Sources and References on Likkutei Torah, Bamidbar
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
כי קרוב אליך הדבר: דברים ל, יד.
לעשות ולתקן: ב"ר יא, ו, ברש"י שם.
ופי' מי גילה לבני: ראה סה"מ תרל"ה-א ע' רכו.
ברבות ס"פ תבוא . . וכ"ה בגמרא: נעתק באוה"ת ואתחנן ע' קצו, ושם כל הענין בקיצור, וכנראה שנעתק משם. וראה לקמן ”הבחיי כאן".
הכל בידי שמים חוץ מי"ש: ברכות לג, ב. זח"א נט, א. ראה גם בסה"מ תרל"ה-ב ע' שז.
הבחיי כאן: מכאן נראה שהמקור לקטע זה הוא באוה"ת ואתחנן הנ"ל ואח"כ הרחיב והוסיף, שהרי הבחיי הוא בפ' ואתחנן, וכן ביהל אור ע' לה מביא מהבחיי פ' ואתחנן, ומובא גם באוה"ת בראשית-ד דף תשעד, ב ובאוה"ת ש"ש ע' א'תצב.
ויחד לבבנו לאהבה: ברכת ק"ש דשחרית.
דלאו מכל אלין מדות: ת"ז בהקדמה (פתח אלי').
מי יתן טהור מטמא: איוב יד, ד.
גם חושך לא יחשיך ממך: תהלים קלט, יב.
הרים כדונג נמסו: שם צז, ה.
בני חיי ומזונא לאו בזכותא: מו"ק כח, א. ראה בביאה"ז לצ"צ-א ע' מט מציין לכמה ספרים.
כ"א במזלא תליא שהוא כתר: ראה ביאה"ז להצ"צ-א ע' מד.
כמבואר בהרמב"ם פ"ה מהלכות תשובה: ראה גם לעיל פ' אמור לח, ב. (מובא גם באוה"ת נשא ע' רפז).
והרשות נתונה: אבות ג, טו.
אבל חרדה גדולה נפלה: דניאל י, ז.
משום דמזלייהו חזי: מגילה ג, א. וש"נ.
יש לפרש הפסוק מי יודע רוח בני האדם: ראה באוה"ת נ"ך-ב ע' א'קיג פי' הפסוק.
ברבות ס"פ האזינו: נעתק באוה"ת נ"ך-ב ע' א'קיב-יג, ומכאן עד תי' ”נק' רוח בני האדם העולה כו'" נמצא שם. ומסיים ”ובזה מתורץ שהרי אח"כ נאמר והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה, ואיך אמר תחלה מי יודע, אלא דהפי' הוא כנ"ל".
לכאורה תמוה שיסתפק מרבע"ה: ראה לקמן שה"ש מט, ג.
בזח"א ויחי דרמ"ה סע"א: ראה גם לקמן שה"ש מט, ג.
ולא תחללו: ויקרא כב, לב.
בביאור ע"פ ולא תשבית מלח: לעיל פ' ויקרא ד, ג ואילך.
ונפשי כעפר לכל תהי': תפלת אלקי נצור. ברכות יז, א.
ולכן ניתנה על הר סיני דמכיך שהוא ענין השפלות שאינו מגבי' א"ע: ראה באוה"ת מג"א (תש"נ) ע' נה שמציין לכאן ומוסיף ”ולכן מ"ת ניתנה על ה"ס הר התנשאות ומ"מ הר קטן ע"ד שמינית שבשמינית".
ויגבה לבו בדרכי ה': דה"ב יז, ו.
בד"ה יביאו לבוש מל': תו"א צא, ב. וראה בפירוש המילות לאדה"א פרק קמז.
ובד"ה החלצו: לקמן פ' מטות פו, ג.
ויספו ענוים בה' שמחה: ישעי' כט, יט.
דשמחה והגבהה זו נמשך מן הענוה והשפלות . . כפולה ומכופלת: נתבאר בלקו"ש חכ"ח ע' 257 הערה 32 בענין התכללות דב' התנועות ביטול והגבהה.
נבזה בעיניו נמאס: תהלים טו, ד.
סיני שירדה שנאה: שבת פט, א.
לעולם ירגיז אדם: ברכות ה, רע"א.
וידבר אנכי: הנחת כ"ק אדמו"ר האמצעי נדפס בסה"מ תקס"ח-א ע' רכד. הגהות באוה"ת שבועות ע' ריט. הוספה שם ע' רכא. א'תלד. חלק מהמאמר נמצא במים רבים תרל"ו פ' קפג-ה. תרל"ו ח"ב ע' תקח ואילך. וראה ד"ה וידבר יום ב' דחג השבועות תשכ"ב.
וידבר אלקים את: שמות כ, א.
מהו את כל הדברים האלה: ראה גם תו"א סז, ב.
מלת האלה הוא הוראה על דבר הנראה והנגלה: בד"ה וידבר אלקים תשמ"ב (מהנחה בלתי מוגה) מוסיף שאף לפי פשוטו של מקרא גם אם לא הי' נאמר תי' ”האלה" גם אז הי' מובן לאיזה דברים הכוונה.
וישמע את הקול: במדבר ז, פט.
משה לבדו שמע: ראה יומא ד, ב.
משנה תורה . . בחי' אתגלייא: מובא באוה"ת דברים ע' ג.
ההפרש בין ד' ספרים הראשונים ומשנה תורה: ראה לקמן שה"ש כ, ג. אוה"ת ויקרא-ג ע' תתמ. ובכ"מ.
בגמרא פ"ק דחגיגה דף ג' ע"ב: נעתק באוה"ת יתרו ע' תתצ ושם מביא גם מ"ש מהרש"א שם ”רועה אחד ע"ד האלקים הרועה אותי רועה ישראל האזינה כו', פרנס אחד זה משה כו' ומרבה לי' מכל הדברים אלה דכולן מפי הגבורה נאמרו שהי' הדיבור מתחלק לכמה קולות כו'".
ברבות כי תשא ר"פ מ"ז: נעתק באוה"ת יתרו ע' תתצב.
יתרו ס"פ כ"ח: נעתק באוה"ת יתרו ע' תתצב ”וידבר . . האלה לאמר שהוא עושה הכל בבת אחת כו' דבור זכור את יום השבת כו' וכולן אמרן בבת אחת".
מפי הגבורה שמענום: עי' מכות כד, א.
ברעש בקולות וברקים: ראה שמות יט, יח-יט.
לא תרצח לא תנאף: שם כ, יג.
הוא המדע והוא היודע: רמב"ם הל' יסודה"ת ב, י. ראה תניא פרק ב.
עד שיהי' נקרא אלקיך: ראה לקו"ש-ג ע' 800 ואילך.
ז' שבועות תספר לך: דברים טז, ט.
הענין כי בקמה: מובא באוה"ת ויקרא-ד ע' א'קיח.
לך ה' הגדולה: דה"א כט, יא.
וכל קומה לפניך תשתחוה: תפלת נשמת.
נמנו וגמרו תלמוד גדול: קידושין מ, ב. וש"נ.
ואפי' חפצי שמים: מו"ק ט, ב.
ולכאורה אינו מובן: ראה לעיל פ' אחרי כו, ד.
הפרשת תרומה . . ע"י שליח: ראה קידושין מא, ב.
אם אין חכמה אין יראה: אבות ג, יז.
ויובן ענין זה: מכאן ואילך ראה מים רבים — תרל"ו מסעי' קפג, ואילך.
יש ב' בחי': מובא באוה"ת ויקרא-ד ע' א'פה.
וד' חושים: כ"ה בכל הכת"י אף בבוך 1102 (המאמר מוגה בגוכתי"ק הצ"צ). ”ולמ"ש אודות הביאור בלקו"ת במדבר (טו, ד) ד' חושים ולא חמשה — באם תמצי לומר שאין בזה טה"ד יל"פ מפני שמדגיש בכאן התלבשות לפי המזג והתכונה, משא"כ בחוש המישוש (ראה פ"י מהמלות זרות שבמו"נ סוף ח"א מע' חוש. להעיר גם מרע"מ — זח"ג רכט, ב במפרשיו שם)". — לקו"ש כרך לג ע' 215. להעיר בהמשך מים רבים תרל"ו פרק קפג שמעתיק מכאן גורס ”וכל החושים כמו ראי' ושמיעה". וכן שם בכרך ב ע' תקח אינו מציין מספר החושים.
ואין עולים בשם כח פרטי כלל: באוה"ת — ענינים ע' רסח: וזהו דמיון ומשל לע"ס הגנוזות במאצילן שאינן בבחי' התחלקות אלא כלולים ומתאחדים ואין עולין בשם כח פרטי, חכ' בפ"ע וחסד בפ"ע כו' כמ"ש במ"א ע"ש.