וספרתם לכם: משנת תקס"ד — ראה רשימת המאמרים שם ע' שמט הערה 59. הנחת כ"ק אדמו"ר האמצעי ממאמר זה נדפס בסידור שז, ג. הגהות באוה"ת במדבר ע' רי. כרך-ו ע' א'תשכ. וראה אוה"ת אמור-ג ע' תתעב. תוספת ביאור שם ע' תתעג. המאמר באריכות מכ"ק אדה"א הוא ד"ה להבין ענין ספירה ומ"ת במאמרי אדה"א — כרך שבועות ע' שצו. כמה ענינים מהמאמר נתבארו בביאה"ז להצ"צ-א ע' שפא ואילך. ד"ה זה מובא כמה פעמים בדרושי הצ"צ בשם ”וספרתם לכם דגבי שבועות".

וספרתם לכם: ויקרא כג, טו.

בתו' מנחות סה, ב: ד"ה כתוב אחד. — ”ואם תאמר והלא לא ספרינן אלא מ"ט יום, וי"ל שלא צוה הכתוב לספור חמשים, דהכי אמר קרא עד ממחרת השבת השביעית שהוא יום חמשים תספרו, אי נמי חמשים יום תספרו אוהקרבתם דבתרי' קאי והכי קאמר עד ממחרת השבת השביעית תספרו ולא עד בכלל נ' יום והקרבתם מנחה חדשה" עכ"ל התוס'. ובגיליון הגמרא שם מציין לעיין ברא"ש פסחים סוף פרק ערבי פסחים סימן מ' מ"ש על תירוצים הללו ותירץ באופן אחר.

העומר משעורים: מנחות סח, ב.

ראשית קצירכם: ויקרא כג, י.

ושתי הלחם מחטים: שם כג, יז.

ופניהם וכנפיהם פרודות: יחזקאל א, יא.

בזח"ג פנחס דרכ"ט סע"א: ”משמע ד' פנים נמשכים מד' אותיות הוי' וד' כנפים מד' אותיות אד'" — אוה"ת נ"ך-א ע' שצג.

ובת"ז תיקון נ"ו בתחלתו: ”ענפין דאילנא מתפרשין כו' וכנפיהם פרודות כו'" — אוה"ת נ"ך-א ע' שצג.

וסוף תיקון ה': ”שהכנפים הם האותיות והם פרושות לקבל עליהם הנקודות" — אוה"ת נ"ך כרך א ע' שצג.

ובעבה"ק ח"ד פי"ט: ”פי' פרודות שנפרדים מעולם האצי' וזהו ע"ד ומשם יפרד והי' לד' ראשים כו' ושם פי' כנף כסוי כנף אביו כסותא" — אוה"ת נ"ך-א ע' שצג.

אחרי ה' ילכו כארי' ישאג: הושע יא, י.

ארי' שבמרכבה . . קדוש: ישעי' ו, ג.

נשר . . רחמנות: ראה ירושלמי פאה פ"א, ה"א.

כנשר יאיר קנו: דברים לב, יא.

ואשא אתכם על כנפי נשרים: שמות יט, ד.

בחומר ובלבנים: שם א, יד.

פנים בפנים דבר ה': דברים ה, ד.

מלכותך מכ"ע: תהלים קמה, יג.

בהבראם: בראשית ב, ד.

בה' בראם: מנחות כט, ב.

כמו עד"מ הבל היוצא מן הפה: ראה המשך בששה"ק תער"ב ח"ב ע' א'כג. סו"ס דרמ"צ קצט, ב (בשולי העמוד).

וברוח פיו כל צבאם: תהלים לג, ו.

באתא קלילא: ריש אקדמות. נתבאר באוה"ת ויקרא-ג ע' תתנב.

כנגד . . ד' מוצאות . . בחי' גיכ"ק: ראה סה"מ — תרס"ו ע' יב.

עושה שלום במרומיו: איוב כה, ב.

מיכאל שר של מים: שהש"ר ג, ד"ה צאינה וראינה. השמטות לזח"א רסג, א. ע' באגה"ק שלו (רס"י יב). ועל"ק ואתחנן (ח, א). שהש"ר פ' צאינה מיכאל שר של שלג, גבריאל שר של אש. תנחומא ויגש סי' ו מיכאל מן המים וגבריאל מן האש והן עומדין לפני השכינה כו' — אר"ש כל הרקיע של מים והמלאכים של אש ומשרתיו אש לוהט ואין המים מכבין את האש וכו', ואפשר ע"ז כוונתו הק' מ"ש כאן. [כ].

עונים באימה ואומרים קדוש: ברכת יוצר.

כמראה הלפידים: יחזקאל א, יג.

חכו ממתקים: יחזקאל א, יג.

חיך אוכל יטעם: איוב יב, יא.

כגחלי אש בוערות: יחזקאל א, יג.

ועיין מזה ברבות בהעלותך פט"ו דרס"ג ע"ד: ”א"ר ברכי' הכהן בי רבי: הברק הזה תולדות האש שלמעלן הוא, והוא יוצא ומבהיק את כל העולם כולו, שנאמר ודמות החיות מראיהם כגחלי אש כו' ומן האש יוצא ברק ומבהיק את כל כל העולם כולו, ואני צריך לאורה שלכם ולמה אמרתי לך כדי להעלותך עכ"ל" — אוה"ת נ"ך-א ע' שצג.

ובשה"ש רבה ע"פ צאינה וראינה: ”תני רשב"י הרקיע של שלג כו' שנאמר רקיע כעין הקרח הנורא החיות של אש שנאמר ודמות החיות מראיהן כגחלי אש כו' ולא זה מכבה זה כו'" — אוה"ת נ"ך-א ע' שצד.

ובזהר ח"ג פ' צו ד' ל"א ב' ובת"ז ד"ג סע"ב ד' ב': ”ודמות החיות מראיהם כגחלי אש, בנקודי אורייתא דעלייהו אתמר, ודמות החיות מראיהם כגחלי אש, אלין אינון נקודין בוערות כמראה הלפידים אלין אינון טעמי כו' ושכינתא כלילא מכולהו עלה אתמר היא מתהלכת בין החיות עכ"ל" — אוה"ת נ"ך-א ע' שצד. ושם ע' שצג ”בת"ז שם פי' החיות שרשם מחכ' והחכמה תחי' והם חיות האותיות והם הנקודות כו'".

ועמ"ש מענין אש בד"ה בפ' נסכים: לקמן פ' שלח מ, ב.

שרפים עומדים ממעל לו: ישעי' ו, ב.

בפרות שנשאו את הארון בימי דוד: והרי הי' זה קודם מלכות שאול אפילו כדמוכחי קראי. — ולהעיר אשר בביאור ענין זה בסהמ"צ להצ"צ מצות העומר וספירה ס"א אין התיבות ”בימי דוד" — אבל עפמש"כ ש"א ז, ב. ש"ב ה, ד-ה. ש"ב ו, ג מוכח שבמאורע דפרות שנשאו הי' דוד בן י"ז שנה, ומודגשת השייכות דוישרנה הפרות לדוד במרז"ל (ע"ז כד, ב. מדרש שמואל ויל"ש במקומו. ועוד) שאמרו השירה הודו לה' גו' שזה ציווה דוד לאמר לפני הארון (דה"א טז). וראה פי' הרד"ק בדה"א שם שעפ"ז יובנו גם עוד דעות שע"ד שירת הפרות. שייכות ענין שירת הפרות לדוד ע"פ חסידות — עיין הצ"צ על תהלים סי' צ"ח. וד"ה הודו לה' (ספר המאמרים תרכ"ז) — לקו"ש חי"ג ע' 133. נדפס עכשיו באוה"ת סדור ע' יא. סה"מ תרל"ה ע' קע. ראה הערת כ"ק אדמו"ר בהערות וציונים לעיל בהוספות יט, א.

וישרנה הפרות: ש"א ו, יב.

מפני שנשאו הארון שהוא בחי' עלמא דאתגליא: בסה"מ תרכ"ו שם ע' סז שיכלו לומר שירה היינו מצד שהוליכו הארון שהוא בחי' תורה קו האמצעי המבריח מן הקצה אל הקצה לכן יכלו לומר שירה, ע"ש. וראה יהל אור ע' שנד.

ברבות וירא ס"פ נ"ד . . ובפרק אין מעמידין דכ"ד ב': ”שהשירה שאמרו הוא אז ישיר משה ובנ"י את השירה הזאת, ובמד"ר למדו זה מג"ש שנא' בשירה זו כי גאה גאה ונאמר בפרות הלוך וגעו, שאותיות אחה"ע מתחלפין כנודע" — ד"ה וישרנה הפרות תרכ"ו ע' סג. ראה אוה"ת סידור ע' יא ע"ש ובסה"מ תרכ"ז ע' מז. סה"מ תר"ל ע' קיח ואילך. סה"מ תרל"ה-א ע' קע.

ובזח"א פ' חיי שרה דקכ"ג ובפ' תרומה דקל"ח ע"א: דשם פי' שזהו דוגמת חיות הנושאות את הכסא. — אוה"ת בשלח ע' תקו. וראה סידור עם דא"ח לאדה"א דף קפו, א. ובבאה"ז לאדה"א דף יג, ב. לשון הזהר נעתק באוה"ת מטות ע' א'רסט, ע"ש.

שעורה הוא מאכל בהמה: פסחים ג, ב.

בד"ה ראו כי ה' נתן לכם השבת: לקו"ת פ' בשלח א, א.

נק' המלאכים עומדים: זכרי' ג, ז.

וסביביו נשערה מאד: תהלים נ, ג.

וגבורתך ידברו: תהלים קמה, יא.

ושער רישי': דניאל ז, ט.

זה השער: תהלים קיח, כ.

בפ' שלח . . ע"פ אני: לקמן מז, א. ועיין באוה"ת ויקרא אמור ע' קעד.

מ"ט שערי בינה: ר"ה כא, ב.

והניף הכהן את העומר: ויקרא כג, יא.

ובאתדל"ת אתעדל"ע: זח"ב קלה, ב.

ומקטיר הקומץ: מנחות סז, ב.

באש של מע': ראה עירובין סג, א.

העומר בא מתרומת הלשכה: שקלים רפ"ד.

נשמות עלה במחשבה: ראה ב"ר א, ה.

אדם ובהמה תושיע ה': תהלים לו, ז.

כמארז"ל בפסח על התבואה: ר"ה פ"א, מ"ב.

ועיין בזח"א ויחי דרכ"ו ע"ב: ”תבואת ה' כתיב רמיז לה' אחרונה דשם" — אוה"ת אמור ע' קסג. וראה גם ביאה"ז להצ"צ-א ע' שפא. ע' שפג" ר"ל ה' אחרונה דשם שהיא קדמאה מלמטה למעלה". וראה גם ביהל אור ע' רעא.

ראשית קצירכם . . שעו"ד: נמצא מפרש ג"כ קציר מה שנמשך האור בגילוי בהשגת הנפש, וכ"מ בגמרא ספ"ד דסוכה דקצירה זהו השכר הנמשך — אוה"ת ויקרא-א ע' קנח. וראה שם בכרך-ב ע' תקפח.

כל חד לפום שיעורא דילי': זח"א קג, ב.

במאו"א א' ק' סל"ב: ”קצירה נק' לידת המל' את הנשמות כי הזריעה היא הורתן והקצירה לידתן" — אוה"ת ויקרא-א ע' קנח. וראה שם ע' קצח. שם כרך-ב ע' תקפח.

בד"ה והי' מספר בנ"י: לעיל ה, ד .

עה"ד חטה היתה שאין התינוק: ברכות מ, א.

נכספה וגם כלתה: תהלים פד, ג.

מענין — בד"ה להבין מ"ש בהגדה: לעיל צו יב, ב.

שעל כל דבור פרחה נשמתן: שבת פח, ב.

כי הנה מצרים למעלה: ראה לקו"ש חי"ח ע' 428.

למסור נפשו באחד: ראה שו"ת הרשב"א ח"ה, נה. ב"ח טור או"ח רסס"א. פע"ח ש' הק"ש פי"ב.

דלית מחשבה תפיסא בי': ת"ז בהקדמה (פתח אלי' ואמר).

אנכי ה"א: שמות כ, ב.

הודו על ארץ ושמים: תהלים קמח, יג.

מעלת ומדריגת בע"ת: ראה ברכות לד, ב.

רואים את הנשמע: מכילתא יתרו רפ"ט.

הלשון במכילתא היא: רואין ושומעין הנראה. משמע ש”רואין" קאי רק על הנשמע, ו”שומעין" רק על הנראה וכן מוכח בלקו"ת במדבר י, ג. סה"מ — תרכ"ט ע' קצח. ד"ה שלח תער"ב. ועוד. (אבל בלקו"ת האזינו (עז, ג) משמע (וכ"ה בד"ה וכל העם תש"ד פ"ג) שהיו רואין ושומעין בין הנראה ובין הנשמע). — לקו"ש ח"ו ע' 120 הערה 6.

בד"ה וידעת היום: לקו"ת ואתחנן ח, א.

אם בחקותי תלכו: ויקרא כו, ג.

בחי' אותיות שבחקיקה כו' כמ"ש במ"א: ראה לעיל פ' בחקותי מה, א.

חטה היא בחי' כ"ב אתוון: ראה זח"ג קפח, ב. טעהמ"צ ר"פ אמור. פע"ח שער חגה"ש פ"א.

לכו לחמו בלחמי: משלי ט, ה. וראה ס' מאמרי אדה"ז — על פרשיות ח"ב ע' תקפא.

אנכי מי שאנכי: ראה ס' מאמרי אדה"ז — פרשיות ע' רט. וש"נ.

שמע ישראל: דברים ו, ד.

והיו הדברים האלה: דברים ו, ו.

אך כדי . . תספרו חמשים יום: ראה לקו"ש ח"ג ע' 996.

לך ה' הגדולה: דה"א כט, יא.

כלולים כל המ"ט . . בהרמ"ז פ' אמור . . ובפ' בראשית: מובא באוה"ת אמור כרך-ג ע' תתעג, וכ"ש ”וי"ל דמשנ"ת שם [= הכוונה ללקו"ת כאן] הוא ע"ד שכ' הרמ"ז שם [בפ' בראשית] ובפ' אמור דצ"ו שחג השבועות ע"ש שבו מתגלים המ"ט בחי' הכלולים בשער הנ' אבל שבעה שבועות דספירת העומר הם מ"ט שע"ב ממש ולא בחי' שער החמשים וכמבואר בפרדס שער השערים פ"ה".

ע' בפרדס . . כתר עליון איהו שלימו דחמשין שערי בינה כו': נתבאר באוה"ת פ' אמור-ג ע' תתעד.

שבו ועל ידו יהי' גילוי אנכי: ובאוה"ת פ' אמור-ג ע' תתעג ”ואין זה סותר למ"ש במ"א ששער החמשים אין בנו כח להמשיך אלא שנמשך ממילא בחג השבועות כו'" ע"ש.