ב) ופי' פקדת: ראה אוה"ת במדבר-ה ע' א'תרסו. סעיף זה נתבאר בסה"מ תרל"ג-ב ע' שפג.

כמ"ש בפתח אליהו: ת"ז בהקדמה.

ארץ לא שבעה מים: משלי ל, טז.

והנה ידוע דמ"ה הוא המברר ב"ן: ראה ע"ח שער טנת"א ספ"א. ועוד.

בחכמה אתברירו: ראה זח"ב רנד, ב. וראה ג"כ הערת כ"ק אדמו"ר בספר המאמרים ה'תש"א, ע' 79.

חכמה כ"ח מ"ה: זח"ג לד, א. ת"ז בהקדמה בתחילתה. ובכ"מ.

תר"ך עמודי אור: ראה פרדס ש"ח פ"ג.

רעוא דכל רעוין: ראה זח"ב קעו, ב. ועוד.

וזהו ענין נה"י דא"א . . כמ"ש בע"ח שט"ו: פ"ז.

בביאור ע"פ את קרבני לחמי: לקמן פ' פנחס עז, א.

הוי רץ למצוה קלה: אבות ד, ב.

ותקם בעוד לילה: משלי לא, טו.

ע"פ באתי לגני: לקו"ת שה"ש לב, ג ואילך.

לכי ומעטי א"ע: חולין ס, ב. השייכות נתבאר במאמרי אדה"ז תקס"ה-ב בע' תקצג.

למען יזמרך: תהלים סוס"י ל'. [כ].

ואני תפלה: תהלים קט, ד.

ס"פ וארשתיך לי: לקמן ח, ג.

מ"ש בע"ח שער מיעוט הירח פ"א: ראה המשך תער"ב-ג ע' א'שנה.

ואוכל . . לשובע נפשו: משלי יג, כה.

ולכך המאכל מגשם את האדם: ראה גם סה"מ תקס"ה-ב ע' תרלט. מאמרי אדה"א ויקרא-ב ע' תקי.

ויבא אהרן וכל זקני ישראל: שמות יח, יב.

ארבעים יום . . לחם לא אכל: שמות לד, כח. ”ובאמת יפלא מאד למה לא אכל לחם, והלא בודאי הי' יודע בטוב מאד ענין כוונת היחודים באכילה כו' עד שהי' בודאי באופן שלא הי' שום הסתר וצמצום מצד מאכלו בגופו ונפשו" — סה"מ תקס"ה-ב בע' תקצו.

כיון שלא הגיע זמן שתתברר: ”מפני שכך רצה המאציל שיהי' עדיין בחי' ירידות העולמות ולא יהי' להם עלי' עדיין עד עת קץ" — סה"מ תקס"ה-ב בע' תקצז.

שאפילו המן . . לא אכל: כ"ה גם בתו"א יתרו (עד, א), ובתו"א (קיג, ג): ומשה . . שלא אכל לחם גשמי אלא מבחי' מן זה שנבלע באיברים, לחם אבירים. והוא עפ"י ב' הדיעות דר"י ור"ע יומא עה, ב. ויותר נכון (כי בש"ס משמע דלר"ע אכל איש קאי על כל בנ"י) עפ"י הדיעה אשר בשמו"ר פמ"ז ה, ז. ואלו ואלו דא"ח. ואולי אפשר לתווך בין הדיעות, שנפקא מינה במשה עצמו בין כשלומד מן הקב"ה או כששונה לעצמו, שאז הוא במדריגת מלאך. ודו"ק בתו"א ובלקו"ת (ממכתב כ"ק אדמו"ר מיום י"ד טבת תש"כ). וראה לקוטי שיחות כרך ד ע' 1037.

ונחנו מה: שמות טז, ז.

תצא ק"נ מטומאתה וחלאתה: ראה תניא פל"ז (מז, ב).

בפ' יתרו ע"פ וכל העם רואים: תו"א עד, א.

ע"פ וידבר משה אל ראשי המטות: לקמן פ' מטות פא, ג.

תלמי' רוה: תהלים סה, יא. רש"י פי' תלמיה, הן שורות המחרישה. רוה לרוה.

פ"ק דתענית ד"ו: ע"א. ראה אוה"ת עקב ע' תריד.

זורע צדקות: ברכת יוצר.

אשריכם זורעי על כל מים: ישעי' לב, כ.

והי' אור הלבנה: ישעי' ל, כו.

באשר דבר מלך שלטון: קהלת ח, ד.

באגה"ק ד"ה להבין אמרי בינה: סי' כה (קלט, א).

אבא יסד ברתא: ת"ז (תכ"ב סא, ב). תס"ט (קה, ב. קו, ב). זח"ג (רמח, א. רנו, ב. רנח, א). [כ].

בחכמה יסד ארץ: משלי ג, יט.

כי כבד פה: שמות ד, י.

עליית הנוק' . . לקבל מחו"ב עצמן: ראה תער"ב-ג ע' א'שנה, שכ"ה בס"י שער כח [אוצ"ל בסידור שער ר"ח]. וי"ל שזהו גם שלא ע"י מעביר הז"א, ע"ש.

נאלמתי דומי': תהלים לט, ג.

כרחל לפני גוזזי': ישעי' נג, ז. ושם אי' וכרחל בוי"ו. [כ]. אבל בכו"כ מקומות בדא"ח מובא ”כרחל" ראה לקמן מסעי פט, ג.

שמצד התגלות הח"ע: ראה אוה"ת שמות ע' מב.

יונת אלם: תהלים נו, א.

מלה בסלע: מגילה יח, א.

שתי רוחות מספרות: ברכות יח, ב. ראה לקו"ת שה"ש. אוה"ת וארא ע' קצח.

ביום שידובר בה: שה"ש ח, ח. [כ].

בביאור ע"פ אלה מסעי: לקו"ת פ' מסעי צ, א.

בביאור מאמר הזהר ר"פ בראשית: ראה ביאה"ז להצ"צ-ב ע' תקפח ואילך.

ובמ"א נתבאר באופן אחר: ראה ביאה"ז לאדה"א קלט, א ואילך. אוה"ת שמות ע' לט. דרך מצותיך סט, א ואילך.

ע"פ והי' מדי חדש בחדשו: לקמן פ' ברכה צז סע"ב ואילך.

ע"פ שמח תשמח: סידור.

ע"כ יעזוב איש: בראשית ב, כד. [כ].

אז נדברו: מלאכי ג, טז.

ודברי אשר שמתי בפיך: ישעי' נט, כא.

תען לשוני אמרתך: תהלים קיט, קעב.

אני המשנה המדברת בפיך: מגיד מישרים פ' ויקרא (חזיון הראשון). ובכ"מ שם.

שכינה מדברת: ועל"ק בואתחנן (ג, ד). וש"נ. [כ].

לרוקע הארץ על המים: תהלים קלו, ו.

הנני בורא חדשה: ירמי' לא, כא. ושם כתי' ברא כו'. [כ].

מימינו אש דת: דברים לג, ב.

ולתבונתו אין מספר: תהלים קמז, ה.

ועיין בזוהר ס"פ תרומה דקע"א ע"ב: ”ההפרש בין פסוק זה [תהלים מח, ב גדול ה' ומהולל] ובין גדול אדונינו, הוא כי גדול אדונינו קאי על מל' הנקרא אדני ופסוק גדול ה' קאי על ז"א, ור"ל כי גדול אדונינו זהו ההמשכה בבי"ע וגדול הוי' היינו מה שמאיר באצילות" — יהל אור ע' קפא.

לא יחפוץ כסיל: משלי יח, ב. [כ].

ביום ההוא יהי': זכרי' יד, ט.

ומזה יובן ג"כ ענין יום הכפורים: ראה אוה"ת דרושים ליום הכפורים ע' א'תקסד.

כמ"ש במ"א: בתו"א ר"פ ח"ש. [כ].

אור הלבנה כאור החמה: ישעיהו ל, כו.

ע"פ ויגש אליו יהודה: תו"א מד, א. נתבאר בסה"מ תקס"ה ע' תקצז שלשון יהודה הוא ענין ההודאה וענין ההודאה הוא מלמטה למעלה דוקא . . . וזהו שנאמר ביהודה ויגש אליו יהודה פי' שנגש ונתעלה בחי' יהודה שהוא עולם הדיבור לגבי בחי' יוסף, ע"ש, וזה מה שנתבאר בתו"א שם.

וע"פ יהודה אתה: תו"א מה, א ונתבאר בסה"מ שם ע' תקצח. שבדברי הימים (נחמי' יא, יז) נכתב תיבת יהודה בסגול תחת הדלי"ת ובחולם על הוי"ו דהיינו שתמיד יהודה, והענין שתמיד הוא בבחי' ההודאה מלמטה למעלה . . וכמ"ש ויגש אליו יהודה שנגש ונתעלה המל' לגבי ז"א, ע"ש בארוכה.

ביאור מעט: ראה בסה"מ תקס"ה-ב ע' תרב עוד ביאור.