Simchat HaRegel on Pesach Haggadah, Barech, Birkat Hamazon
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
מצוה לחזר אחר זימון והטעם כדי לומר הודו. ובאשתו ובניו שהגיעו לחינוך סגי. ואף אם הוא ביחיד יוכל לקרותו וכמ"ש האחרונים בסימן תע"ט. ושמעתי שרב אחד בליל פסח אמר זימון עם אשתו ובניו אמנם הדבר ברור שאין לנהוג כך דלצרף אשתו לג' אפי' רבינו שמחה שהביא המרדכי פ' ג' שאכלו לא אמרה אלא לצרפה לעשרה משום הזכרת השם כמפורש במרדכי ודלא כהאגור סימן רמ"ט שכתב בשם רבינו שמחה והמרדכי להיפך וכ"כ הרב ב"ח סי' קצ"ט אלא דמ"ש שכן דעת רבינו יהודה הכהן לא זכר סי' זכ"ר מתשובות מהר"ם ד"פ וגם הט"ז ומר קציעה נעלם מהם שרש דברי רבי' יהודה ומהר"ם המבוארים בתשובה הנז' וכדכתיבנא בעניותין באורך בקונטריס מחזיק ברכה שם בא"ח סימן קצ"ט בס"ד ועמ"ש אליה רבה שם באופן שאין לסמוך על סברא יחידית ועוד דמ"ש בליל פסח דהיא מצוה טפי היינו משום הודו ולענין הודו סגי באשתו ובניו כמפורש בהרא"ש:
It is a commandment to respond to the Zimun (and to recite Birkat HaMazon); the reason is so he can say Hodu. (Ps. 136) If he recites the Birkat HaMazon with his wife and his children, it is sufficient. And even if he does so by himself, as the later decisors (acharonim) say in Siman 479. I heard of one rabbi who recited Zimmun on Passover eve along with his wife and children but it is clear that it is not proper behavior to act in this way. One should not include one’s wife in the three who make up the Zimmun even according to Rabbeinu Simchah who quotes the Mordechai in the chapter seven of Berachot, “Three who ate.” He says, We don’t count women in the ten for Birkat HaMazon because this involves mentioning God’s name…. We don’t depend on a lone opinion. Further, the statement is that it is a greater commandment to begin the Birkat HaMazon with a Zimmun because of Hodu. However this means that it is enough for him to recite Hodu with his wife and children as the Rash98 explains.
הַמְזַמֵן אוֹמֵר: נְבָרֵךְ [אֱלֹהֵינוּ] שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלוֹ. הַמְסֻבִּים עוֹנִים: בָּרוּךְ [אֱלֹהֵינוּ] שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלוֹ וּבְטוּבוֹ חָיִינוּ הערה לברכת המזון וקצת ביאור: נפש כי תשב"ע לבטא בשפתים ברכות שמים הערוכות לה מגדולי עולם אר"ש רחבת ידים החי יתן אל לבו מה יצדק אנוש לקבו' ברכו"ת בחשבון למלכות שמים אשר מלאכי עליון צבא המרום יאחזמו רעד לומר ברוך כבוד ה' ממקומו עונים באימה ואומרים ביראה ואם ככה יעשה לקדושי עליונים כלם טהורים שרפי קדש. אכן מה נענה אשר בעפר יסודנו וכשל כחנו אנשים אשר היו טמאים מבית ומחוץ תצפנו וכתמי חטאתנו רשומן ניכר וכאבנו נעכר ומה הלשון אומרת והוא מגו"אלנו לכלוכית שמה ועם כל זה גבר' חסדיו וקדשנו במצותיו לשרתו ולברך בשמו כי עם ה' החסד והרבה עמו לזכות את ישראל. ויהי אחר הדברים האלה וכהנה רבות כל שבערכין נדון לפי כבודו ית' ולפי קצורנו ושפלותנו. על אחת כו"כ יגדל אשמה השולח אמרתו אר"ש לא מטהורה אז ידלג כאיל קרי חדא ופרי תלת בו ירוץ רץ כצבי אין זה מברך הברכות כתקנן ריש מילין אמר מוציא לו בלע כבלע את הקדש ולא זו בלבד אלא לשון מדברת ולא ידע מאי קאמר אשר לבו הלך חשכים פגום יוצא בשוק"י האיש ירצה מטייל בשוק בין הרחובות שפתותיו דובבות ולבו לא נכון עמו הלך בדרך מרחוק והוא לא ידע תיב"ה היכא סגיא הברכה אחת היא או שמא לספיר' דברים הוא דאתא כמהר סיפו"ר או לחש בעלמא. על זה ידוו כל הדוים דלא סגי שאינו ראוי ולא הגון לדבר לפני המלך וכל שכן להודות לו ולברכו אלא. שאין פיו ולבו שוין סורר ומורה איננו שומע מה שמוציא מפיו אוי לה לאותה בושה ומה יעשה כי יקום אל וכי יפקוד מה ישיבנו. הלא אם ידבר איש אל רעהו וק"ו לפני שר יכלכל דבריו והלב מבין שיהיה זכאי באמירתו ומכוין לשונו בנועם שיח ואיך לא יחרד וילפת בבואו לברך לשם ה' אל עולם:
לכן אשר נגע אלהים בלבו ישים מעייניו לבא אל המלך ביראה ואהבה ובשמחה ויברך בשפה ברורה דברים כתקנן בלב שלם להלל לשבח שם קדשו אשר בחסדיו ורחמים גדולים לא פנה למעשיו אשר קצר קצר בעבודתו ויט אליו חסד לזונו ולפרנסו והלא נגד עינינו מ"ש פ"ק דבתרא אשר רבי פתח אוצרותיו בשני בצורת ולא רצה שיזונו עמי הארץ והוא ברחמיו זן ומפרנס לכל החכם יהיה או סכל יהיה והיה כצדיק כרשע ושלחנו ערוך לכל כדכתיב נותן לחם לכל בשר לכל דייקא בכל אופן שיהיה. ונתן טעם כי לעולם חסדו והענין יובן במ"ש הריטב"א בחידושיו דטעם רבי שלא רצה שיזונו עמי הארץ היינו שלא יחסר לתלמידי חכמים אבל אם די לת"ח והותר אז ודאי היה זן גם לעמי הארץ וז"ש נותן לחם לכל בשר בין חכם בין עם הארץ בין צדיק בין רשע והטעם כי לעולם חסדו הן לא קצרה יד ה' לפרנס לכל וז"ש הזן את העולם כלו דייקא צדיקי ורשיעי והוא נותן לחם לכל בשר ויהיב טעמא כי אין חסרון לטובים וישרים באשר נזונים הרעים וחטאים כי לעולם חסדו והשפי"ע בצחצחות שפע טל אורות לתת לאיש ואיש די מחסורו לרעים ולטובים כי אין מחסור ליראיו. ואמור בכפיל"א הזן את העולם וכו' נותן וכו' כי בתחילה כללא כייל גם לכל צבא השמים אשר ברא ויצר ועשה לאין חקר והכל נזונים בשפע קדוש רוחני כמ"ש דוד המלך ע"ה אתה עשית את השמים שמי השמים וכל צבאם הארץ וכל אשר עליה הימים וכל אשר בהם ואתה מחיה את כלם כי בלתי שפעו אין לשום דבר בשמים ובארץ ובים קיום והרמז ישא ברכה מאת ה' וצדקה מאלהי ישעו ישא ר"ת ים שמים ארץ וז"ש הזן את העולם כלו לתת לאי"ש כדרכיו אי"ש ר"ת ארץ ים שמים. ויען הכל נברא בעבור איש צדיק. כי זה כל האדם וכל העולם כלו לא נברא אלא לצוות לזה לכן איש ר"ת ארץ ים שמים כי איש צדיק הכל נברא בשבילו וז"ש הזן את העולם כלו בכלל ופרט אשר בשמים ובארץ ובים בטובו בחן ובחסד וברחמים לכל אחד שפע חיות שיהא ניזון לפי מהותו ומדרגתו והדר מפרט נותן לחם לכל בשר לחם גשמי לבני אדם אשר בעפר יסודם בש"ר להם ככה יאכלו את לחמם לרצון להם לפי עביותם וגשמותם היה להם לחומ"ר אוכלי לחם וגם אם יחטא איש והרבה להשחית וחדל ממנו השפע הרב הנגזר לבא עליו כמ"ש המקובלים כי מלך הכבוד ברחמיו הוא נדרש לכל שואל וכל אשר ישאל תכף השפע יוצא רחובות הנהר אשר מן השפע ההוא ישתלשל וירד למטה מדרגה אחר מדרגה עד כי בבא השפע לארץ יגיע הנה באה ונהיית שאלה אשר שאול שאל האיש. אמנם מדת הדין מצפון תפתח ושם יש בית דין הגדול שבבא השפע הרב לשואל והיה בעבור לפני ב"ד אשר בצד צפון מעייני בדיניה דההוא גברא ואם ראוי לפי מעשיו לכל השפע ההוא או מקצתו עובר השפע הראוי לו ומשתלשל ויורד בעה"ז לאיש ההוא וכל אשר אינו ראוי לו מעכבין אותו שם באופן שמצדו יתברך לא יבצר לתת לכל שואל ככל אשר שאל אך מעשיו היו בעוכריו לעכב השפע וכל זה שמור ליראי ה' וזהו רמז הכתוב מה רב טובך אשר צפנ"ת ליראיך כלומר הטוב הרב אשר בצד צפון המתעכב שם על ידי ב"ד עד כאן דבריהם ז"ל. ומצאתי הקדמה זו בילקוט ראובני ס' ויקרא דף קי"ד ע"ב וע"ש פ' וירא דף מ"ג ע"א, וע"פ הקדמה זו אפשר לפרש פ' אומר לצפון תני כלומר אותם האוצרות הנתנין שם שהיו מעוכבין שלא היו ראויים השואלים להם לעת"ל אומר הקב"ה לצפון תני מה שיש אצלך, ולתימן דרום שהוא חסד לא תמנעי מלהשפיע חסד כי לא כלו רחמיו. וז"ש כי הוא יתברך נותן לחם וכו' כפי כח הנותן נותן תדיר. אבל חטאות הצבור והיחיד הן הן היו בעוכרי כלל ופרט לעכב שפע הרב הנשפע. ועם כל זה בטובו הגדול לא חסר לנו. כי גם דעונותינו הטו השפע וב"ד אשר מצד צפון עיניהם ישיתו בשמרם עכ"ב רב. על כל פנים בטובו הגדול לא חסר ואל יחסר מזון ליזון אם רב ואם מעט: