בעת ההיא אמר ה' אלי פסל לך שני לוחות אבנים, הואיל ואתה שברת הלוחות פסל לך אתה קלקלת ואתה תקן, ובמדרש בשעה ששבר משה את הלוחות היה הקב"ה מתרעם עליו ואומר לו אילו אתה חצבת הלוחות ונצטערת עליהן לא היית משברם אני חוצב לוחות שנאמר קול ה' חוצב להבות אש עכשיו תדע מהו כחן אתה פסול אותם אמר לו משה מאין אני מביא לוחות אבנים אמר לו אני מראה לך את המחצב, א"ר לוי בשם בר חמא מתחת כסא הכבוד הראה לו הקב"ה למשה את המחצב שנאמר ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר ועליו נאמר תמשילהו במעשה ידיך, א"ל הקב"ה חצוב מכאן שני לוחות אבנים כראשונים מה הראשונים ארכן ששה ורחבן ששה אף אלו כן, מה הראשונים מסנפרינון אף אלו כן מה הראשונים נתנו לך בפומבי אף אלו כן, ע"כ:

ועשית לך ארון עץ, לפי שהן מעשה ידיך ארון עץ מספיק להם, לזה אמר לך כפי ערכך לא כפי ערך הלוחות, לזה ועשית לך ארון תחלה כדי שמיד בירידתך יונחו בארון, וכן עשה, וזה הארון הוא שהיה יוצא עמהם למלחמה לא ארון שעשה בצלאל כי לא יצא למלחמה כי אם בימי עלי ונענשו עליו שנשבה, כן כתב רש"י ז"ל. אולי לזה אמר ועשית לך שיהיה לו שם שלא היו מוציאים למלחמה אלא אותו כדי שזכות התורה וזכותו יגן עליהם. עוד אמר לך ארון עץ לומר אתה שפסלת כל הנאות העולם כמו שכתבנו בפסוק פסל לך פרשת תשא, כן אמר כאן ועשית לך ארון עץ לך נאה ליתן התורה שהכל הוא חשוב בעיניך כעץ, לא שאר העם שהם הולכים אחר הכסף והזהב ואחר הצפויים ואחר המסכות, להם ועשו ארון עצי שטים שהוא מן ארז שיש לו ריח והולכים אחר הריח ואחר תענוגי העולם, וצפית אותו זהב, שאינם רוצים ללמוד אלא מתוך עושר:

ובמסכת יומא פרק קמא, אמר כתיב ועשית ארון עץ וכתיב ויעשו ארון עצי שטים, לא קשיא כאן בזמן שעושים רצונו של מקום כאן בזמן שאין עושים רצונו של מקום ואכתוב על הלוחות וגו', הכתיבה פרחה בסיבתי כשראתה העגל לזה עלי היא הכתיבה, אבל שבירת הלוחות אשר שברת אתה פסול אותם וטרח בהם:

ואעש ארון עצי שטים, אע"פ שאמר ועשית לך ארון עץ איזה עץ שיהיה, עם כל זה משום כבוד הבריות והתורה עשיתי אותו מעצי שטים. או אמר שטים לומר שלא ילכו אחר שטויות של העולם ולא יטו לבם אחר ההבל ויהבלו:

ואעל ההרה ושני הלוחות בידי, לא אמר על ידי כמו שאמר לעיל שאמר ושני לוחות הברית על שתי ידי, וכן אמר ואתפוש בשני הלוחות ואשליכם מעל שתי ידי, לפי שאותם לוחות היו כתובים והיו נושאות עצמן אבל אלו עדין לא נכתבו והיו כבדים והיה מפחד שלא יפלו, לזה היה צריך לתפסם בשתי ידיו:

ויכתוב על הלוחות כמכתב הראשון, כדי שלא יאמר שיש הפרש בין לוחות ראשונות שהם מעשה ה' ללוחות שניות שהן מעשה ידי אדם, לזה אמר כמכתב הראשון את עשרת הדברים אשר דבר ה' אליכם בהר מתוך האש ביום הקהל, כל זה לומר שבכתיבה לא יש הפרש והמכתב מכתב אלהים הוא וגו':

עוד אמר ויכתוב על הלוחות את עשרת הדברים, לומר אפילו שתראה שיש תוספת בין כתיבה לכתיבה בדבור שבת, ובדבור כבד את אביך שאמר למען ייטב לך, וכן בדבור לא תחמוד שאמר ולא תתאוה בית רעך. זהו בכתיבה אבל בדברות אינם אלא עשר, זהו אומרו את עשרת הדברים. ויתנם ה' אלי, לומר אם אתם לא תקבלוה אני אקבלה כי לי נתנה. עוד אמר ויתנם ה' אלי, לומר להם שאם ח"ו יעברו עליה או לא ילמדוה במעמד כולם שח"ו יענשו עליה, לזה אמר ויתנם ה' אלי לומר שאפילו לא ימצא ביניכם אלא אחד שלומד בה לשמה ומקיימה די, צדיק אחד יסוד עולם:

עוד ויתנם ה' אלי, שלא יפטור עצמו היחיד מהתורה לומר שהתורה נתנה לרבים כן אין למודה אלא ברבים, לזה אמר אלי שהיחיד הוא חייב בה, וכן כתבנו פרשת יתרו שלזה נכתבו הדברות בלשון יחיד כדי שלא יפטור עצמו היחיד מהתורה, וכמו שאני פסלתי כל מה שבעולם כן עשו אתם כמו שעשה ר' אלעזר בן חרסום:

עוד ארון עץ ואחר כך ארון עצי שטים וצפית אותו זהב, לרמוז כל הלומד תורה מעוני סופו ללמדה מעושר, ויזכה ללמד תלמידים ולהיות ראש ישיבה שנאמר ועשית לך ואחר כך ועשו ארון. עוד ועשית לך רמז שילמוד בצנעה, לזה אמר לך, ואז"ל כל הלומד בצנעה לא לשם יוהרא מחכים שנאמר ואת צנועים חכמה:

בעת ההיא הבדיל ה' את שבט הלוי, הואיל והתורה נתנה מיחיד ליחיד שהוא משה שהיה יחיד כן בלשון יחיד הבדיל את שבט הלוי להיותם שלוחי צבור ושלוחו של אדם כמותו., להתעסק ולשאת עולה של תורה ויתברכו ישראל על ידם והקב"ה יסכים על ידם ויתחבר וישכון הוא ושכינתיה על ישראל, וכן אמר אם הבנים כשילדה לוי אמרה הפעם ילוה אישי אלי, ועל זה רמז משה באמרו מי לה' אלי, אמר הואיל וישראל נזופים על מי אמרה ילוה אישי אלי, מיד ויאספו אליו כל בני לוי, לומר שעליהם היה המאמר:

על כן לא היה ללוי חלק ונחלה, כדי שלא תהא עבודתם על מנת לקבל פרס ותהי משכורתם שלמה מעם ה', אע"פ שהן שלוחי צבור כמו שאמרנו, ואנכי עמדתי בהר גם כן, והייתי שלוחכם ועמדתי ארבעים יום גם כן בחנם, לזה וישמע ה' אלי, כי כן צריך שליח צבור כדי שתהא דעתו פנויה ולא יהיה לו שום פנייה בעולם, כדי שתהא תפלתו רצויה ומקובלת לפני המקום ב"ה:

ויאמר ה' אלי קום לך למסע לפני העם, לא אמר נסע, או לך נחה, אלא למסע, לומר שיהא הוא הולך עמהם ומסיעם בזכותו, בכל דור ודור הולך עמהם בגלות, בכל דור בכל מקום שהוליכן שם הולך עמהם, כמו שאמר בזוהר על פסוק דור הולך ודור בא וגו' והארץ לעולם וגו', וכתיב מה שהיה הוא שיהיה, ר"ת משה:

ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה וגו'. מה ששואל הוא היראה לפי שהיא מן האדם שהקב"ה גוזר על הטיפה מה תהא עשיר או עני וכו', ואילו צדיק ורשע לא קאמר, א"כ היראה היא מן האדם, זהו שאמר הכתוב יראת ה' היא אוצרו, לפי שהמלך אינו עושה אוצר אלא לממון שמקבץ מהעם ומתפאר בו ועושהו אוצר, לומר ראו מה עשו לי עמי, לזה אמר ה' שואל מעמך כי אם ליראה כדי שכביכול יתפאר בו שנאמר ישראל אשר בך אתפאר וגו':

וברעיא מהימנא פרשת קרח דף קע"ט והיה באכלכם מלחם הארץ תרימו תרומה לה' תרימו כגון רום ידהו נשא ואינון עשר אצבען דסליקו להון לעשר ספירן דאינון יו"ד ה"א וא"ו ה"א דסליקו מ"ה ובאתוון דאלפ"א בית"א אתב"ש מ"ה סליק מאה י"ם ה"ץ והאי איהו דאוקמוה רבנן מארי מתניתין ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל כי אם ליראה ואז"ל אל תקרי מה אלא מאה לקבל מאה ברכאן דמיחייב בר נש לברכא למאריה בכל יומא, והאי איהו דצריך בר נש למטעם למאריה בכל יומא ובגין דא ויקחו לי תרומה ע"כ. עוד אמרו ז"ל יראת ה' היא אוצרו, אדם זורע וקוצר ודש וזורה אם אין לו אוצר להכניס התבואה נמצא שטרח לבטלה, כן האדם מסגל וטורח ועושה המצות אם אין בו יראה נמצא שכל מה שעשה לא עשה לשמה, יאמר אע"פ שבחר בשבט לוי לא שח"ו מאס בכם אלא שאוהב אתכם ושואל מכם דבר מועט ולטובתך, כמו שאמר בפסוק שני שאמר לשמור את מצות ה' אלהיך לטוב לך, ולא מחסרון עם שיש להקב"ה הן לה' אלהיך השמים ושמי השמים וכמה אלף אלפין ישמשוניה, ואם לפי שאתה בארץ גם כן כל מה שבארץ הכל משבחים ומקלסים, החי המדבר ובלתי מדבר והצומח והדומם, כמו שאמר דוד הללו את ה' מן הארץ, וכן הללו את ה' מן השמים וגו', זהו אומרו הארץ וכל אשר בה, א"כ לטוב לך לך דייקא, אם צדקת מה תתן לו, ורז"ל אמרו מה ה' אלהיך אל תקרי מה אלא מאה, וכשכפרו ביחודו של עולם נסתלקה האל"ף של עולם נסתלקה האל"ף של מאה ונשאר מ"ה, ואמר להם אע"פ שכפרו ביחודו של עולם עדיין נשאר מ"ה שהוא מלואו של שם הוי"ה ומלוי מ"ה מ"ם ה"א היינו פ"ו, זהו ה' הוא האלהים, אמר עתה שמה ששואל ממך הוא שתהפך מדת הדין לרחמים, זהו אלהיך שהוי"ה יהיה אלהיך, ומה ששואל כן אינו אלא לטובתכם לא שמואס בכם:

וכבר כתבנו שיש מי שאומר שמה שנשתברו הלוחות נשבר מהם תוך המ"ם ותוך הסמ"ך שעולה מספרם ק', זהו אומרו אל תקרי מה אלא מאה שיתקנו מה שקלקלו מ"ה בא"ת ב"ש י"ץ היינו ק' וקו"ף במלואו בגי' מקום, שהוא מספרו של שם במספר מרובע, א"כ מה ששואל שתדע שהשם הוא אחד, שכן ק' מתחלפת באי"ק בא' והוא מקומו ש"ע שכן קו"ף גי' מקום:

וכתב רבינו בחיי ז"ל יש בפסוק זה צ"ט אותיות ועם א' שתשים במלת מה משלימו לק' כדי לרמוז בדרך אסמכתא שחייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום, וכן יש אסמכתא הנה כ"י כ"ן יבורך אל תקרי יבורך אלא יברך. ומצאתי כתוב קח אותיות מה שלפניהם ושלאחריהם כזה למ"נ דה"ו ועולין בגי' קהל, שצריך לברך בקהל עם, כמו שאמר בזוהר כל ברכה שאין עונין אחריה אמן אינה ברכה. וראה שפסוק זה מתחיל בוא"ו ומסיים בך' היינו כ"ו, ומנין התיבות כ"ו היינו ב"ן, בנים אתה ה' אלהיכם:

ובילקוט ז"ל (הוא ממדרש פליאה, ודבריו בזה המה פלואים, ועי' בילקוט ובזית רענן שם. ופי' שידקדק בחשבון ויעמיד הדברים על נכון מצוה בידו:) דרש חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום ושאל הקב"ה מישראל שיתנו לו ב' פסוקים בכל יום כל ימי חייהם, וכמה ימי חייו של אדם שבעים שנה, וכמה ימים של שבעים שנה כ"ה אלפים ות"פ, וחשבון ימי שנה שס"ד, טול מהם שבתות וימים טובים שאינם מן המנין שהן ימי שמחה ותענוג, ונמצאו ימי שבתות ג' אלפים ותר"מ, ומנין ימי החגים י"ח אלף ור"ם, ונשתיירו ימי החול כ' אלף ותק"פ, ס"ה כ"ה אלפים ות"פ, וחשבון פסוקים של תורה חמשת אלפים ותתמ"ב, ופסוקים של נביאים ט' אלפים ורצ"ד, ופסוקים של כתובים ז' אלפים תתק"ס, סך הכל ס"ג אלפים וצ"ט, לבד מספרי החיצונים, ורצו בני ישראל וקבלו על עצמן כדי שיוסיפו על מאה ברכות שני פסוקים בכל יום א' כנגד נעשה וא' כנגד נשמע ומאן אינון שני הפסוקים ומקבלין דין מן דין, ונטלתני רוחא וגו', ואומר סדר זה בשבתות וימים טובים במנחה ובחול בתחלת יוצר ע"כ. והכונה באלו הב' פסוקים אחד כנגד נעשה וכו' לומר שח"ו באותו מעשה העגל לא הגיע לו שום פגם כמו שנאמר אם חטאת מה תתן לו וגו' לזה אמר בעל המאמר ומקבלין דין מן דין ואמרין ונטלתני רוחא בלשון תרגום, לפי שאומר קדיש בשמי מרומא עילאה בית שכינתיה קדיש על ארעא עובד גבורתיה קדיש לעלם ולעלמי עלמיא, שהוא מפרש ואומר בין בשמים בין בארץ בין היום בין לעולם ועד הוא קדוש והפגם לא היה אלא לנו נשכבה בבשתנו, לזה בשבתות וי"ט אומרים אותו במנחה שכבר עברה השמחה, זהו כנגד נעשה שחטאו בנעשה ועברו עליו, אבל כנגד נשמע אומר ונטלתני רוחא ושמעית בתרי קל זיע סגי לומר שנזדעזעתי ולא עברתי עליו, ולזה אמר בעל המאמר בלשון תרגום. או אמר בלשון תרגום לפי שבלשון הקודש אינה נאמרת אלא בעשרה כמו שאמר בזוהר קדושה דא דקא מקדשי מלאכי עילאי לאו איהי ביחיד אלא בעשרה דכתיב ונקדשתי בתוך בני ישראל בני ישראל אינון לשון הקודש ודאי ולא שאר עמין דאית לון לישן אחרא, ותרגום לעולם ביחיד ולא בסגיאין ויחיד איהו תיקונא דיליה ודאי ולא סגיאין וסימן שנים מקרא ואחד תרגום, שנים בלישנא דסגיאין דודאי קדושא דלשון הקודש אסור איהו ביחיד קדושא דתרגום אסור איהו בסגי אין אלא ביחיד לעולם, אחד תרגום תנינא ולא תרין ולא יתיר ע"כ. ולפי שכל אחד ואחד מישראל קבל לומר אלו השני פסוקים ויחיד אי אפשר לאמרם בלשון הקודש לזה נקט בעל המאמר בלשון תרגום, ולזה שאל כתיב ושואל קרי שקודם שאל שיתנו לו בכל יום ב' פסוקים ואחר שקבלו עליהם שואל מהם שיקיימו קבלתם. בגמרא א"ר חנינא הכל בידי שמים חוץ מיראת מיראת שמים שנאמר ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה אטו יראת שמים מלתא זוטרתי היא והא אמר רבי אלעזר אין לו להקב"ה בבית גנזיו אלא אוצר של יראת שמים שנאמר יראת ה' הוא אוצרו אין לגבי משה מלתא זוטרתי הוא משל למי ששואלין ממנו כלי גדול ויש לו דומה עליו כקטון קטון ואין לו נדמה עליו כגדול. ויש לשאול מי אמר לו לבעל המאמר שמה שאמר כי אם ליראה הוא על היראה לבד והרי הוא מונה והולך ה' מדות ליראה ללכת בדרכיו ולאהבה אותו ולעבוד את ה' ולשמור את מצותיו, אם משום שהתחיל בה א"כ כל מדה מהמדות שמונה והולך אם היה מתחיל בה הייתי שואל גם כן אטו מלתא זוטרתי היא. אלא בעל המאמר ראה שלא עשה עיקר אלא מהיראה שאמר כי אם ליראה ולא אמר וללכת בדרכיו בוא"ו כמו שאמר ולאהבה ולעבוד את ה' אלא אמר ללכת בדרכיו, עשה התחלה אחרת מללכת והפריד היראה לבד לומר שהוא כנגד הד' האחרים, ועוד אומר ליראה את ה אלהיך, כבר אמר מה ה', אלהיך וגו', אלא הפסיק בה לומר שהיא לבדה לזה הוקשה לו איך אמר כי אם ליראה אטו יראה מלתא זוטרתי היא:

ועל דרך הסוד היראה היא בכנסת ישראל ומדתו של משה היא למעלה בתפארת, לזה לגבי משה היא מלתא זוטרתי לפי שמדתו למעלה ממנה, ולזה אמר את ה' אלהיך תירא אלהיך דייקא, מעמך שואל ולא מעמי, ושאר המדות הם בכנסת ישראל כולם אהבה היא נקראת אהבה אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה, והעבודה היא גם כן בכנסת ישראל היא עבודה שבלב, וכן לשמור כי השמירה היא בכנסת ישראל שנאמר ומכל אשר אמרתי אל האשה תשמר:

הן לה' אלהיך השמים ושמי השמים. כינה השרים לשמים לפי שהן נבראים ויש שרים למעלה משרים שנאמר כי גבוה מעל גבוה שומר וגו', והם ממונים על הארץ ועל כל אשר בה, אבל ישראל אין עליהם שום שר ולא על ארץ ישראל כמו שאומר כי הארץ אשר אתה בא שמה לא כארץ מצרים וגו' רק באבותיך חשק וגו', אע"פ שהן מעט מכל העמים פסל ע' אומות וחשק באבות, והזכיר בהם לשון חשק כאחד שחשק אשה וישרה בעיניו אע"פ שאינה יפה. ואמר כן, לפי שלא תאמר מה ראה באברהם שיצא ממנו ישמעאל ויצחק שיצא ממנו עשו עובד ע"א מנאץ ומחרף שמו, הוא עשו, לזה אמר חשק ואין טעם בחשק, אבל בזרעם נאמר לשון בחירה לא חשק שנאמר ויבחר בזרעם, ולפי שיש זרע ישמעאל וזרעו של עשו לזה אמר ויבחר, שבחר הטוב שבזרעם, בזרע שהם אחריהם אחר מדותם שהם אתם, זהו בכם:

וכתב הר' בחיי ז"ל, הן לה' אלהיך, נראה לי בכאן כי אילו רצה הכתוב להגדיל ישראל על כל שאר האומות היה מספיק שיאמר הן לה' הארץ וכל אשר בה רק באבותיך חשק וגו' ולא היה צריך לומר השמים ושמי השמים, אבל יתכן לפרש שבא לומר שעולם השכל הוא עיקר המציאות כולו ופסוק מלא הוא ויתן אותם אלהים להאיר על הארץ, כי הגלגלים עם היותם נבראים עצומים, הכונה בהם לצורך המין הזה, וכן אמר דוד המע"ה הודו על ארץ ושמים וירם קרן לעמו, יאמר כי הקב"ה הרים קרן ישראל על הנבראים כולם שבשמים ובארץ, ואמר עוד ברכו ה' מלאכיו ברכו ה' צבאיו ברכו ה' כל מעשיו, הזכיר הג' עולמות ממעלה למטה, ועל עולם השפל אמר כל מעשיו, כלו' כי הוא כלל כל מעשיו. ואמר במדרש כי רב מאד מחנהו אלו מלאכי השרת, כי עצום עושי דברו אלו ישראל. ועוד יש לנו ראייות ממה ששאלו הפילוסופים הגלגל למה הוא סובב תמיד באותו סבוב השיג או לא השיג, אם השיג כבר לשוא סובב ואם לא השיג מה תועלת בסבובו שאין לומר שיוסיף בהשגתו בכל יום ויום שאם כן היה לו להוסיף ולחדש בטובות העוה"ז שהוא מתקיים בתנועתו, והשיבו כי סבת סבובו הוא לקיים העוה"ז השפל, לפי שבתנועתו מצטרפין ד' יסודות שהן למטה לארץ שאין העולם יכול להתקיים זולתם, הרי שאינה ראיה, כי חכמי המחקר מודים מציאות הגלגל בשביל האדם והם האומרים שאין צורך בגלגלים כי אם להנהיג טבע המציאות, ואם אתה אומר זה אפשר בז' כוכבי לכת שהן מנהיגים העוה"ז והם הם שנבראו לכך, אבל שמיני ותשיעי הם עליונים וזכים בעצמן לא נבראו לתשמישו של עוה"ז, תשובתך כי כל התשע נבראו בשביל העוה"ז וכולם צריכין זה ליה, ותנועת האחד בסבת חבירו מן התחתון ועד העליון, שהרי כולם זה בתוך זה כגלדי בצליה, הרי נתבאר בספרי החכמה שהמציאות כולו אחד, מהגלגל העליון עד הנקודה הנקראת מרכז העולם או עמוד העולם, וקבלנו מופת לזה במלת אחד. כי אות האל"ף רומז אל הגלגל העליון המקיף הנקרא ערבות שהוא מיוחד על כל הגלגלים והוא כמלך עליהם, אות חי"ת רמז לח' גלגלים שהן מוקפין בתוכו, אות דל"ת רמז על ד' יסודות שתחתיהם והכל אח"ד, וכשם שהוא אחד כן מנהיגו ית' אחד, והנה הגלגלים וד' יסודות הם י"ג כמספר אחד. ומה שאמר הן לה' אלהיך השמים ושמי השמים, השמים הם הגלגלים הגשמים, ושמי השמים הם היסודות שהן בכח השמים למטה מהם כענין הארץ וכל אשר בה, והוא ז"ל האריך בזה עיין בספרו:

ומלתם את ערלת לבבכם וערפכם וגו', יאמר אע"פ שהקב"ה חשק באבותיכם והם רמוזים באילן ובחר בכם ואתם קודש שנאמר קודש ישראל לה', ואמר כי לי בני ישראל כמו שאמר בתרומה לי שנאמר ויקחו לי תרומה, לומר שאתם תרומה של עולם, עכ"ז יש לכם ערלה, לפי שכל הדורות באו מאדם הראשון והוא היה מושך בערלתו ומחמתו באה לכם הערלה, זהו לבבכם רמז על אדם שהוא היה הלב לזה צריכין אתם למילה, ואמר לבבכם כי היל"ל לבכם שהוא יצר הרע כי יצר הטוב אין לו שום ערלה, אבל מאחר שבאו מכחו של אדם אפילו הטוב יש לו ערלה. עוד אמר ומלתם את ערלת הזהירם על שעת' הזיווג שלא יהרהרו שום הרהור כמו בני תשע מדות, כי יצאו הבנים עזים וקשי עורף, ערלה בגימ' אשה ע"ה:

כי ה' אלהיכם הוא אלהי וגו', לפי שאמר וערפכם לא תקשו אמר לפי שהשם הוא אלהי האלהים לזה אני מצוה אתכם שלא תקשו ערפכם לפי שהוא אלהי האלהים שהן המלאכים שהם נקראים בני האלהים. וכן אמר במדרש הראשון קודש והשני חול, ואדוני האדונים, שהוא אדון על כל השרים שהן אדונים והיה לו לומר ואדון האדונים ואמר אדוני לפי שגבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם. האל פירוש בעל היכולות כולם, הגדול ולו יאות כל המהלל כמא דאתמר גדול ה' ומהולל מאד, הגבור שהוא רם על כל רמים ומתגאה על כל גאים ומתגבר על כל גבורים, לפי שכל הגבורים הגבורה היא מושאלת בידם מה שאין כן בהקב"ה. א"כ לו נאה להקרא גבור והנורא לפי שהוא מוחל וסולח שנאמר כי עמך הסליחה למען תורא. או פירוש נורא שיראים להללו לפי שאין קץ למהללו, שנאמר. נורא תהלות, ואומר לך דומיה תהלה. האל שהוא נעלם בספירות והוא הנותן להם כח והוא הנותן להם נשמה שנאמר ואתה מחיה את כולם והוא הנעלם בשה מחי"ה, ברוך הוא וברוך שמו שהוא יו"ד ה"י וא"ו ה"י, הנעלם האל, בגימ' מחיה, לזה האל בה' הידיעה, הגדול רבא אילנא ותקיף.. או גדול בעולם המלאכים, גבור בעולם הגלגלים, נורא בעולם השפל ששם יש צורך למורא שנאמר לכן ייראוהו אנשים. אשר לא ישא פנים, לא יעלה על דעתך לומר הואיל ובחר בכם או בשביל שחשק באבותיכם שהם הם המרכבה שישא לכם פנים. ולא יקח שוחד לומר שעשיתם הרבה מצות ועסקתם בתורה אם עשיתם עבירה אחת שינכה מצוה אחת מהמצות, הקב"ה אינו לוקח מצוה בעבירה אלא מעניש על העבירה כפי עשייתה כמו שאמר על פסוק ולך ה' חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו, ושומר לו שכר המצוה שנאמר נוצר חסד לאלפים:

עושה משפט יתום. עשה כתיב, לפי שעשה האב עון עד שנתייתם הבן ונתאלמנה האשה כמו שנאמר והיו נשיכם אלמנות וגו', וא"ת הקב"ה נקרא רחום וחנון והיכן רחמנותו והיכן חנינתו שנתאלמנה אשתו ונתייתמו בניו, אם האב חטא הבנים והאשה מה חטאו, לזה אמר עשה משפט מה שנעשה הכל בדין ובמשפט כי אולי אם היה אביו חי היה מענגו ומפנקו והיה יוצא לתרבות רעה על שלא היה רודהו, לזה נתייתם ויאה עניותא לישראל, ולפי שהמית אביו אע"פ שהמיתו בדין, עושה קרי שעושה דין עם הלוחצים אותו, שכביכול נכנס במקום אביו שנאמר אבי יתומים וגו', ואוהב גר, לא תאמר שאחר שהקב"ה הולידו מעכו"ם ועשה הפך הכונה והניח אביו ואמו ובגד בהם שראוי לשונאו, לזה אמר ואוהב גר, לומר שעושה משפט יתום ואלמנה שהיא נשמת זה הגר שהיתה נשמתו מבפנים ויצאה לחוץ על ידי גלגול עונו, עתה תם גלגולו ואוהבם נדב"ה, בגי' אני, שבאו להסתופף תחת כנפי השכינה ואומר אני הוא שחטאתי, ועתה באתי לתת לו לחם ושמלה, לפי שהשכינה עולה ביום הכפורים להביא טרף לביתה וחוק לנערותיה שהן ישראל, וזה הגר מזונו נתן לשר שהיה תחת ידו ואין לו מזון וחלק בשכינה עד יום כפורים הבא, עתה בא ואינו רוצה ליזון מסטרא אחרא, וכל אחד ואחד מישראל מזונותיו קצובים לו מראש השנה וזה שבא מבקש לו מזון, זהו לתת לו לחם, ולא אמר ונותן לו לחם שמבקש לו מקום לתת לו, אולי שום ישראל עשה שום עון שדינו שיקופח מזונו וכסותו יכין וצדיק ילבש:

או נאמר לתת לו לחם ושמלה, לפי שנולד על ידי עכו"ם ונשמתו נשלפה על ידו, לזה צריך לתת לו לחם, מלח, לתקן נשמתו, ושמלה לתקן גופו שנתגדל ונתרבה ע"י סטרא אחרא על זה רמזו ז"ל גר שנתגייר כקטן שנולד דמי, ושמלה אותיות ושלמה, שמשלים נשמתו וגופו על ידי המלך שלמה והבן, לזה ואהבתם את הגר הואיל והקב"ה אוהבו, כי גרים הייתם, כי אתם גם כן נתגדלתם על ידי שרו של מצרים. ג"ר באתב"ש ג"ר, כלומר אתה גם כן בוש שהיית גר, ולגר אומר תושב, תא שב גר:

את ה' אלהיך תירא. אז"ל את לרבות תלמידי חכמים. זהו במורא, אבל בעבודה אותו תעבוד, ולזה לא אמר ואותו בוא"ו אלא אותו בלא וא"ו שאינו חוזר לעיל. מ חסר י כאילו אמר את וא"ו שהוא אח"ד, תעבד חסר כתיב, לומר לא כמו הכומרים שהן אדוקים יומם ולילה אחר תועבתם, כי לא תהו בראה, אבל יהיה דבקות מחשבתך בשעת מלאכתך בו. ארז"ל ובו תדבק וכי אפשר לידבק בשכינה והא כתיב כי ה' אלהיך אש אוכלה. אלא זה המשיא בתו לתלמיד חכם או עושה פרקמטיא לתלמיד חכם. ואפשר עוד לומר ובו תדבק שאם אתה עובד אותו וכל מחשבתך בו יזדכך גופך עד שיהיה באפשרות שתדבק בו, ולזה לא אמר ובו הדבק אלא תדבק לעתיד ותהנה מזיו השכינה, זהו ובשמו תשבע תשבע ותשמח מזיוה של שכינה, ובשמו בגימ' ושמח, וכאילו אמר ובו תדבק ותשמח ותשבע מהשבעתו. יראה כי רמז כאן ד' דברים, מורא ועבודה ודבוק ושבועה, כנגד ד' אותיות הוי"ה, מורא נגד ה' אחרונה ששם היא היראה כנגדה, ועבודה נגד הוא"ו, אתו תעבוד את וא"ו תעבד, ועל זה רמזו ז"ל איזו היא עבודה שבלב זו תפלה שצריך לחבר עבודה עם לב. והדבוק בה' ראשונה שהיא צרור החיים ואז יהיה שמו שלם עמו, שבחבור הה"א מתחברת היו"ד ואז יאירו שבעת הנרות והבן. וזהו הוא תהלתך והוא אלהיך, הוא תהלתך בה"א ראשונה ששם היא התהלה והיו"ד כלולה בה"א, והוא אלהיך ה"א אחרונה והוא"ו כלולה בה, אשר עשה חת הגדולות הוא על ידי הבינה, ואת הנוראות, על ידי המלכות, כי על ידי שניהם היתה יציאת מצרים שנאמר וחמשים עלו בני ישראל, על ידי החמשים שהוא הבינה, ונאמר וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים, הוא המלכות שהיא נקראת מלאך, המלאך הגואל, וזהו שהבטיחו הקב"ה ליעקב ואמר אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך, ב"פ אנכי, ולזה בע' נפש ירדו אבותיך שירדה עמהם השבעה, ולזה היה בהם הרבוי, וז"ש ונשב במצרים ימים רבים, לומר אחר שהיתה עמנו שכינה עילאה ותתאה זהו ימים מ"י וי"ם, רבים, נעשו רבים, כמו רבי המלך לשון גדולה ומעלה, וכן ארז"ל ויהי שם לגוי גדול מלמד שהיו ישראל מצוינין שם לגוי גדול, ולזה היה הרבוי ששה בכרס אחד שהוא בהסכמת הששה העליונות עם הכרס. ועתה שמך ה' אלהיך ככוכבי השמים לרוב, לרב כתיב שהם מביטים על הכוכבים כמו שאמר לאברהם הבט נא השמימה וספור הכוכבים, ואז"ל אין הבטה אלא מלמעלה למטה מלמד שעילהו על הכוכבים: