Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah Siman 101
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
**אסורה בהנאה כו'.**מבואר בש"ס דעבודת כוכבים (דף ע"ד ע"א) דאיסורי הנאה כגון בשר בחלב וכה"ג אם הן חה"ל אוסרין תערובתן גם כן בהנאה אפי' באלף וכן הוא בפוסקים ועי' בר"ן שם ועי' סימן ק"ט ס"ק ה' מיהו מותר למכרן לעובד כוכבים חוץ מדמי איסור שבהן כמו שכתבתי לקמן סי' ק"י ס"ק ב':
Prohibited for benefit etc. It is explained in Talmud Avodah Zarah (74a), things which are forbidden for benefit, for example milk and meat, if they were large enough to be served as an entree their mixture would make it prohibited to derive pleasure from the whole bunch, even up to 1:1000. So is written by the codifiers, see Ran ad loc. and see 109:5. However it would be permitted to sell the bunch to a gentile aside from the value of the actual forbidden food, as I wrote in siman 110:2.
**ואם הוא ספק כו'.**דחה"ל דלא בטלה ברוב הוא מדרבנן וספק דרבנן להקל ודוקא ספק אם הוא חה"ל אבל אם הוא ודאי חה"ל וספק אם הוא אסור לא בטיל כדלקמן סי' ק"י ס"ט וע"ש:
If it is doubtful etc: Since the rule against nullifying an entree sized item in a majority is Rabbinical, and we are lenient when in doubt about Rabbinical prohibitions. This is specifically is it is doubtful that he item is large enough, however if it is clear that the item is large enough and the doubt is whether the item forbidden, it cannot be nullified, as stated in 110:9, see there.
**ובשר בחלב.**דכיון דכל חד באפי נפשיה שרי וע"י חבורן יחד נאסרו חזר הכל להיות כגוף אחד:
Milk and meat: For although each on its own is permitted, yet through their mixture they as one new forbidden item.
**אין לה דין חה"ל.**הטעם כתבו הש"ד סי' מ"א והרשב"א והר"ן ושאר פוסקים משום דמכנ מקום אין האיסור הנבלע בה חשיב נ"ל.
It does not have the law of Chaticha Hare'uya Lehitkabed: The codifiers explain the reason, that in any case the absorbed prohibited matter would not be large enough to serve as an entree.
**ואפי' חתיכה שלא נמלחה כו'.**עיין לעיל סימן ס"ט סי"ד ובמ"ש שם:
**כל חתיכה שלא נאסרה רק כדי קליפה כו'.**כתוב בספר ל"ח (דף רי"א ע"ב) וז"ל וצ"ע דמהיכא נאסרה כדי קליפה כ"א ע"י שקבלה טעם האיסור מדבר אחר וא"כ אפילו כשנאסרה כולה עכ"ל ולק"מ דהא משכחת לה בבשר בחלב וק"ל ומכל מקום מה שהוציא כן הרב מתוס' לא מצאתיו רק שבתוס' פרק גיד הנשה ריש (חולין דף צ"ו) כתבו בשם הרא"מ דבקליפה וכהאי גוונא לא אמרינן חנ"נ ואין ראיה מזה דלא הוי חה"ל והא ראיה דהא מדברי ראבי"ה שהביא המרדכי פרק גיד הנשה סימן אלף צ"ד והכל בו ס"ס ק"ד גבי מליח חלב ובשר מבואר דאפילו בקליפה אמרינן דחה"ל לא בטיל אע"ג דסבירא ליה בהדיא דלא אמרינן חנ"נ בחצי חתיכה וכמו שהביא המרדכי על שמו פכ"ה סי' אלף קס"א גבי טיפת חלב וכן רבינו ירוחם בנט"ו סוף אות כ"ה ס"ל דבקליפה אמרי' חה"ל לא בטיל ובאות י"ג הביא די"מ דבחצי חתיכה לא אמרי' נ"נ מיהו בתשובת מיימוני המ"א סי' י"א מצאתי דמשמע דבקליפה לא אמרינן דהוי חה"ל והובא בהגהת ש"ד סי' ל"ג בהג"ה המתחלת מעשה בא לפני ר' כו' וצ"ל דראבי"ה וסייעתו מיירי שאם יקלפוה יהיה חתיכה ה"ל:
**תרנגולת בנוצתה כו' בטלה כו'.**משמע מדברי המחבר והפוסקי' דגם דבר שבמנין נמי לא הוי וכמ"ש מהרש"ל באו"ש ובספרו פג"ה סי' נ"ג שמחוסר תיקון גדול כ"כ לא הוי נמי דבר שבמנין והכי מוכח להדיא במרדכי פ"ק דביצה ע"ש וכנ"ד הב"ח דלא כת"ח כלל מ' ד"ג שכתב דאף דבטלה מכח חה"ל לא בטלה מכח דבר שבמנין וע"ל סי' ק"י ס"ק י"ג:
**ואע"פ שלאחר שנתערבה הסירו הנוצה.**מ"מ כיון דבתחלת התערובו' נתבטל אין חוזר וניעור. סמ"ק:
**וכן כבש שלם.**אפי' הופשט עורו:
**מלבד תרנגולת בנוצתה.**וכבש בעורו וכה"ג:
**מלבד רגלי אווז.**וכתב בת"ח שם בשם מהרא"י דרגלי אווז שלא הוחרכו עורן מעליהם כמו שרגילים לעשות דמי לתרנגולת בנוצתה:
**שומן הכנתא כו'.**ובפסקי התוספות דנדרים סימן פ' מצאתי שכתבו וז"ל וצ"ע בהדרא דכנתא עם שמנה שמא ראויה היא להתכבד עכ"ל ונראה דהכל לפי הזמן והמקום:
**אבל עור שומן אווז כו'.**ומהרש"ל חולק בזה ולפי שדינים אלו משתנים לפי המקום והזמן וכמ"ש הרמב"ם והפוסקים וכדלקמן ר"ס ק"י קצרתי בזה והכל תלוי בראות עיני המורה אם הוא חשוב להתכבד באותו מקום לא בטיל ואם לאו בטל ואם יש ספק אזלינן לקולא וכדלעיל ס"א בהג"ה:
**קורקבן כו'.**מסתימת לשון המחבר משמע אפי' קורקבן של אווז וכן משמע מדברי שאר פוסקים אבל מהרש"ל כתב באו"ש ובספרו פג"ה סי' נ' דקורקבן אינו בטל וכן נמצא בשם מהר"מ לקמן בהג"ה המתחלת מהר"מ אסר מחט שנמצא בקורקבן כו' שפסק כן עכ"ל (ואחריו נמשך הב"ח) ואגב חורפיה לא עיין שפיר דהמעיין שם בסי' נ"ד בהג"ה זו יראה להדיא דלא קאי אלא אאווזא שנתערבה בשאר אווזות דחשיב לאווזות חה"ל אלא שהטריפות של האווזא היה בקורקבן שלה שנמצא בה מחט וכ"כ בתשב"ץ סי' שכ"ח גם כן בהדיא בשם מהר"מ שאסר שאר האווזות שנתערבו עם אותה האווזא שנמצא בה המחט בקורקבן מפני שהאווזא היא חה"ל עכ"ל והכי איתא נמי בהגהת ש"ד ד' ווינציא"ה שנת שכ"ד בהדיא א"כ אין מדברי מהר"מ ראיה כלל אלא דהכל תלוי לפי המקום והזמן:
**או נתרסקו.**וכתב בת"ח כלל מ' סוף ד"ה ומשמע באו"ה הא דבטל אם נתרסק היינו שלא נשאר שם דבר חשוב אבל נשאר חה"ל אף על גב דבטיל מטעם בריה מ"מ עדיין חשוב ואינו בטל מטעם חה"ל וסברא נכונה היא עכ"ל ועיין עוד בב"י ובת"ח מ"ש בשם מהרא"י:
**ואפי' לאחר כו'.**ע"ל סי' צ"ט ס"ק (ט') [ט"ו] וסי' ק"י ס"ק ל"ט:
**והוא שנתרסקו שלא כו'.**ע"ל סי' צ"ט ס"ה ובמ"ש שם:
**ואין חילוק בין נתערבו במינם כו'.**כלומר דחה"ל אפי' שלא במינו לא בטיל באלף ולאפוקי או"ה דכתב דחה"ל דוקא במינו לא בטיל וע"ל סי' ק"ב ס"ק ד' ועיין לקמן סימן ק"ט ס"ק ח' כתבתי היכי משכחת לה דחה"ל נתערבה שלא במינה וע"ל סימן ק"י ס"ק א':
**מדמין שומן כו'.**ע"ל סי' פ"ג ס"ק ד':