דבר אל אהרן ואל בניו ואל כל בני ישראל, אחר שצוה על כפרתו של עולם ועל הנקוי מהחטאים והעונות והפשעים שלא יצטרכו לנקות בגלגול כארז"ל, צוה ג"כ על נקוי המגולגלים ולהתם גלגולם ולקרבם, שאין הב"ה חפץ בהשחתת מעשה ידיו, וכבר כתבנו פרשת נח שמאדם ועד נח לא הותר להם אכילת הבהמות, שנאמר ואכלת את עשב השדה, ומנח ואילך הותרו הבהמות להביאם מגלגול בהמה לגלגול אדם, ועתה צוה להתם גלגולם ע"י קרבן, ולכוין להם, ולזה צוה לאהרן ולבניו ולכל בני ישראל זה הדבר אחר צוה ה' לאמר, בדבור ובאמירה, כלו שיכוונו בכונה בדבור ובאמירה להכניסם ולקרבם ולהתם גלגולם, לכל אותם הדורות, ובפרט לדור המדבר, המה ראו מעשה ה', ואמרו זה אלי ושמעו קולו של הקב"ה במעמד הר סיני, ולזה אמר איש איש מבית ישראל אשר ישחט וגו' ואל פתח אהל מועד לא הביאו, דייקא, להקריב קרבן לה' לפני משכן ה', להצילן מאותן רוחין ולילין, דם יחשב לאיש ההוא, כאילו שפך דם, ונכרתה הנפש ההיא מדה כנגד מדה, הוא לא רצה לקרב הרחוק, הוא יתרחק, למען אשר יביאו וכו' והביאום לה', דייקא, וזבחו זבחי שלמים, להשלים ולהתם גלגולם, לה' אותם דייקא, ולא יזבחו עוד, שהיו נובחים לאותם שעירים אשר הם זונים כמו ניזונים שהיו תחת כחות הטומאה ונזונין מהם, ומכאן ואילך חקת עולם, כ"י שנקראת חקה ונקראת זאת היא תהיה להם, לדורותם לדירתם, להיותם מסתופפים תחת כנפי שכינה והיא תנהיגם ודרה עמהם ולא תעזבם:

איש איש מבית ישראל ומן הגר הגר וגו' כי נפש הבשר. היל"ל כי נפש כל בשר כמו שאמר בציווי כי נפש כל בשר, כי הבשר אין לו נפש, ועוד אומרו ואני נתתיו לכם על המזבח וגו', אם הוא על המזבח אינו לכם. ועוד אומרו כי הדם הוא בנפש יכפר, היל"ל על הנפש יכפר, ועוד מה נתחדש עתה שאמר על כן אמרתי לבני ישראל כל נפש מכם לח תאכל דם, מהו על כן, ומהו כל נפש מכם. אלא ידוע הוא שסוף הגלגול הוא בבהמה טהורה, ולזה היה הדם נזרק על המזבח, לעלוי הבהמה, ולעלוי נפש המביאה, ואם יאכל הדם מונעו להשלים גלגולו שהחזירו להתגלגל עמו אם יצטרך גלגול, ולזה אמר ונתתי פני בנפש האוכלת, שערב נפשו עם הדם שהוא גם כן נפש, וזהו כי נפש הבשר בדם הוא, לזה והכרתי אותה מקרב עמה, מדה כנגד מדה, הוא לא הניחה להשלים גלגולה ולהתקרב לעמה, ג"כ הוא לא יתקרב אלא יכרת:

ואני נתתי לכם. התרתי לכם מאכל הבהמות כדי שחלק אותה נפש הבהמית יהיה לו חבור וחלק עם נפש הבהמית שבכם, כדי שיזרק דם הבהמה ויכפר ג"כ על נפשותיכם, על אותו חלק נפש הבהמית שבכם, זהו שאמר על כן אמר י לבני ישראל, לומר אע"פ שהצווי היה לבני ישראל ולגר עכ"ז אינם שוים, שהישראל יש לו נפש עליונה נפש אלוה ממעל, ואם יאכל דם תהיה במדרגה התחתונה ותהיה לנפשו ירידה, לזה אמר על כן אמרתי לבני ישראל כל נפש מכם. מכם דייקא, שיש לכם נפש עליונה לא תאכל, אבל הגר הגר שאין לו נפש עליונה כי לזה נקרא גר צדק שאין לו עלייה יותר מצדק, כמו שאמר בזוהר על פסוק ואתם ידעתם את נפש הגר, לזה אמר לא יאכל דם, והזהיר גם כן על דם חיה והטעינו כסוי לפי שלא נתקרב גלגולו, שהוא עדיין חוץ שהוא עם חיות השדה בחוץ, לזה צריך כסוי שהיא קבורה, לומר שלא נתקרב גלגולו אלא גלגולו רחוק ואם יאכלנו הוא נעשה חלק ממנו ועדיין לא הגיע זמנו ומסבב לו הכרתה שצריך להחזירו, לזה כל אוכליו יכרת כי נפש כל בשר דמו בנפשו הוא, ואומר לבני ישראל דייקא, שעל ידה הם מתקרבים הנפשות או מתרחקים שיש להם נפש כמ"ש משא"כ בגר:

והרמב"ן ז"ל כתב כמה טעמים באיסור הדם, והאחד מהם מפני שהוא נפש והקב"ה לא התיר את הנפש, שכן מצינו באדם הראשון שנאסרו לו כל בעלי חיים ולא הותר לו אלא העשבים והפירות, עד שבא נח והותר לו בעלי חיים, לפי שלא נצולו אלא בזכותו ולא הותר לו אלא הגוף דוקא לא הנפש, ואכילת הנפש עומדת באיסור הראשון ועוד כתב טעם אחר מפני שהדם היא נפש הבהמית ואין ראוי לנו שנערב טבעם בטבענו שאנו מקבלי התורה צריכים שנהיה זכי הגופים ראוים לקבל המושכלות ונצטוינו שנגדל טבענו להיותו רך ורחמן ולא אכזרי, ואילו היינו אוכלים הדם היה מוליד בנפשנו אכזריות וגסות וקרוב שנהיה כנפש הבהמית, כי דבר הנאכל ישוב בשר בגוף האוכל ויוליד לו טבע כיוצא בו, ואין הדם כשאר מאכלים שישתנה בעיכול לכך אמר כי נפש כל בשר בדם הוא, ואין ראוי לנו שנערב הנפש הנכרתה בנפש המתקיימת אלא שתהיה לכפרה על המזבח ע"כ: