וילך איש מבית לוי וגו'. רז"ל אמרו מי היה זה האיש אלא זה היה עמרם ולהיכן הלך בעצת בתו. ולמה לא נזכר שמו. ועוד עמרם גדול הדור אלולא בתו לא היה מחזירה. ועוד שהיא היתה בת קל"ג שנה כמו שאמרו ז"ל כבר הזקינה, שרה אמנו אמרה הבת צ' שנה תלד וזו הבת קל"ג שנה תלד, א"כ למה גרשה, וא"ת ידע שתחזור לימי עלומיה א"כ לא יגרשנה הואיל וכן הוא הקב"ה עושה לה נס, ועוד שאמרו בגמרא ויקח ויחזיר מבעי ליה אמר יהודא בר ביזנא שעשה בה מעשה ליקוחין הושיבה באפריון ואהרן ומרים מרקדים לפניה ונעשו בחורים:

אלא הענין הוא שרצה הקב"ה להעלים משה שהוא הגואל הראשון כדי שלא יהיה שום קטרוג עליו וכדי שיסיח השטן דעתו ממנו ויאמר שעל דרך הטבע אי אפשר לבא מבת קל"ג שנה כמ"ש בענין תמר ויהודה, ולזה נלקח על ידי בת פרעה ויהי לה לבן ולזה גדלתו, ולזה הלך אל יתרו כהן מדין כומר לע"ז והלך להודו כפי המדרש, הכל היה כדי להסיח דעתו של שטן כדי שיאמר שאי אפשר גואל ראשון שינצל ויתגדל על ידי טמאה כזו כמו שאמרו ותרד בת פרעה לרחוץ מגלולי בית אביה משמע שהיתה טמאה, ולא ידבק עם כומר עובד ע"ז ולא ישא בתו, ולזה הצפינתו ג' ירחים עד שהסיח השטן דעתו ממנו, והלך אחר המדבר כי הוא אין לו עסק במדבר אלא בארץ שנאמר משוט בארץ, ובא אל הר האלהים חרב"ה, חבר"ה ששם נתחבר ונתעלה וימסר בידו, אז אמר לו לך אל פרע"ה עם ד' אותיות גימ' שט"ן, כבר נתון בידך, לזה א"ל מזה בידך ס"ת ה"ך, הכהו והשליכהו ארצה ותראה מה עושה, וישליכהו ארצה ויהי לנחש, ויאמר שלח ידך ואחוז בזנבו, אל תתן לו ריוח אלא אחוז בזנבו כתתהו תחת ידך. וכן אמר במדרש למה הראהו בנחש אלא מה נחש נושך וממית בני אדם כך פרעה, א"כ נראה שהמטה הוא פרעה הוא הנחש התנין הגדול הרובץ בתוך יאוריו, ועל זה המטה נאמר לו למשה והמטה אשר נהפך לנחש תקח בידך, ואינו מטה של משה כי מטה של משה היה נקרא מטה האלהים וזה המטה היה של אהרן שנאמר לו כי ידבר אליכם פרעה לאמר וגו' ואמרת אל אהרן קח את מטך והשלך. לפני פרעה יהי לתנין, ולמה של אהרן ולא של משה, אמרו בזוהר ז"ל מ"ט מטה אהרן ולא מטה משה אלא ההוא דמשה איהו קדישא יתיר דאגליפא בגינתא עלאה בשמא קדישא ולא בעא קודשא ב"ה לסאבא לה באינון חוטרין דחרשיא, ולא עוד אלא לאכפיא לון לכל אינון דאתיין מסטרא דשמאלא בגין דאהרן אתי מימינא ושמאלא אתכפיא בימינא וגלי קמי קוב"ה דאינון חרשין יעבדון תנינא ע"כ. א"כ המטה אשר נהפך לנחש הוא מטה של אהרן שפרעה היה כפוף תחת ידו, ולזה א"ל המטה אשר נהפ"ך לנח"ש שהוא השטן שמשטין על האדם ומטהו מדרך טובה לדרך רעה ונהפך לנחש, תקח בידך אל תניחהו אלא תמיד תהיה שולט עליו מאחר שהוא הפכפך נהפ"ך לנח"ש. ר"ת וס"ת בגימ' הנשמ"ה, נשאר אותיות חנפ"ה למפרע שמחניף לאדם ליטול נשמתו, כמו שאז"ל יורד ומסית עולה ומקטרג יורד ונוטל נשמה א"כ לזה לקחה בחשאי:

ובזוהר משה זכה לקול שנאמר וישמע את הקול, עמרם זכה לבת קול שנאמר ויקח את בת לוי, ואח"כ אמר ויקח עמרם את יוכבד דודתו לו לאשה וכו', כדי שידע השטן, לא פעם אחת אלא ב' פעמים לקחה, ואין הגואל יוצא מב' לקוחין לדודתו והתורה עתידה לאסור ולומר ערות דודתך לא תגלה, ולא נזכר אלא אחר שילדה משה שנאמר ויקח עמרם את יוכבד דודתו לו לאשה ותלד לו את אהרן ואת משה, אבל קודם אמר וילך איש מבית לוי שהלך מאצלו אחר שנשא בתו גרשה והלך וזהו וילך וחזר ולקחה:

ואפשר לומר וילך אי"ש זה הקב"ה, מבי"ת לוי גימ' חש"ק מל"ך, שחשק הקב"ה והביאו למשה משמיטת החסד להנהיג זו השמיטה, וכן מש"ה ר"ת משמיטה שעברה הוא, כי משה היה רועה ודאי לרעות את ישראל וליתן להם תורה על ידו שיש בה תרי"ג מצות כמנין מש"ה רבינ"ו, וכבוד אלהים הסתר דבר:

ותהר האשה ותלד בן כו'. אז"ל שנולד לז' חדשים, והטעם למה יצא משה לז' חדשים לפי שט' חדשים עולים ר"ע ימים ומשה טוב בלא רע שנאמר ותראה אותו כי טוב הוא, מאין ידעה, שלא נולד לר"ע ימים שהם ט' חדשים:

עוד נולד לז' חדשים, הוא סימן לישראל שיחסר להם מן הקץ, זכו אחישנה. וסימן בטרם תחיל ילדה, שנולד לז' אין לה חבלי לידה, כמו שאז"ל ג' חדשים ראשונים דר למטה אמצעיים באמצע אחרונים למעלה ובעת הלידה מתהפך ויורד זהו חבלי לידה, אבל מי שנולד לז' אין לו כ"כ חבלי לידה א"כ בטרם תחיל ילדה, והיולדת לז' יולדת למקוטעים, פירש"י שאין לוקח מחודש ז' כי אם יום אחד ומשה לקח מחודש ז' ארבעה ימים שהם קפ"ד ימים כנגד זכות האבות מדלג על ההרים בזכות ההרים שהם האבות שדפק"ו על דלתי רחמיו ופק"ד ה' את עמו וישמעו כי פק"ד ה' את עמו וחסר להם מן הקץ מנין דפק"ו, שהם ק"ץ שנים חסר להם מן הקץ, א"כ כשבא אם זכו, יבא פתאום בלא חבלים כמו שאמר פתאום יבא האדון אשר אתם מבקשים וגו', אמנם כשבא בעתו אז"ל שיבאו צרות כאמרם אם ראית צרות תכופות צפה לרגליו של משיח, והגאולה של מצרים היתה שלא בעתה, לזה נולד הגואל שלא בעתו בלא חבלים, שקול משה כנגד כל ישראל, א"כ לזה נולד לז' חדשים:

ותרא אותו כי טוב הוא. על דרך הפשט לפי שילדתו לשבעה והיולדת לשבעה יולדת למקוטעים, פירוש שבעה חדשים שאינם שלמים וחשבה שהוא נפל כשראתה אותו ראתה שהוא שלם באיבריו ובריא ומשום עין הרע הצפינתו ג' חדשים כדי שאם יראוהו אחר כן לא יביטו עליו בעין רעה, כי הנולדים לט' כולם הם בריאים וטובים. פירוש טוב כמו בריא כמו ונשבעה לחם ונהיה טובים. ולא יכלה עוד הצפינו שכל כך גדל עד שנעשה כבן שבע שנים שכן אמרו והנה נער בוכה שהיה קולו כמו נער, אז אמרה שנצרך להצפינו, ותקח לו תב"ת גימ' הי"א העלימת"ו מ"ן העי"ן, גמ"א באתב"ש רי"ת ע"ה תור"ה, שעתיד לקבל התורה שהיא נתונה בארון. גמ"א בגימ' מ"ה ע"ה הוי"ה במלואו, גמ"א נוטריקון גדול מהולל אתה. למפרע אתה מלך גדול, גומל מפעלות אתה. גואל מלך אדיר. ותחמרה בחמ"ר, נוטריקון ח"י מל"א רחמי"ם, ובזפ"ת זכאי פנה תחינתו, זה פנה תורה. עוד זה פועל תורה, שעמד כמו פועל לקבל התורה, עוד בחמר ובזפת ברחמים ודין, ברחמים שריחמה עליו והצפינתו, ודין ששמתו בתיבה על שפת היאור. עוד ולא יכלה עוד הצפינו לפי שנתמלא הבית אורה, ולזה לא שמה אותו בספינה קטנה אלא הסגירתו בתיבה, ותשם בסוף, כדי שיהיה סמוי מן העין, כי סוף הוא מקום גדול קנים, ושמתו בין הקנים שהם לצד היאור, וזהו על שפת היאור לא לצד היבשה מקום שמצויים שם בני אדם, ועשתה כן בחכמה גדולה כדי להטעות אצטגניני פרעה ששמה אותו בין הקנים והיה תלוי ועומד, כי אולי אם היו יודעים היכן הוא היו מחפשים אחריו, וכדי שידעו שאינו לא בארץ ולא במים ויתיאשו מלחפש אחריו עשתה כן, ואין המטמון נגלה אלא לבעליו, לזה ותרד בת פרעה היא ונערותיה. אמרו במדרש ונערותיה שלשים נערות היו עמה ושום אחת לא ראו אלא היא שנאמר ותרא את התבה:

ובזוהר ותקח לו תבת גמא מאי תבת גמא דחפת ליה בסימנהא דלהוי נטיר מאינון נוני ימא דשטין בימא רבא דכתיב שם רמש ואין מספר והיא חפת ליה למהוי טמיר מינייהו וחפת ליה בחפו דסטרא דיובלא יקירא דתרין גוונין חוור ואוכם ואנח למשה בינייהו דלשתמודע עמהון בגין דזמין הוא לסלקא בינייהו זמנא אוחרא לקבלא אורייתא ע"כ. ומה שאמר וחפת ליה בחפו דסטרא דיובלא דתרין גוונין חוור ואוכם, הוא פירוש ותחמרה בחמר ובזפת, פי' בין סטרי דין ורחמים של הבינ"ה לא בין חס"ד ופח"ד כי שם הקליפות, ומש"ה הוא הש"ס בהפך, ותאמר כי מן המים משיתיהו הוא חבור שמו ושמה. מש"ה בתי"ה היינו משיתיה"ו ע"ה, משיתה"ו שמ"י תה"ו כמו שמי מתמיה, בתי"ה בת י"ה, אחר שהיתה בת פרעה:

ותרד בת פרעה לרחוץ. וכי דרך בת מלך לרחוץ, ועוד וכי דרך בת מלך לרדת ליאור, דרך בת מלך להיותה מסוגרת בפלטין של מלך שנאמר כל כבודה בת מלך פנימה, ועוד לרחוץ על היאור היל"ל לרחוץ ביאור לא על היאור, ועוד היה לו לומר ותרד בת פרעה על היאור לרחוץ. רש"י ז"ל כתב על זה סרס המקרא ותרד בת פרעה על היאור לרחוץ. ואפי' למדרש שאומר שהיתה מנוגעת בנגעים קשים ולא היתה יכולה לרחוץ בחמין וירדה לרחוץ ביאור, אם הירידה היא כדי שתרחוץ בצונן תרחוץ בביתה, כי א"א שבית מלך כמו פרעה לא ימצא בביתו כמה בריכות מים, כי כן דרך המלכים להיות בביתם מים. ואפשר לומר עם מה שאז"ל לרחוץ מגלולי אביה, שביטלה הע"ז של אביה, והע"ז של אביה היה נילוס והיא ירדה לרחוץ עליו, כלומר לטמאו ולבטלו. עוד אפשר לומר שהורידוה מגדולתה כשראו שביטלה הע"ז, וישבה יחידה עם שפחה אחת שכן כתיב ונערתיה הלכת בלשון יחיד, ולזה אמר ותרד בת פרעה לא אמר ותלך, ואין לה עם מי שתרחוץ כי אחת אינה יכולה לרחוץ לבדה בלי מסייעת והלכה עמה לרחוץ, ומה שאמר על היאור ולא אמר ביאור, הוא כמ"ש שירדה לבטלו, ולז"א על לעלות עליו:

ותפתח ותראהו את הילד והנה נער בוכה, ותרא מבעי ליה וכו', ועוד מאי את הילד בה' הידיעה, ועוד והנה נער בוכה כמו שאז"ל קרי ליה ילד וקרי ליה נער, אלא כמ"ש שהעלימתו מן העין, והקב"ה העלימו מן העין ג"כ שלא ראתה אותו שום בריה אלא היא, כמ"ש פ' בראשית כי היא היתה תאומתו, כי ב' תאומות נולדו עמו ולקח אחת שהיא צפורה ולא לקח האחרת שלא ליקח ב' אחיות, ולזה אמר ותראהו לומר ותרא הו' שנולדה עמו, ולזה את הילד בה' הידיעה, והנה נער בוכה בכה כתיב כי יום שננער מבטן אמו היה נער גדול כמו שאז"ל עלו ב' וירדו ז', והיה מתעלם ממנה פעמים נראה לה כילד פעמים נראה כנער, וזה בכה, בזה או בזה, אז נתמלאת עליו חמלה, עוד בכה כתיב שהיתה אמו ג"כ בוכה ועלתה בכיתה לפני הקב"ה, כן אמר בזוהר, לזה ותחמול עליו, עוד ותראהו ותרא כו', שנולד מהול, עוד בכה שבא המלאך והכהו עד שיבכה ותחמול עליו לזה בכה, ולזה כתיב ותאמר מילדי העברים, שהם לעולם בוכים וע"י בכייתם הם נענים שנאמר בבכי יבאו, ושערי דמעה לא ננעלו בפני בכייתם של ישראל, אבל לעכו"ם הם ננעלים, ולזה אמרה מילדי העברים זה, שבא בעבור להנהיג את ישראל, זהו העברים שבא בסוד העבור. עוד נאמר ותחמול עליו, שאחר שהיה מתעלם ממנה ולזה היתה מתבוננת בו ומבטת בו הרבה להכירו, ולזה ותראהו כשראתה אותו, אמרה מילדי העברים זה שהם מתעלמים מן המצרים, כמו שאז"ל על פסוק ותבאי בעדי עדים שהיו נבלעים בארץ ונוצצים כעשב שנאמר רבבה כצמח השדה נתתיך:

ועל דרך המדרש מילדי העברים זה, מהעוברים בים ביבשה ועתידים לומר זה אלי וגו', עוד מילדי העברים זה, העוברים שאמרו שירה על הים, כמו שאז"ל על פסוק ה' ממקור ישראל, שאפילו עוברים שהם במקור אמרו שירה ומה אמרו זה אלי וגו':

ותאמר אחותו. מקודם נצבה מרחוק כי פחדה שלא יהיה דומה לה, כי כן דרך רוב האחים דומים זה לזה, ולכך כדי שלא יכירו בדמיון שהוא אחיה וידעו שהוא מילדי העברים, אח"כ כשראתה שהיא בעצמה אמרה מילדי העברים הוא ותחמול עליו אז נתקרבה ואמר האלך וקראתי לך, הא לך שהיה בוכה שלא רצה לינק חלב טמא וא"ל אחותו האלך וקראתי לא אמרה אקרא אלא וקראתי הלואי קראתי אותה מקודם, כי עדיין את מסופקת אם הוא מן העבריות אין בו שום ספק כי הוא מהול, וכן מן העבריות ותיניק לך ר"ת מהו"ל, כי משה הוא אחד מן הנולדים מהולים, או נאמר שאמרה האלך וקראתי לך, האלך מלה מורכבת הא לך, כלומר זה הוא נקרא על שמך לפי שאת מצילתו, וקראתי לך אשה מינקת העבריות, שהם תחת שעבודכם ובכן ותיניק לך בחנם כי כן כוונה לקרא לאמו, ואע"פ שהוא בחנם, אינו נקרא אלא על שמך שאת הצלתיו, וזהו אומרה ותיניק לך, כי היה לה לומר ותיניק הילד, לך למה. ובזה יתורץ למה אמר ותאמר אחותו אל בת פרעה היל"ל ותאמר לה אחותו, בת פרעה למה, אלא כמ"ש שאמרה לה את בת מלך וכל העבריות הן תחת ידך, ותיניק לך בחנם, כי כוונה לאמו. ותאמר לה בת פרעה לכי, לא היה לה כוונה להיניקו מן העבריות, אבל כשאמרה לה בת פרעה, אמרה הואיל וקראת לי בת פרעה א"כ מוראי עליך, א"כ לכי בשליחותי. כי היל"ל ותאמר לה לכי:

עוד אמרה ותניק לך ותקני לך ר"ל תקני עצמך בסיבתו כמ"ש במדרש שמכת בכורות היתה אף על הנקבות חוץ מבתיה בת פרעה שהיתה בכורה ולא מתה שנמצא לה פרקליט טוב זה משה שנאמר ותרא אותו כי טוב, ועליה אמר שלמה טעמה כי טוב סחרה לא יכבה בלילה נרה, היא לילה של מכת בכורות, גם לא יכבה בלילה נרה, היא יום המיתה נקרא לילה, שלא מתה ונכנסה בחייה לג"ע, לא יכבה בלילה זה העולם הזה שהוא נקרא לילה, לא יכבה נרה שלא טעמה טעם מיתה, שהנשמה נקראת נר שנאמר נר ה' נשמת וכו', וכל זה למה כי טוב סחרה זה משה שהיה סחרה כלומר סביבה, תרגום סביב סחור. טעמה כי טוב סחרה ע"ה, גימ' זוה"י בתי"ה, ל"א יכב"ה בליל"ה נר"ה גימ' הנשמה, א"כ ותניק לך ותקנ"י לך תקני עצמך מן המיתה:

עוד ותנק"י לך, שהיתה מצורעת וירדה לרחוץ מצרעתה, לזה א"ל ותנקי לך מצרעתך, לזה א"ל והינקהו לי שלא יצטרע לפי שנגעתי בו, ואולי לזה אמר והנה ידו מצורעת מאותה נגיעה, ולזה ותינ"ק לכלול גם לשון נקוי ולא אמרה ותני"ק, וכן והנקהו כתיב ולא והניקהו, ולזה כוונה באמרה אשה מינקת שהיא מנקת מהטומאה, ששמה יוכב"ד גימ' מ"ב כשם בן מ"ב:

ותלך העלמה. רז"ל אמרו נקראת עלמה ע"ש שהעלימה הדברים:

ותאמר לה בת פרעה היליכי. נבאה ולא ידעה מה נבאה, היליכ"י, ה"א ליכ"י זהו שלך, והינקהו לי אמרה לה שתניקהו על שמה כמו שאמרה אחותו, ואני אתן את שכרך כי אולי את אמו, כי כן אמרה מילדי העבריה והמינקת היא מן העבריות נסתפקה באמו, ולזה אמרה והינקהו לי על שמי, ואני אתן את שכרך כדי שיקרא על שמי, אע"פ שאני בת פרעה ואתם כבושים תחת ידינו איני רוצה בחנם אלא בשכר כדי שיקרא על שמי. וכן כשעושין ישראל מצוה לא די שקונה לו מלאך כאמרם קונה לו פרקליט אחד, ופירוש פר"ק לי"ט שפורק מעליו לי"ט, תרגום ארו"ר ליט, א"כ לא די שקונה המלאך ופורק מעליו הליט, אלא שנותנין לו שכר על המצות, וכן הוא אומר הנה שכרו אתו שהוא המלאך להצילו ולפרוק מעליו הליט, אלא ופעולתו שהיא עשיית המצות לפניו, הולכת לפניו, שנאמר והלך לפניך צדקך, א"כ אומר הקב"ה לאדם היליכי הא ליכי את הילד שהיא המצוה שהיא תולדת הנשמה, והינקהו נקהו וטהרהו ועשהו לשמי, כלומר כשתעשה המצוה לא לשום פניה, ואני אתן שכר"ך, מלבד המצוה אתן לך ג"כ שכרך, ואמר את שכרך לרבות הפירות שאוכל בעוה"ז וזהו את, כמו שאז"ל את הטפל לפריו, כי שכר זה העולם הוא טפל בערך עולם הבא:

עוד נוכל לומר ואני אתן את שכרך על דרך מה שאז"ל על פסוק אליך לא יגש, אומר הקב"ה בנוהג שבעולם מלך יוצא לכרך וכל הלגיונות יוצאים עמו לשמרו והוא זקוק ליתן לכל או"א פרנסתו ומזונותיו, אבל אני מסרתי לך אלף משמאלך ורבבה מימינך שהם שומרים אותך ואין אחד מהם נוגש אותך ואומר לך זון אותי, ופירוש לא יגש כמו לא יגוש את רעהו וגו', א"כ אומר הקב"ה לאדם היליכי את הילד הזה שהיא תולדת הנשמה ושכרה עלי:

עוד כתיב והינקהו. שתנקהו לקבל התורה שעל ידה נקי, על ידי חלב טהור, וזהו והינקהו לי' לקבל עשרת הדברות, ותקח האשה הילד ותניקהו. ניקתו מלינק חלב טמא:

ויהי לה לבן לא אמר כבן אלא לבן ממש, שהצילתו והנוקתו ונתנה שכרה ביותר, שכן אמרה ואני אתן את שכרך מלמד שנתנה לה שכרה ביותר על הראוי, וכל זה כדי שיהיה קרוי על שמה כמ"ש והינקהו לי שיהיה לי לבן ממש, וכה"א (דה"א ד') ואשתו היהודיה ילדה את ירד אבי גדור ואת חבר אבי שוכו ואת יקותיאל אבי זנוח ואלה בני בתיה בת פרעה אשר לקח מרד, הרי בפירוש ילדה כאלו ילדה, וקראתו מש"ה נוטריקון מנ"ה של"י הו"א, מלא"ך שלי"ח הו"א, שנאמר שלח. מלאך ויוציאנו ממצרים, משי"ח של"ם הו"א, שהוא משיח הראשון:

ויהי בימים ההם ויגדל משה, במדתו. והלא כבר כתיב ויגדל הילד א"ר יהודה הראשון לקומה והשני לגדולה שמינהו פרעה על ביתו:

עוד נאמר כי ויגדל הוא בנבואה כמ"ש בשמואל ויגדל שמואל וה' עמו שהיה גדול לנבואה כן כאן ויגדל שנבא וידע שאותם שהם בגלות הם אחיו, כי נתגדל בביתו של פרעה ומנין ידע שהם אחיו. וראיה לזה כי אז"ל במדרש וירא איש מצרי, מה ראה, ראה מה עשה בביתו שהעמידו בלילה מקריאת הגבר ושכב עם אשתו וכשהרגיש בדבר היה רודהו ומכה אותו. וכן אמר ויפן כה וכה וירא כי אין איש ראה מה עשה לו בבית ומה עשה לו בשדה, וכי משה שהיה בלילה שוכב בטרקלין של פרעה איך ראה ששכב עם אשתו, ועוד אז"ל במדרש וירא כי אין איש ראה שאין עתיד להתגייר ממנו בן, וכל זה הוא במראה הנבואה, א"כ במראה הנבואה ידע שהם אחיו ויצא מבית פרעה לסבול הגלות עמהם, כי ראה שהם סובלים עליהם גזרת מלכו של עולם, וירא בסבלתם, בסב"ל ת"ם, שהיו סובלים עליהם בתמימות ולא היו מהרהרים אחר מדותיו של הקב"ה לזה יצא מבית פרעה ובא לסבול עמהם בעול:

אחר כן מצאתי כתוב, שבעודנו בבית אמו עד שלא נגמל בא המלאך הגואל ולמדו התורה ונתן לו חן בעיני כל רואיו, ולז"א ויגדל הילד גדל בחכמה שלימדו המלאך, ולזה הרג המצרי בזה השם שלימדו המלאך, והיה נושא חן בעיני הכל, זגזיא"ל בגימ' ח"ן, ואמר לפרעה שיתן להם לישראל יום אחד בשבוע שינוחו בו ואמר לו פרעה שאל יום שתרצה ואמר לו יום שבת, שידע שעתיד הקב"ה לצוות לישראל על יום השבת והוא יום מנוחה, ומיום שהביאתו אמו לבית פרעה לא אכל ממאכליו ולא שתה ממימיו אלא המלאך היה מזמין לו מאכל ומשקה, ולזה עמד ק"ך יום בלא אכילה כי הורגל במאכל רוחני, ולזה אמר לחם לא אכלתי ומים לא שתיתי אבל אכל אכילה רוחנית, ולזה ראה כי אין איש כי אין עתיד להתגייר שום אדם ממנו. ומה שהכריחם לרז"ל לדרוש כן שאם הוא כפשוטו שאין איש כיצד אמרו הלהרגני אתה אומר כאשר הרגת, וכן אמרו ויטמנהו בחול בתוך בני ישראל שנמשלו לחול שאינו משמיע קול, וכל זה ראה בחכמה שלימדו המלאך, והיה בן י"ב שנה ואמר לו מי שמך לאיש ועודך בן י"ב, ע"כ ויאמר מי שמך לאיש המלאך שר ושופט, אבל לא שתשתמש בשם עלינו, שהמלאך לימדך כל התורה אבל לא על מנת שתשתמש בה לצרכך, מיד ויירא משה ויאמר אכן, פי' אמת הוא הדבר, לזה ויברח משה ואמר גלות מכפרת עון. עוד אמר לו מי שמך וגו' שמך מש"ה נוטריק', משל היינו מ', ש"ר היינו ש', הרג היינו ה', ולזה אמר הלהרגני אתה אומר, הלוואי כי שמך לא יתקיים עלי כבר נתקיים במצרי. עוד אמר לו שמ"ך באתב"ש צב"י אתה רוצה לעשות צביונך, כי תרגום יחפוץ יצבי. ואמר עוד ויצא ביום השני, לומר שאפילו שעשה דין ביום ראשון עכ"ז לא נמנע מלצאת ביום השני, כמו שאמר קהלת אם עושק רש וגזל משפט וצדק תראה במדינה אל תתמה על החפץ כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם, יאמר אם תראה שעושקים רשים וגזל משפט אל תתמה ותאמר הקב"ה עושה משפט כיצד מניח זה לעשקו ולגוזלו ואין עוזר לו, אמר אל תתמה על זה, כי גבוה מעל גבוה שומר, כי הקב"ה השליטו עליו וסוף להשליט על השליט כמו שאמר התנא על דאטפת אטפוך וכו', לזה אמר כי גבוה מעל גבוה ועל אותו גבוה יש גבוהים אחרים ששולטים על השולט הא'. פסוק הקודם כי ברב חלומות והבלים ודברים הרבה כי את האלהים ירא, וסמך לו אם עושק רש וגזל משפט תראה וגו' כלומר שלא תדבר ושלא תהרהר בו הכל בדין ובמשפט, א"כ משה כשיצא ביום הראשון וראה איש מצרי מכה איש עברי היה לו לשתוק ולומר לא עביד קוב"ה דינא בלא דינא, אלא נתלבש קנאה ועשה דין, ולא די זה אלא ג"כ ביום השני לא נמנע ויצא. ואמר והנה שני אנשים לא אמר וירא כמו שאמר ביום הראשון וירא והנה איש מצרי. עוד אומר והנה שני, מניינא למה לי. ועוד אומר אנשים למה, יאמר והנה עברים נצים. ועוד מה היתה המריבה ביניהם ועל מה. אלא כשיצא וירא והנה הם נצים ולא נתביישו בו אע"פ שהוא נער היה להם להתבייש ולקחת מוסר ממה שעשה יום שקדמו שעדיין לא עבר שנים או שלשה ימים אלא יום שני שעדיין לא נשכח הדבר, א"כ היה להם להתבייש ולומר בן בת מלך עובר, ועוד שעשה דין והיה קנאי, לזה אמר והנה שהם ברשעם ולא עשו תשובה ולא עשו ממנו שום חשבון ושום התפעלות, ואם תאמר שהיו רבים ולכן לא נתביישו לזה אמר והנה שני לא היו כי אם שנים, ואם תאמר שהיו מן הפחותים או מן הרקים שאין להם בושת פנים, לזה אמר אנשים, שכל אנשים שבמקרא הם לשון חשיבות, כמו שאז"ל על כולם אנשים במרגלים, וכן הוא כי היו דתן ואבירם שהיו משוטרי בני ישראל, ולזה אומר עבדים, ולא היו מאחיו, כי ידע שאינם משבטו של לוי:

או נאמר והנה שני, שהם בעלי שנוי, בעלי מריבה, בעלי קטטה, עברים עוברים ומתעברים, ולזה אמר ויצא ביום השני, יום שבו נברא גיהנם, יום השנאה והמחלוקת, יום שבו היה ההבדלה שנאמר ויבדל אלהים, יום שהיתה בו מחלוקתו של קרח, ולזה אמר ויצא ביום השני, כי יום זה עמד כנגדו שתי פעמים כאן ובמחלוקתו של קרח, ויצא פירוש ניצול. והקב"ה שם בלבו שיצא יום אחר יום, כדי שיהיו לו המדות שצריך להתנהג בהם עם ישראל בטבע, שהם שימסור עצמו עליהם כמו שעשה שהרג המצרי והוא עודנו נער, ושיעשה דין ומשפט ולא יכיר פנים, ולהציל עשוק, ולייסר ולהוכיח כמו שעשה כאן, שלא הכיר פנים וייסרו והוכיחו וקרא לו רשע, וכן ג"כ עשה דין עם בנות כהן מדין, וכן ג"כ מלך בהודו מ' שנה, כל זה הוא כדי להעמידו על ישראל, וכדי שיהיו לו כל המדות שצריך להתנהג בהם עם ישראל בטבע. ולזה היה רועה, ואז"ל במדרש כשהיה משה רועה היה מוציא הגדיים והטלאים לרעות קודם כדי שיאכלו ראשי העלין של העשבים שהם רכים, ואח"כ מוציא המניקות והעוברות, ואח"כ האילים והתישים, כל זה כדי שיתנהג במדת הרחמנות כמ"ש כרועה עדרו ירעה, פירוש כפי הרחמנות שהוא מתנהג עם הצאן כן ירעה עדרו של הקב"ה, וזהו כרועה עדרו ירעה, וכן בדוד קודם שהעמידו על ישראל היה רועה, כדי שיורגל במדת הרחמנות, וישב עם שאול המלך כדי שילמוד הנהגת המלוכה, והכל מרוב רחמי הקב"ה על ישראל שלא יעמוד עליהם מלך לצערם אלא להנהיגם ולרחם עליהם, וכה"א כי מרחמם ינהגם:

עוד נוכל לומר על דרך מליצה מי שמך לאיש שר ושופט, דרך העולם השר הוא תחת יד השופט ואינו עושה כי אם על פי דבורו וכפי מה שמורה לו השופט, ובגמר הדין אז השר אם נתחייב שום אדם הריגה מוסרו לקוסטינר להרגו, אבל אתה נעשית שר ושופט וקוסטינר מי שמך שלא כדרך העולם שכל אחת היא מעלה בפני עצמה:

וכאן רמוז ד' סרחונות שעשו דתן ואבירם אחת כאן זהו והנה שני, שנתלבשו בשנוי נגד משה ואמרו מי שמך לאיש וכו', אנשים זהו סרחון שני במן שנאמר ויותירו אנשים ממנו, עברים זה סרחון שלישי שאמרו נתנה ראש ואז"ל אין ראש אלא ע"ז, א"כ עברים שעברו על כל התורה, שהמודה בע"ז ככופר בכל התורה, נצים זה סרחון רביעי שהוא מחלקותו של קרח שהיו עמו, ואלו הד' רמוזים הם בדבריהם על דרך נבא ולא ידע מה נבא, מה שאמרו מי שמך לאיש א"ל עדיין אתה קטן ואין אתה ראוי להוכיח, שר הוא על המן שאתה משתרר עלינו בו שירד בזכותך, ושופט במרגלים שאתה שלחת אנשים שרצית שנאמר וישלח אותם משה, אותם שברר, הלהרגנו אתה אומר זה במחלוקתו של קרח שאמר ואם בריאה יברא וגו'. ומה שאמר מכה ההכאה היא המלשינות נאמר כאן מכה ונאמר להלן ארור מכה רעהו בסתר וגו', שראהו שרצה להלשין חבירו לנוגש שהיה מתרשל ממלאכה, ועל זה לא אמר הכה אלא מכה וגו':

ואפשר עוד לומר שהיו מריבים על קץ הגאולה, כיון שראו נער יוצא והורג המצרי בפיו ומציל היה להם לומר זה ודאי הוא הגואל, זה רמז שיציל ישראל מיד מצרים, ולא היתה נוחה דעתם בגאולה, כי הם לפי שהיו דלטורין היה להם חבה ומעלה במצרים, והיו אהובים למצריים, ולזה אמרו כשיצאו אמרו נתנה ראש ונשובה מצרים, ואמרו ג"כ המעט כי העליתנו מארץ זבת חלב ודבש, לפי שהם לא היו בעבודה לפי שהיו דלטורין היו במעלה, ורצו להלוך ברכילות לומר שנתקרב הקץ. ונגלה הגואל, וכן נצי"ם גימ' ק"ץ. וא"ת למה לא מתו בשלשה ימי אפלה כדרך שמתו הרשעים, התשובה שלא מתו אלא אותם שלא היו מאמינים בגאולה אבל אלו מאמינים בגאולה היו אלא שלא היתה דעתם נוחה כמו שאמרנו:

עוד נרמז למשה מה שעתיד להיות לו עם קרח, והנה איש מצרי מכה איש עברי מאחיו, איש מצרי הוא קרח שהיה מצר לאהרן על הכהונה, וזהו מכה הכה לא נאמר אלא מכה, מאחיו הוא אהרן, ויצא ביום השני רמז על עדת בני ישראל שילונו ממחרת שנאמר וילונו כל עדת בני ישראל ממחרת על משה ועל אהרן לאמר אתם המתם את עם ה', היינו הלהרגני אתה אומר, ויירא משה ויברח היינו ויהי בהקהל העדה ויפנו אל אהל מועד, שברחו מפניהם זהו ויברח מפני פרעה, וישב בארץ מדין זו אהל מועד מדין לעשות דין, והיתה המגפה שמתו מישראל ארבעה עשר אלף מלבד המתים על דבר קרח, הכל נרמז לו כאן מגיד מראשית אחרית:

וישמע פרעה את הדבר הזה. שמע שהרג בדבור, זהו את הדבר הזה, ולזה היה הוא מבקש כיצד יהרגהו, שהיה מפחד שלא יהרגהו משה בדבור, ורז"ל אמרו מסרו לקוסטינר ולא שלטה בו החרב, הוא שאמר משה ויצילני מחרב פרעה, לא אמר מיד אלא מחרב שבאה החרב על צוארו ונעשה צוארו כעמוד של שיש, ובין לפירושי ובין לפירוש רז"ל יבא הדבר מדוקדק שאמר ויבקש להרוג את משה והיל"ל ויבוקש משה להרגו, אם ברח כפשוטו, אלא מאי ויבקש להרוג את משה, משמע שמשה היה מצוי אלא שאינו יכול להרגו, או כמ"ש שהיה הפחד שלא יהרגהו בדבורו, או כמו שאז"ל שלא שלטה בו החרב:

ויברח משה מפני פרעה וישב בארץ מדין, יש לשאול למה, אמר בארץ מדין יאמר במדין, ועוד למה לא אמר וילך ויבא, ועוד שהמדרש אמר שהלך לארץ כוש ומלך שם מ' שנה למה לא נזכר בתורה, ומה היא הסיבה שהלך לשם ולמה מ' שנה ולא יותר. ועוד למה הלך למדין ולא למקום אחר, ילך לארץ כנען אלא הכל ברמז, כי הקב"ה רצה לגאול את ישראל ורצה לשבור מעליהם כל הקליפות וכל בעלי הדין שלא יקטרגו על ישראל, כמ"ש הזוהר על פסוק ובמדבר אשר ראית ז"ל, מאי טעמא בגין דההיא שעתא דנפקו ישראל ממצרים ואשתלמו לשתין רבבן אתתקף מלכותא קדישא ואסתליק על כלא, וכדין אתכפיא מלכו חייבא וסיהרא אנהירת ואפיק לון קב"ה למהך במדברא תקיפא מדברא איהו אתר שולטנו דנחש מלכא חייבא דאיהו דיליה ממש בגין לתברא תוקפיה וחיליה ולאכפיא רישיה דלא ישלוט, ואלמלא דחבו ישראל בעא קוב"ה לאעברא ליה מעלמא ועל דא אעבר לון באחסנתיה ועדביה וחולקיה ממש, כיון דחבו בכמה זמנין נשיך לון חויא וכדין אתקיים הוא ישופך ראש, ישראל מחו רישיה בקדמיתא ולא ידעי לאתטמרא מיניה ולבתר מחא איהי בבתריתא ונפלו כלהו במדברא ואתקיים ואתה תשופנו עקב, וארבעין שנין אילקו מניה לקבל מלקות דבי דינא ועל דא כתיב אשר ראית ע"כ, א"כ זאת היא הסיבה בעצמה היתה כוונת השי"ת הליכתו להודו כדי לשבר ולכתת תוקפהון וחליהון של אותם קליפות, ולפי שאינם קשות כ"כ כמו של המדבר ששם היה נחש שרף עקרב וצמאון לזה הוצרך שילכו כל ס' רבוואן והארון ותנתן ג"כ התורה, ד' כנגד ד', נחש שרף עקרב וצמאון כנגד ס' רבוא והארון והבאר שהוא רמז לשכינה וענני כבוד, וכנגד אשר אין מים נתנה התורה, אבל שאר הקליפות לא היו כ"כ קשות, משה שהוא שקול כנגד כל ישראל ובהפוך מש"ה הש"ס הוא לבדו יכול לשברם, ולזה הלך שם לפי שעתידין ישראל ללכת ולהקיף כל ד' רוחות העולם, שנאמר רב לכם סוב את ההר הזה שעשו הקפה סביב ארץ ישראל לסלק ולשבר הקליפות מעליהם, וכדי שלא יקטרגו על ישראל בהליכתם שם הלך משה שם וסלקם ושברה, ולזה ישב שם ארבעים שנה ללקותו ארבעים שנה כמו ישראל שישבו במדבר מ' שנה, פירוש א"כ וישב בארץ מדין פי' לישב ולשכך הדין, ולזה לא אמר במדין אלא בארץ מדין, ארץ ששולט בה הדין, ולזה לא אמר וילך ויבא, כי אין הכוונה כמובן אלא הכל ברמז כנזכר. ואמר וישב על הבאר פירוש יישב הבאר שהיא השכינה, שסילק הקליפות מעליה, ולא אמר כמו שאמר ביעקב וירא באר בשדה אלא וישב על הבאר הידוע:

ולכהן מדין שבע בנות. יש לשאול משבעה שמות שהיו לו למה לא נקרא באחד מהם, אלא לפי שכל השבע שמות הם אחר שנתגייר, כמו שאז"ל, יתר על שיתר פר' אחת בתורה, חובב שחבב את התורה, קיני שקנה למקום ועשה לו שם טוב, פוטיאל שנפטר מע"א או שפטפט ביצרו, חבר שנתחבר לאל, רעואל שנעשה ריע לאל, וכשנתגייר ומל עצמו נתוסף לו אות ונקרא יתרו, אבל השם הנקרא בגיותו לא נזכר לפי שהסכים וגמר בלבו שלא לעבוד ע"ז, ולזה אז"ל מהו ותבאנה אל רעואל, הוקשה להם אחר שיצאו מכלל גיות, השם של גיות הלך לו ולכלל גרות לא בא א"כ אין לו שם. א"כ מהו ותבאנה אל רעואל, ואמרו שכן התינוקות קורין לאבי אביהן אבא, וא"ת מאחר שהוא ביטל הע"ז שהיה עובד למה קראו כהן מדין, לזה אמר במדרש ולמה קורין אותו כהן לפי שעתיד לצאת מבני בנותיו כהנים גדולים שהוא פינחס שהיה בן בתו שנאמר ואלעזר בן אהרן לקח לו מבנות פוטיאל, א"כ לזה לא נקרא בשום שם שהשם של גיות כבר נתבטל אחר שביטל מלעבוד ע"ז, ולכלל גרות עדיין לא נכנס לזה לח נקרא בשום שם, ורש"י ז"ל ג"כ הרגיש איך קורין לו כהן מדין מאחר שהוא ביטל הע"ז, ופירש רב שבהם, וכו בלשון המשנה ואינו לשון כומר. ואפשר עוד לומר שרמז באומרו ז' בנות לרמוז על ז' שמות. וא"ת למה לא אמר שהיו רועות כמו שאמר ברחל כי רועה היא, חלא לרעיה אין צריך ז' ואחת מספקת, אלא בשעת ההשקאה צריך ב' שישמרו הצאן שלא יתערבו עם האחרים, וב' לדלות, וב' למלאות הרהטים, ואחת יושבת בבית לשמוש צרכי הבית, לזה אמר ותבאנה ותדלינה ותמלאנה, ולזה אמר להן מדוע מהרתן, כי אם היו רועות דרך הרועים לבא בערב. וצפורה שהיא טהורה כצפור לא יצאה, ולזה לא יצאו המים לקראתה כמו לרחל, והוצרכו לדלות ולמלאות:

ויקם משה ויושיען וישק את צאנם. התשועה היא השקאת הצאן, לפי שהן דלו ומלאו הרהטים ולהם המים, א"כ יאמר וישק את צאנם מאחר שזאת היא התשועה, ולמה אמר ויושיען, לזה אז"ל מלמד שהשליכום למים, ואין הלשון הזה אלא הצלה ממים שנאמר הושיעני אלהים כי באו מים עד נפש, ר' יוסי בר חנינא אמר בקשו לענותם שנאמר צעקה הנערה המאורשה ואין מושיע לה. ואפשר דתרוייהו איתנהו שכן אמרו הצילנו מיד הרועים, הרעים כתיב, כמו ואנשי סדום רעים, וגם דלה דלה לנו דלה ממש שהשליכום והוא דלאם. ויאמר אל בנותיו ואיו, כשאמרו הסימנים ואמרו איש מצרי, אמר ודאי אינו אלא משה, כי המצרים אינם אלא רעים וחטאים ואינם מצילים, שמשה הציל העברי מיד המצרי, ונתאמת לו שהוא עשה בודאי לפי שהיה בן י"ד שנה, ובלעם הקוסם רצה לדונו להריגה, ויתרו היה שם כי היה אחד מיועצי פרעה ובעת שא"ל איש מצרי נתדמה לו כאלו הוא עומד כנגדו, לזה אמר למה זה כי כל זה מורה באצבע זה הוא דיוקנו נגד עיני, וגם כשא"ל וישק את הצאן, אמר נראה שהוא מזרע אברהם שהם מחבבין את הצאן ואברהם היתה פתו מצויה לעוברים ושבים, א"כ קראן לו ויאכל לחם, אימתי יתרו היה מאכיל עד שאומר קראן לו ויאכל לחם, אלא אמר אם כך עשה ראוי הוא להאכילו, על זה שאמרו באחרונה וישק את הצאן על זה לבד ראוי ללחם, וזהו שאמר למה זה עזבתן, אבל על מה שאמרתם שדלה אתכן מן המים זה אין ערך לשכרו, לזה קראן לו וגו' עד שנראה מה גמול נשיב לו, ועל ההשקאה שנעשה עמו ונשלם לו גמול על מה הצלתכם, ועל ההשקאה ויאכל, ותבין זה שלא אמר קראן לו שיאכל אלא ויאכל משמע זה וזה:

ובמדרש א"ר סימון אין כאן חסד שבשכרו האכילו דכתיב וגם דלה דלה לנו, אימתי פרע לו הקב"ה בימי שאול שנאמר ויאמר שאול אל הקיני ואתה עשית חסד עם כל ישראל וכי עם כל ישראל עשה והלא לא עשה כי אם עם משה בלבד, אלא ללמדך שכל העושה חסד עם אחד מישראל מעלה עליו הכתיב כאלו עשה חסד עם כל ישראל, והלא דברים ק"ו ומה אם העושה חסד עם מי שאינו חייב לו ראה מה פרע לו הקב"ה שכרו, מי שעושה חסד עם מי שהוא חייב לו עאכ"ו. וכוונת ר"ס לומר שבערך יתרו אין כאן חסד שבשכרו האכילו, אבל בערך משה רבינו הוא חסד לפי שהוא שדלה והצילם לא היה מצפה לתשלום שכר א"כ בערכו הוא חסד, ועל זה עשה ק"ו אם זה שעשה עמו לא עשה אלא להאכילו בשכרו, שאין כאן כוונת שניהם, כשכוונו שניהם אוכל ומאכיל עאכ"ו, א"כ קראן לו, ולא אמרה תורה אם קראו או מי קרא לו. אמר המדרש עוד, רצתה צפורה כצפור והביאתו כבר אמרנו שצפורה לא יצאה שהיתה משמשת בבית וכשאמר קראן לו לא רצו לקראותו כי אמרו ודאי לא עשה עמנו על מנת לקבל פרס ולא יבא עמנו, לזה רצה צפורה והביאתו לפי שלא עשה עמה:

ויואל משה לשבת את האיש וכו'. אז"ל במדרש בשעה שא"ל משה תנה לי את צפורה בתך לאשה א"ל קבל עליך דבר אחד שאני אומר לך ואני נותנה לך. א"ל משה מהו א"ל שהבן שיהיה לך תחלה יהיה לע"א מכאן ואילך יהיה לשמים וקבל עליו, ואמרה לו השבע לי ונשבע לו, שנאמר ויואל משה אין ויואל אלא לשון שבועה שנאמר בשבועת האלה. יש לשאול ואיך משה יקבל עליו דבר זה, אלא לפי שראהו שהיה משוטט בדעתו לדעת האלהות יהיה בכל יום עובד ע"א ומבטלה ועובד אחרת אמר משה סופו לעמוד על האמת שהוא אל אמת, לזה קבל עליו, ועם כל זה נענש שיצא ממנו בן עובד ע"ז שהוא יהונתן בן גרשום בן מנשה, כמאז"ל נו"ן תלויה קרי ביה משה. ועוד יכולין לומר שידע משה על ידי השם שנמסר לו שעתיד להתגייר, ולזה נקרא יתר פי' חבל כמו כי יתרי פתח ויענני (איוב ל'), וכמו מיתריהם, פי' שהתיר החבל של ע"א:

ויתן לו את צפורה בתו. למה לא נתן לו משאר הבנות, כדי שלא להטיל קנאה בין הבנות כי יאמרו כולנו הצילנו יחד למה לקח לך ולא לקחני, ועוד שאם היה לוקח אחת מן שאר הבנות היה נראה שלזה הצילה לקחת אחת מהם, ועוד צפורה הביאתו. ומה ראה משה ליטפל בעובד ע"ז, כתב רבינו בחיי ז"ל בשם רד"ק ז"ל לפי שהיה משה בורח מפני פרעה ומתירא ממנו שמא יגלגל עלילות בכל מקום שהוא להרגו על כן נתחתן באחד מן הכומרים מפני שכל נכסיהם הם בן חורין ואין למלך עליהם שום נגישה ולא שום תביעה, ורצה להתחתן עם מי שיש לו בנות רבות כדי שיעשה לו זווג וירצה בו לאלתר ולא ידקדק עמו, ולזה אמר ולכהן מדין שבע בנות וגו' ע"כ:

עוד מה ראה משה ליטפל ביתרו, עד"ה ידוע הוא כי משה הוא הבל ויתרו הוא קין, וכה"א וחבר הקיני נפרד מקין והרגו על תאומה שלקח, ועתה לתקן מה שעוות מחזיר לו תאומתו, וכן צפור"ה צ"ף ור"ה כלומר צפה וראה שהוא חייב לו אשה והחזירה לו, וכן צפר"ה בא"ת ב"ש בגימ' קפ"ד שהקפיד משה על תאומתו, ופק"ד ודפ"ק על דלתי יתרו ולקחה, צפור"ה צד"י פ"ה וא"ו רי"ש ה"ה בגימ' היא אשת"ו ע"ה. ויתן לו את צפורה בתו למשה, צפר"ה בגימ' למש"ה, ולזה אמר ויתן את צפרה בתו למשה, כי מאחר שאמר ויואל משה למה חזר פעם אחרת ואמר למשה, אלא לומר ויתן את צפרה למה צפרה ולא אחרת לפי שבגימ' למשה, עוד צפר"ה גימ' שמל"ה בנה, שנאמר ותקח צפורה צור וכו', עוד שמל"ה לך קצין תהיה לנו, שמיום שלקחה נעשה קצין וראש על ישראל כדאמרי רבנן בית תינוק ואשה שרי למעבד מנייהו סימן, עוד שלמ"ה שהיתה שלמה במעשיה. עוד השל"ם שנעשה משה שלם לפי שלקח זוגתו, עוד צפר"ה שפרצ"ה באביה להעלות משה מן הבור כדאיתא במדרש, ד"א צפר"ה גימ' שמיכה, כמו שאז"ל על יעל אשת חבר הקיני ותכסהו בשמיכה שעשתה כמו שעשתה צפורה שהיא מכחה כמ"ש. ובמדרש בכל עת אוהב הרע זה יתרו שקבל למשה שהיה בורח מפני פרעה, מכאן אתה למד מי שקיבל על עצמו לעשות מצוה אין אותה מצוה פוסקת מביתו, יתרו קבל בתוך ביתו גואל שברח מפני השונא עמד מביתו מי שקבל לשונא שברח מפני הגואל והרגו, אי זהו זה סיסרא שנס ברגליו אל אהל יעל אשת חבר הקיני וכתיב ומבני קיני חותן משה וזהו ותכסהו בשמיכ"ה שמ"י כ"ה מעיד עליה, והוצרך כן לפי שלא נאמר בה בתולה כמו שנאמר ברבקה. לזה בא הרמז בשמה שהוא מעיד עליה שהיא צרופ"ה מכל סיג, עוד צפר"ה צ"ר פ"ה, צר היינו דכתיב ותקח צפרה צ"ר וכתיב ותכרות את ערלת בנה וזו היא המילה, פ"ה גימ' מיל"ה א"כ צ"ר פ"ה. עוד ר"ץ פ"ה שרצצה פיו של מלאך שנדמה לה כמו נחש והיה בולעו וכו' כדאיתא במדרש, וכשמלה אותו נתרצץ פיו ולא בלעו. הרי שרמוז בשמה כל מה שעתיד להיות, וזהו שאמר אשר שם שמות בארץ אל תקרי שמות אלא שמית:

והרב ר' מנחם מריקנטי ז"ל כתב אל תתמה בהיות מרע"ה אב הנביאים ויתרו כומר לע"ז איך נתחתן עמו, כבר הודעתיך כי לפעמים החסידים היתה כוונתם לתת חלק לצד הטומאה כמו שרמזתי לך בסוד שער של תפלין ומלכות בית דוד. ומשום ועולתה תקפוץ פיה ע"כ:

ובזוהר פ' בראשית דף כ"ח ע"ב משה בגין לכסאה על ערייתא דאבוהי נטל בת יתרו, ופירוש לכסאה ערייתא דאבוהי כדי שלא יחמרו הוא היה סיבה שהביא מבכורות צאנו וגו' לזה נשא בת קין. ואפשר לומר עריית דאבוהי של קין שהוא אבי יתרו, ועיין בפ' בא אל פרעה:

ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים. לא אמר פרעה אלא מלך מצרים, אמרו בזוהר שמת השר של מצרים, ועם זה יהיה פירוש בימים הרבים שנתרבו עליו ימים עליונים והרגוהו, ולזה ותעל שועתם כי היה מעכב שלא תעלה שועתם וכשמת ותעל שועתם ויאנחו בני ישראל ותעל שועתם, היל"ל ותעל אנחתם, או יאמר וישועו ותעל שועתם, לזה אמר בזוהר ויאנחו (בחול"ם) אין כתיב אלא:

ויאנחו (בציר"י), נתאחו להם למעלה, כלומר שהאנחה היתה בשבילם למעלה. אמר רבי יהודה צעקה ושועה עבדו אנחה לא עבדו. משמע מדכתיב ויאנחו, מלמעלה היתה אנחה בשבילם, צעקה ושועה במאי אתפרשן אמר רבי אין לך שועה אלא בתפלה שנאמר שמעה תפלתי ה' ושועתי האזינה, אליך ה' שועתי, שועתי אליך ותרפאני, צעקה שצועק ואינו אומר כלום, אמר רבי יהודה גדולה הצעקה מכולם שהצעקה היא בלב שנאמר צעק לבם אל ה' וזו קרובה אל הקב"ה יותר מהתפלה והאנחה דכתיב והיה כי יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני, וכתיב שמוע אשמע צעקתו, אמר רבי ברכיה בשעה שאמר הקב"ה לשמואל נחמתי כי המלכתי את שאול למלך מה כתיב ויחר לשמואל ויצעק אל ה' כל הלילה, הניח הכל ולקח צעקה משום דהיא קרובה אל הקב"ה יותר מכלהו, דכתיב ועתה הנה צעקת בני ישראל באה אלי. רבי יצחק אמר גדולה צעקה שמושלת בעוה"ז ובעוה"ב, ובשביל צעקה נוחל העולם הזה והעולם הבא שנאמר ויצעקו אל ה' בצר להם וממצוקותיהם יצילם, וכי מאחר שהצעקה היא יותר מכולם כמו שאמר רבי יהודה למה לא אמר ותעל צעקתם אלא כבר אמר רבי יהודה שהצעקה היא בלב שנאמר צעק לבם אל ה'. אבל כאן לא אמר ויצעקו בצ' אלא ויזעקו בז', שהוא צועק בקול גדול כמו זעקת סדום ועמורה כי רבה, ואינו לשון תפלה ולמה לא אמר ותעל נאקתם, דע שאין נאקה אלא נאקת החלל וכה"א מעיר מתים ינאקו. כמו שאז ל וימת לא מת אלא שנצטרע והיה לוקח תינוקות של בני ישראל והיה רוחץ בדמן. ובפדר"א אמר ר' עקיבא שבפלטרין של פרעה היו מחניקים ילדי ישראל בקירות הבתים בין הלבנים והיו צועקים מתוך הבנין והקב"ה שמע נאקתם, נאקתם בגימ' מתו"ך הבניי"ן ובנין אין בו כי אם י' אחת ומשום דגישת הב י' אחרת יש אבל היא בכח א"כ עולה היא למנין. נאקתם, נא"ק ת"ם שהוא יעקב שנצטער בגידול בנים, ולזה וישמע נאקתם ולא צעקתם לפי שאינם יכולין להוציא קול:

ועוד במדרש שהיו שורפין בניהם זבח לאלהיהם שנאמר ויוצא אתכם מכור הברזל ממצרים, ולזה צוה השי"ת שיאכל קרבן פסח צלי אש, לפי שהיו שורפים בניהם לאלהיהם צוה שישרפו אלהיהם. וירא אלהים את בני ישראל, אותם שהם ראוים לגאולה ולהצלה הצילם ומי שאינם ראוים נשרפו ונתמככו בבנין, זהו וידע אלהים, אותם שידע בדין שהם ראויים להצלה נצולו כמו שאז"ל פרק חלק (ק"א) למה נקרא שמו מיכה שנתמכך בבנין, אמר משה לפני הקב"ה למה הרעות וכו', אמר לו הקב"ה גלוי לפני שאם יחיו אלו יהיו רשעים ואם תרצה לנסות הוצא אחד מהם, הוציא את מיכה שהיה עובד ע"ז והוציאה עמו כשעברו ישראל בים רצה הים לטובעם שנאמר ועבר בים צרה ואין צרה אלא ע"ז שנאמר והמסכה צרה וגו' א"כ ג' צעקה שועה נאקה, כי האנחה היא מלמעלה, והג' הם כנגד אברהם יצחק ויעקב, צעקה כנגד אברהם שנאמר ויקרא שם אברהם בשם ה' וגו', שהיה צועק וקורא לכל עובר ושב כדי ללמדם יחודו ית' ולהכניסם תחת כנפי השכינה, שועה כנגד יצחק שנאמר שועתי אליך ותרפאני, שנשחט בו רוב שנים כמ"ש במקומו בשם הזוהר, ושוע להקב"ה שלא היה יכול להוציא קול ורפאהו. נאקה כנגד יעקב שנצטער על גידול בנים, לזה וישמע אלהים את נאקתם. אלהים בדין. ויזכור את בריתו את אברהם את יצחק ואת יעקב, וישמע אלהים, ויזכור אלהים וידע אלהים. ד' פעמים אלהים, לטהר ד' יסודותם כמ"ש פ' בראשית. עוד הם כנגד ד' כוסות, אלהים גימ' כוס. וישמע אלהים כנגד כוס של קידוש שצריך שמיעה להוציא בני ביתו. ויזכור אלהים כנגד כוס ההגדה שיש בו זכירת יציאת מצרים. וירא אלהים כנגד כוס של ברכת המזון שנותן עיניו בו. וידע אלהים נגד כוס ההלל שיש בו ידיעת השי"ת בנסים ובנפלאות שעשה ושעושה תמיד עם עמו ישראל:

ויש בפרשה מ' מלות כנגד מ' יום של יצירת הולד, שהקב"ה חס על יגיעו, וזהו שאנו אומרים הנשמה לך והגוף פעלך חוסה על עמלך, שהנשמה אין בה אבוד שהאבוד הוא לגוף, לזה אנו אומרים הנשמה לך שאין בה אבוד והגוף ג"כ פעלך, אפי' שג' שותפין באדם אביו ואמו והקב"ה, העיקר הוא ממך, כמ"ש דהמע"ה כי אבי ואמי עזבוני וה' יאספני, באותה שעה שנזדווגו מיד כשהשליך הטפה כל אחד פונה לצדו וה' יאספני אוסף הטיפה וגוזר מה תהא עליה, א"כ הכל הוא שלך, חוסה על עמלך. ותמצא שהתחילה פרשה זו בוא"ו וסיימה במ"ם גימ' הא"ם, להורות שכל אלהים של פרשה זו היא האם שריחמה על בניה:

וירא אלהים. שמעתי שנמצא במדרש מה ראה ראה שהיו מרחמים זה על זה כשהיה אחד מהם משלים סכום הלבנים קודם חבירו היה בא ומסייע עם חבירו, כשראה הקב"ה שהיו מרחמים זה על זה אמר ראויים אלו לרחם עליהם, כל המרחם מרחמים עליו שנאמר ונתן לך רחמים ורחמך: