חֻמְצָתוֹ דָּנָם בְּאוֹנִים לְהִקָּנֵס. וְאֵזוֹר חֲלָצָיו חִזֵּק וְאִמֵּץ לְהִשְׁתַּנֵּס. בָּקַע יָם וַיַּעֲבִירֵם וּכְנֵד נוֹזְלִים כִּנֵס. וּבְאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה אֹתָם כִּלְכֵּל וּפִרְנֵס. לָכֵן לָנוּ לְהוֹדוֹת עַל כָּל נֵס וָנֵס:
Unto us He showed marvelous acts of love and raised His banner over us. He has avenged our wrong at the hand of all oppressors, crushing in wrath and fury the young men of On and Hanes (Egypt). From the kneading of the dough till it is leavened He punished them with the slaying of the first-born. He girded on firmly the girdle of His loins, divided the Red Sea and caused His people to pass over, piling up the waters like a heap. He sustained and fed them in uncultivated land. It is our duty, therefore, to utter thanks for every miracle.
לָמָּה פֶּסַח בָּא מִן הַצֹּאן. שֶׁפָּסַח וְחָמַל עַל קְרוּאֵי צֹאן. וּכְרוֹעֶה מְקַבֵּץ טְלָאִים מְשָׁכָם וּגְאָלָם מִבַּעֲלֵי לָצוֹן: וְלָמָּה לְקִיחָתוֹ קוֹדֶם לִשְׁחִיטָתוֹ יָמִים אַרְבָּעָה. וְנִתַּן לְמוּלִים. וְלַעֲרֵלִים נִפְסַל בְּהִיא הַשָּׁעָה. כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ בְּיָדָם מִצְוֹת מְצוּיוֹת לְהִשְׁתַּעֲשֵׁעָה. שֶׁכְּבָר בָּא עֵת דּוֹדִים וּזְמַן שְׁבוּעָה. וְהָיוּ מִתְבּוֹסְסִים בִּשְׁנֵי דָמִים שֶׁתַּצְמִיחַ יְשׁוּעָה: וְלָמָּה נְתִינַת דָּמוֹ עַל הַמַּשְׁקוֹף וּשְׁתֵּי הַמְּזוּזוֹת. שֶׁהֵן שָׁלֹשׁ מִזְבְּחוֹת בִּמְקוֹם רוֹאִים אוֹתָם לַחֲזוֹת. זֵכֶר שָׁלֹשׁ מִזְבְּחוֹת שֶׁל אַב הֲמוֹן נִרְמָזוֹת. שֶׁבְּדָן וּבֵית אֵל וְאֵלוֹן מוֹרֶה נֶחֱרָזוֹת:
Why is the Passover sacrifice offered from the sheep? Because He passed over and spared them who are called His sheep; and, like a shepherd gathering the lambs, He drew them out and redeemed them from the scorners. And wherefore was the lamb kept ready four days before its slaughtering? Why was incumbent only upon the circumcised and prohibited at that time to the uncircumcised? That they might have holy deeds with which to delight God; for the season of love had already arrived and the time for the fulfillment of God’s oath, since they had been wallowing in two kinds of blood, that redemption might sprout up. And why was the blood sprinkled upon the lintel and the two doorposts, which are like three public, visible altars?These point to the memory of the three altars which Abraham successively built in Dan, in Beth-el and the Oaks of Mamre.
וְלָמָּה אֲכִילַת חָמֵץ לְשֵׁשׁ שָׁעוֹת. זֵכֶר לְחִפָּזוֹן שְׁכִינָה לְהַעֲבִיר גְּזֵרוֹת רָעוֹת. מְדַלֵּג עַל הֶהָרִים מְקַפֵּץ עַל הַגְּבָעוֹת: וְלָמָּה אֲכִילַת מַצָּה לֶחֶם עוֹנִי. שֶׁלֹּא הִסְפִּיק בָּצֵק לְהַחֲמִיץ עַד שֶׁגְּאָלָם מֵעוֹנִי: וְלָמָּה בְּמָרוֹר שֶׁתְּחִלָּתוֹ רַךְ וְסוֹפוֹ קָשֶׁה. שֶׁנִּמְרְרוּ תְּחִלָּה בְּפֶה רַךְ וְלִבְסוֹף בְּעוֹל קָשֶׁה: וְלָמָּה טִבּוּלוֹ בַּחֲרוֹסֶת. זֵכֶר לְטִיט שֶׁאִשָּׁה וּבַעְלָהּ דּוֹרֶסֶת: וְלָמָּה תַּבְלִין בְּתוֹכוֹ מֻגְבָּלִין כְּמוֹ מַלְבֵּן. זֵכֶר לְנִפּוּץ עַם לְקוֹשֵׁשׁ קַשׁ לַתֶּבֶן: וְלָמָּה שְׁנֵי מִינֵי בָשָׂר בְּצַד עוּגָה. אֶחָד זֵכֶר לַפֶּסַח וְאֶחָד זֵכֶר לַחֲגִיגָה: וְלָמָּה מַגְבִּיהִין קְעָרָה קוֹדֶם זְמַנָּהּ. כְּדֵי שֶׁיִּרְאֶה תִּינוֹק וְיִשְׁאַל מַה נִשְׁתַּנָּה: וְלָמָּה שְׁאָר יְרָקוֹת בָּאִין תְּחִלָּה. לִפְטוֹר חֲזֶרֶת שֶׁל מִצְוָה בְּרָכָה רְאוּיָה לָהּ. וְשֶׁאֵין לוֹמַר שְׁתֵּי בְּרָכוֹת כְּאַחַת שְׁתִיָּה אוֹ אֲכִילָה. וְאִי אֶפְשַׁר לֶאֱכוֹל וְלִשְׁתּוֹת כְּאַחַת בְּשֶׁכְּבָר כְּרֵסוֹ מִלָּא. וְכֵן בִּשְׁתֵּי מַצּוֹת פּוֹטְרִין מֵחַלָּה לְחַלָּה: עַל כִּי אֵין לְשַׁנּוֹת בִּשְׁתֵּי בְרָכוֹת. מְבָרֵךְ עַל זוֹ וְעַל זוֹ וְאֵינוֹ אוֹכֵל עַד שֶׁיִּגְמוֹר שְׁתֵּי בְרָכוֹת:
And why may leaven be eaten only till the sixth hour? It is to commemorate the haste of the Divine Presence to revoke the evil decrees, leaping over the mountains, skipping over the hills. What is the meaning of eating Matzo, the bread of affliction? It is because there was not time for the dough to leaven, when He redeemed them from affliction. What is the meaning of the bitter herbs, which are mild at first and later disagreeable?For so were the Israelites first persuaded gently to work, but later they were placed under heavy yoke. Why are they dipped in HAROSETH? In memory of the mortar which both husband and wife had to tread together. And why are spices mixed therein, resembling straw and clay? To commemorate how the people scattered in search of stubble for straw. Why are two kinds of meat placed besides the Matzo? One is in memory of the Passover offering, and one in memory of the Festival offering. And why is the Passover dish raised before its contents are used? So that the child might see and ask: “Why is this night different?” Why are all kinds of herbs partaken of first? To exempt the ordained bitter herbs from the regular Benediction (“Who creates the fruit of the ground”). For it is improper to utter two Benedictions either over one drinking or one eating, just as it is improper to use a drink or a food with which one had already filled himself for the fulfillment of a religious precept. So also the two Matzos (over each one a separate Benediction is uttered) reciprocally exempt each other. Since two Benedictions may not be uttered over the same item of food, one Benediction is pronounced over one Matzo and another over the other, but one does not eat until he had finished both Benedictions.
וְלָמָּה אַרְבָּעָה כּוֹסוֹת מִצְוָתָן בְּזֶה הַלַּיְלָה. זֵכֶר לְאַרְבָּעָה גְּאֻלּוֹת שֶׁנִתְבַּשְׂרוּ בָהֶם עַם סְגֻלָּה. יְצִיאָה וְהַצָּלָה לְקִיחָה וּגְאֻלָּה. וּלְהוֹדוֹת בָּהֶם וְלִתֵּן בָּם תְּהִלָּה. לְחוֹבֵט אַרְבָּעָה כּוֹסוֹת שֶׁל יְפֵיפִיָּה עֶגְלָה. וּכְדֵי לְשַׁבֵּר אֻמּוֹת עֲמָמוֹת מְשֻׁקָּצוֹת בִּגְעִילָה. בְּאַרְבָּעָה כּוֹסוֹת הַכְּתוּבִים בָּם שֶׁהֵן כּוֹס הַתַּרְעֵלָה. וּכְנֶגְדָם לְהַשְׁקוֹתֵנוּ אַרְבָּעָה כּוֹסוֹת שֶׁל חֶמְלָה: וְלָמָּה מְסֻבִּין בְּמִטָּה כְבוּדָה וּכְלוּלָה. זֵכֶר לְחֵרוּת וְרִבּוּץ עַנְנֵּי כָבוֹד בַּחֲתוּלָה. שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ בְּנֵי מְלָכִים לִנְהוֹג כָּבוֹד וּלְסַלְסְלָה. שֶׁעִטְּרָנוּ קְדוֹשׁ יַעֲקֹב עֲטֶרֶת מְלוּכָה וּתְהִלָּה. וּבֵרַר לְהוֹדִיעַ עַם מַרְעִיתוֹ לִהְיוֹת לוֹ לְעַם נַחֲלָה. כִּי לֵאלֹהִים מָגִנֵּי אֶרֶץ מְאֹד נַעֲלָה:
Why is it obligatory to drink four cups of wine on this night? In memory of the four terms of redemption which were announced to the chosen people: “Freeing,” “Delivering,” “Taking” and “Redeeming.” Over these cups thanks are uttered and praise declared unto Him who dashed to the ground the four cups of the pretty young heifer (Egypt), and that He may intoxicate the abominable and hideous tribes of Amalek with the four corresponding poisonous cups of indignation. But us He will cause to drink the four cups of compassion. Why do we lean upon beautifully decorated couches? In memory of our freedom and the mass of clouds of glory that enveloped us. For thus is the custom of royal children to live in ostentation and splendor. For the Holy One of Jacob has crowned us with a praiseworthy royal crown. He openly declared the people of His pasture to be His own possession. For the powers of the world belong to God, the Supreme Sovereign.
נַעֲלָה בִקְדֻשָּׁתוֹ מָרוֹם וְקָדוֹשׁ. כִּי אֱלֹהִים קְדוֹשִׁים הוּא בְּכָל מִינֵי קְדֻשָּׁה. דַרְכּוֹ בִּקְדֻשָּׁה. וְהִלוּכוֹ בִּקְדֻשָּׁה. דִבּוּרוֹ בִּקְדֻשָּׁה. יְשִׁיבָתוֹ בִּקְדֻשָּׁה. חֲשִׂיפַת זְרוֹעוֹ בִּקְדֻשָּׁה. נָאֶה וְאַדִיר בִּקְדֻשָּׁה. הוּא קָדוֹשׁ וְעַמּוֹ קָדוֹשׁ. וְכָל מְשָׁרְתָיו קְדוֹשִׁים. אֵין כִּקְדֻשָּׁתוֹ וְאֵין דוֹמֶה לּוֹ. מְקֻדָּשׁ בִּקְרוֹבָיו. וְנוֹרָא עַל כָּל סְבִיבָיו. וְנַעֲרָץ בְּסוֹד קְדוֹשִׁים. נִשְּׂגָּב בְּרִבְבוֹת אֶרְאֶלִּים. אֵילֵי קוֹדֶשׁ. מְשׁוֹרְרִים וּמְהַלְּלִים בְּשִׁיר קוֹדֶשׁ. עִירִין וְקַדִּישִׁין. רוֹעֲשִׁים וּמַקְדִישִׁים. בְּקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים. עִתִּים חָשִׁים וְעִתִּים מְמַלְּלִים. וְלַבְּקָרִים מִתְחַדְּשִׁים. מַקִּיפִים כֵּס הַמֶּרְכָּבָה וּקְדֻשַּׁת הַשֵּׁם מְפָרְשִׁים. וְשִׁלּוּשׁ קְדֻשָּׁה לְקָדוֹשׁ וְנוֹרָא מַקְדִּישִׁים:
Exalted in His holiness is the high and holy God, for He is a holy God, sanctified by all forms of holiness: His way is holy. His going is holy. His word is holy. His Dwelling is holy. His bare arm is holy; He is glorious and mighty in holiness. He is holy and His people are holy, and all His Ministers are holy. Nothing is comparable to His holiness, and none can be likened unto Him, who is sanctified by His near ones, over-awing round about, dreaded in the Heavenly Council, highly exalted among the myriads of angels, the holy beings, singing and praising. With sacred hymns the wakeful, holy angels clang and thunder in the Holy of Holies — with intervals of silence and speech. Every morning new hosts arise, surround the Chariot Throne and pronounce clearly the Holy Name as they sanctify the holy and revered God with the Threefold Sanctification.
**נַקְדִּישָׁךְ וְנַעֲרִיצָךְ כְּנֹעַם שִׂיחַ סוֹד שַׂרְפֵי קֹדֶשׁ. הַמְּשַׁלְּשִׁים לְךָ קְדֻשָּׁה. כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶךָ. וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר: **
קו"ח: קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ יְהֹוָה צְבָאוֹת. מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ: חזן: אָז. בְּקוֹל רַעַשׁ גָּדוֹל אַדִּיר וְחָזָק. מַשְׁמִיעִים קוֹל. מִתְנַשְּׂאִים לְעֻמַּת שְׂרָפִים. לְעֻמָּתָם מְשַׁבְּחִים וְאוֹמְרִים:
קו"ח: בָּרוּךְ כְּבוֹד יְהֹוָה מִמְּקוֹמוֹ: חזן: מִמְּקוֹמְךָ מַלְכֵּנוּ תוֹפִיעַ. וְתִמְלוֹךְ עָלֵינוּ (מְהֵרָה) כִּי מְחַכִּים אֲנַחְנוּ לָךְ. מָתַי תִּמְלֹךְ בְּצִיּוֹן. בְּקָרוֹב בְּיָמֵינוּ לְעוֹלָם וָעֶד תִּשְׁכּוֹן. תִּתְגַּדֵּל וְתִתְקַדֵּשׁ בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלַיִם עִירְךָ לְדוֹר וָדוֹר וּלְנֵצַח נְצָחִים. וְעֵינֵינוּ תִרְאֶינָה מַלְכוּתֶךָ כַּדָּבָר הָאָמוּר בְּשִׁירֵי עֻזֶּךָ. עַל יְדֵי דָּוִד מְשִׁיחַ צִדְקֶךָ:
קו"ח: יִמְלֹךְ יְהֹוָה לְעוֹלָם. אֱלֹהַיִךְ צִיּוֹן לְדֹר וָדֹר. הַלְלוּיָהּ:
אַתָּה קָדוֹשׁ, וְשִׁמְךָ קָדוֹשׁ, וּקְדוֹשִׁים בְּכָל יוֹם יְהַלְלוּךָ סֶּלָה. כִּי אֵל מֶלֶךְ גָדוֹל וְקָדוֹשׁ אָתָּה. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, הָאֵל הַקָּדוֹשׁ:
יִשְׂמַח מֹשֶׁה בְּמַתְּנַת חֶלְקוֹ, כִּי עֶבֶד נֶאֱמָן קָרָאתָ לּוֹ. כְּלִיל תִּפְאֶרֶת בְּרֹאשׁוֹ נָתַתָּ, בְּעָמְדוֹ לְפָנֶיךָ עַל הַר סִינַי. וּשְׁנֵי לוּחוֹת אֲבָנִים הוֹרִיד בְּיָדוֹ, וְכָתוּב בָּהֶם שְׁמִירַת שַׁבָּת, וְכֵן כָּתוּב בְּתוֹרָתֶךָ:
וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת, לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם בְּרִית עוֹלָם. בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אוֹת הִיא לְעֹלָם, כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יְהֹוָה אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ:
ולֹא נְתַתּוֹ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ לְגוֹיֵי הָאֲרָצוֹת, וְלֹא הִנְחַלְתּוֹ מַלְכֵּנוּ לְעוֹבְדֵי אֱלִילִים, גַּם בִּמְנוּחָתוֹ לֹא יִשְׁכְּנוּ עֲרֵלִים, כִּי לְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל נְתַתּוֹ בְּאַהֲבָה, לְזֶרַע יַעֲקֹב אֲשֶׁר בָּם בָּחָרְתָּ:
יִשְׂמְחוּ בְמַלְכוּתְךָ שׁוֹמְרֵי שַׁבָּת וְקוֹרְאֵי עוֹנֶג עַם מְקַדְּשֵׁי שְׁבִיעִי. כֻּלָּם יִשְׂבְּעוּ וְיִתְעַנְּגוּ מִטּוּבֶךָ. וּבַשְּׁבִיעִי רָצִיתָ בּוֹ וְקִדַּשְׁתּוֹ. חֶמְדַת יָמִים אוֹתוֹ קָרָאתָ. זֵכֶר לְמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית:
אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, רְצֵה נָא בִּמְנוּחָתֵנוּ, קַדְּשֵׁנוּ בְּמִצְוֹתֶיךָ, וְתֵן חֶלְקֵנוּ בְּתוֹרָתֶךָ, שַׂבְּעֵנוּ מִטּוּבָךְ, וְשַׂמַּח נַפְשֵׁנוּ בִּישׁוּעָתֶךָ, וְטַהֵר לִבֵּנוּ לְעָבְדְּךָ בֶאֱמֶת, וְהַנְחִילֵנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן שַׁבָּת קָדְשֶׁךָ, וְיָנוּחוּ בוֹ כָּל יִשְׂרָאֵל מְקַדְּשֵׁי שְׁמֶךָ. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת:
רְצֵה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ בְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, וְלִתְפִלָּתָם שְׁעֵה, וְהָשֵׁב אֶת הָעֲבוֹדָה לִדְבִיר בֵּיתֶךָ, וְאִשֵּׁי יִשְׂרָאֵל וּתְפִלָּתָם מְהֵרָה בְּאַהֲבָה תְקַבֵּל בְּרָצוֹן, וּתְהִי לְרָצוֹן תָּמִיד עֲבוֹדַת יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ:
וְתֶחֱזֶינָה עֵינֵינוּ בְּשׁוּבְךָ לְצִיּוֹן בְּרַחֲמִים. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, הַמַּחֲזִיר שְׁכִינָתוֹ לְצִיּוֹן:
מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ, שָׁאַתָּה הוּא יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ לְעוֹלָם וָעֶד, צוּרֵנוּ צוּר חַיֵּינוּ מָגֵן יִשְׁעֵנוּ אַתָּה הוּא לְדֹר וָדֹר. נוֹדֶה לְּךָ וּנְסַפֵּר תְּהִלָּתֶךָ, עַל חַיֵּינוּ הַמְּסוּרִים בְּיָדֶיךָ, וְעַל נִשְׁמוֹתֵינוּ הַפְּקוּדוֹת לָךְ, וְעַל נִסֶּיךָ שֶׁבְּכָל יוֹם עִמָּנוּ, וְעַל נִפְלְאוֹתֶיךָ וְטוֹבוֹתֶיךָ שֶׁבְּכָל עֵת, עֶרֶב וָבֹקֶר וְצָהֳרָיִם. הַטּוֹב, כִּי לֹא כָלוּ רַחֲמֶיךָ, וְהַמְּרַחֵם, כִּי לֹא תַמּוּ חֲסָדֶיךָ, כִּי מֵעוֹלָם קִוִּינוּ לָךְ:
מודים דרבנןבחזרת הש"ץ כשהוא אומר מודים, אומרים הקהל:
מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ, שָׁאַתָּה הוּא יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, אֱלֹהֵי כָל בָּשָׁר, יוֹצְרֵנוּ יוֹצֵר בְּרֵאשִׁית. בְּרָכוֹת וְהוֹדָאוֹת לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ, עַל שֶׁהֶחֱיִיתָנוּ וְקִיַּמְתָּנוּ. כֵּן תְּחַיֵּנוּ וּתְקַיְמֵנוּ, וְתֶאֱסוֹף גָּלֻיּוֹתֵינוּ לְחַצְרוֹת קָדְשֶׁךָ, לִשְׁמֹר חֻקֶּיךָ וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ וּלְעָבְדְךָ בְלֵבָב שָׁלֵם, עַל שֶׁאֲנַחְנוּ מוֹדִים לָךְ, בָּרוּךְ אֵל הַהוֹדָאוֹת.
וְעַל כֻּלָּם יִתְבָּרַךְ וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא שִׁמְךָ מַלְכֵּנוּ תָמִיד לְעוֹלָם וָעֶד.
וְכֹל הַחַיִּים יוֹדוּךָ סֶּלָה: וִיהַלְלוּ וִיבָרְכוּ אֶת שִׁמְךָ הַגָּדוֹל, בֶּאֱמֶת, לְעוֹלָם כִּי טוֹב, הָאֵל יְשׁוּעָתֵנוּ וְעֶזְרָתֵנוּ סֶלָה, הָאֵל הַטּוֹב. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, הַטּוֹב שִׁמְךָ וּלְךָ נָאֶה לְהוֹדוֹת:
שִׂים שָׁלוֹם טוֹבָה וּבְרָכָה, חַיִּים, חֵן וָחֶסֶד, וְרַחֲמִים, עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ. בָּרְכֵנוּ אָבִינוּ, כֻּלָּנוּ כְּאֶחָד (יַחַד) בְּאוֹר פָּנֶיךָ, כִּי בְאוֹר פָּנֶיךָ נָתַתָּ לָּנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ, תּוֹרַת חַיִּים, וְאַהֲבַת חֶסֶד, וּצְדָקָה וּבְרָכָה וְרַחֲמִים, וְחַיִּים וְשָׁלוֹם. (וְכָל טוּב) וְטוֹב יִהְיֶה בְּעֵינֶיךָ לְבָרְכֵנוּ וּלְבָרֵךְ אֶת כָּל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל בְּכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה בִּשְׁלוֹמֶךָ, בְּרֹב עֹז וְשָׁלוֹם.
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, הַמְּבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בַּשָּׁלוֹם:
יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ יְהֹוָה צוּרִי וְגֹאֲלִי:
אֱלֹהַי. נְצֹר לְשׁוֹנִי מֵרָע וּשְׂפָתַי מִדַּבֵּר מִרְמָה. וְלִמְקַלְלַי נַפְשִׁי תִדֹּם. וְנַפְשִׁי כֶּעָפָר לַכֹּל תִּהְיֶה. פְּתַח לִבִּי בְּתוֹרָתֶךָ. וְאַחֲרֵי מִצְוֹתֶיךָ תִּרְדֹּף נַפְשִׁי. וְכָל הַקָּמִים וְהַחוֹשְׁבִים עָלַי לְרָעָה. מְהֵרָה הָפֵר עֲצָתָם וְקַלְקֵל מַחֲשַׁבְתָּם:
יש אומרים כאן תפילה זו:
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי. שֶׁלֹּא תַעֲלֶה קִנְאַת אָדָם עָלַי וְלֹא קִנְאָתִי עַל אֲחֵרִים. וְשֶׁלֹּא אֶכְעוֹס הַיֹּום וְשֶׁלֹּא אַכְעִיסֶךָ. וְתַצִּילֵנִי מִיֵּצֶר הָרָע. וְתֵן בְּלִבִּי הַכְנָעָה וַעֲנָוָה. מַלְכֵּנוּ וֵאלֹהֵינוּ אֱלֹהַּ כָּל בָּשָׂר. יַחֵד שִׁמְךָ בְּעוֹלָמֶךָ בְּנֵה עִירֶךָ יַסֵּד בֵּיתֶךָ וְשַׁכְלֵל הֵיכָלֶךָ. וְקַבֵּץ קִבּוּץ גָּלֻיּוֹת וּפְדֵה צֹאנֶךָ וְשַׂמַּח עֲדָתֶךָ: עֲשֵׂה לְמַעַן שְׁמֶךָ. עֲשֵׂה לְמַעַן יְמִינֶךָ. עֲשֵׂה לְמַעַן תּוֹרָתֶךָ. עֲשֵׂה לְמַעַן קְדֻשָּׁתֶךָ. לְמַעַן יֵחָלְצוּן יְדִידֶיךָ הושִׁיעָה יְמִינְךָ וַעֲנֵנִי:
נוהגים לומר כאן פסוק המתחיל וגומר באוֹת שבה מתחיל וגומר שמו הפרטי
יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ יְהֹוָה צוּרִי וְגֹאֲלִי:
עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו. הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן:
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ. שֶׁיִּבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ. וְתֵן חֶלְקֵנוּ בְּתוֹרָתֶךָ: וְשָׁם נַעֲבָדְךָ בְּיִרְאָה כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמוֹנִיוֹת:
וְעָרְבָה לַיהֹוָה מִנְחַת יְהוּדָה וִירוּשָׁלָיִם. כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמוֹנִיוֹת:
יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא. בְּעָלְמָא דִּי בְרָא כִרְעוּתֵהּ וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵה, וְיַצְמַח פֻּרְקָנֵה, וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ. בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן. יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא יִתְבָּרַךְ. וְיִשְׁתַּבַּח. וְיִתְפָּאַר. וְיִתְרוֹמַם. וְיִתְנַשֵּׂא. וְיִתְהַדָּר. וְיִתְעַלֶּה. וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא, בְּרִיךְ הוּא. לְעֵלָּא מִן כָּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא, תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחֱמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן:
תִּתְקַבֵּל צְלוֹתְהוֹן וּבָעוּתְהוֹן דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל קֳדָם אֲבוּהוֹן דִּי בִשְׁמַיָּא, וְאִמְרוּ אָמֵן:
יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא וְחַיִּים טוֹבִים עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן:
עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן:
הַיּוֹם יוֹם שַׁבָּת קֹדֶשׁ שֶׁבּו הָיוּ הַלְוִיִּם אוֹמְרִים בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ:
מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת: טוֹב לְהֹדוֹת לַיהֹוָה וּלְזַמֵּר לְשִׁמְךָ עֶלְיוֹן: לְהַגִּיד בַּבֹּקֶר חַסְדֶּךָ וֶאֱמוּנָתְךָ בַּלֵּילוֹת: עֲלֵי עָשׂוֹר וַעֲלֵי נָבֶל עֲלֵי הִגָּיוֹן בְּכִנּוֹר: כִּי שִׂמַּחְתַּנִי יְהֹוָה בְּפָעֳלֶךָ בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ אֲרַנֵּן: מַה גָּדְלוּ מַעֲשֶׂיךָ יְהֹוָה מְאֹד עָמְקוּ מַחְשְׁבֹתֶיךָ: אִישׁ בַּעַר לֹא יֵדָע וּכְסִיל לֹא יָבִין אֶת זֹאת: בִּפְרֹחַ רְשָׁעִים כְּמוֹ עֵשֶׂב וַיָּצִיצוּ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן לְהִשָּׁמְדָם עֲדֵי עַד: וְאַתָּה מָרוֹם לְעֹלָם יְהֹוָה: כִּי הִנֵּה אֹיְבֶיךָ יְהֹוָה כִּי הִנֵּה אֹיְבֶיךָ יֹאבֵדוּ יִתְפָּרְדוּ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן: וַתָּרֶם כִּרְאֵים קַרְנִי בַּלֹּתִי בְּשֶׁמֶן רַעֲנָן: וַתַּבֵּט עֵינִי בְּשׁוּרָי בַּקָּמִים עָלַי מְרֵעִים תִּשְׁמַעְנָה אָזְנָי: צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח כְּאֶרֶז בַּלְּבָנוֹן יִשְׂגֶּה: שְׁתוּלִים בְּבֵית יְהֹוָה בְּחַצְרוֹת אֱלֹהֵינוּ יַפְרִיחוּ: עוֹד יְנוּבוּן בְּשֵׂיבָה דְּשֵׁנִים וְרַעֲנַנִּים יִהְיוּ: לְהַגִּיד כִּי יָשָׁר יְהֹוָה צוּרִי וְלֹא עַוְלָתָה בּוֹ:
יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא. בְּעָלְמָא דִּי בְרָא כִרְעוּתֵהּ וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵה, וְיַצְמַח פֻּרְקָנֵה, וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ. בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן. יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא יִתְבָּרַךְ. וְיִשְׁתַּבַּח. וְיִתְפָּאַר. וְיִתְרוֹמַם. וְיִתְנַשֵּׂא. וְיִתְהַדָּר. וְיִתְעַלֶּה. וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא, בְּרִיךְ הוּא. לְעֵלָּא מִן כָּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא, תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחֱמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן:
יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא וְחַיִּים טוֹבִים עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן: עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן: