כי כרם ה' צבאות ב"י: ישעי' ה, ז.

את שבתתי תשמרו: מאמר זה הוא משנת תקע"א — ראה אוה"ת על מארז"ל וענינים ע' שלג (וראה להלן בהוספות ברשימת הכתבי-יד על המאמר כאן ועל הביאור דלהלן מג, ב). הגהות למאמר זה נדפסו באוה"ת בהר כרך ב' ע' תרכד. קיצורים באוה"ת בהר כרך-ד ע' א'קס ושם כרך-ג ע' תתק המאמר בשינויים ותוס' הגהות. קיצור באוה"ת דברים כרך-ו ע' א'תפז. ראה להלן בהוספות להערות וציונים השוואות לד"ה זה. ראה גם ס' פלח הרמון שמות ע' רמח ואילך. המאמר והביאור בארוכה מכ"ק אדהאמ"צ במאמרי אדהאמ"צ ויקרא-ב ע' תשיח. ד"ה את שבתתי תשמרו דתק"ע שלא נדפס בלקו"ת [נדפס בסה"מ תק"ע ע' פא] הובא באור התורה פ' נח (נז, ב). ופי' שם כי המשכת והתגלות התענוג הוא בחי' שבתא דיומא, וע' בתו"א יתרו ד"ה להבין ביאור ענין האבות (קכב, ב) [עג, א] בענין זכור ושמור, יעו"ש. [כ].

את שבתתי תשמרו: ויקרא יט, ל.

שיש שבת תתאה ושבת עילאה: ראה מאמרי אדה"א שמות-א ע' רח ואילך. שרש מצות התפלה פרק לג (דף קלד, א) ואילך. ראה סה"מ תרכ"ז (הוצאת תש"ס) ע' ט. תרל"ד ע' ריד ובמ"מ לשם.

עולת שבת בשבתו: במדבר כח, י.

ע"פ והי' מדי חדש בחדשו: לקמן פ' ברכה צז, ג — דשם מבאר בענין שבת שאחר ששת ימי המעשה. ומדי שבת בשבתו שבתו של שבת היינו שגם שבת נחשב אצלו כיום החול.

והיינו כמ"ש בזהר בראשית דף ה' ע"ב: ראה לקמן מד, א ובאוה"ת ויקרא-ב ע' תרכט.

זכור את יום השבת: שמות כ, ח.

והוא התפלה שבה נכללים: וכ"ה בתו"א ט, ב. פח, א. לקמן האזינו עב, ג.

עולת תמיד: במדבר כח, ג.

זהר פ' פנחס דרמ"ז ע"ב: ”עולת תמיד איהי רגל רביעאה לכורסייא עילאה דא עולה תמיד בכל יום מאינון יומין שית דבראשית, וקודם לזה מביא הזהר רביעית ההין רגלא רביעאה לכורסייא עילאה ואיהו עולה תמיד".

ופ' פקודי דר"ס סע"ב: ”היכלא שביעאה אדני שפתי תפתח כו' הכא איהו רעותא דליבא" בוך 1999. ומוסיף שם ”ויתכן מה שהביא הזהר פקודי אחר הזח"ג דשם מבאר על קרבנות, ובזח"ב על תפלה".

מלא כל הארץ כבודו: ישעי' ו, ג.

כי ה' הוא האלקים: דברים ד, לט.

בזהר דלית אתר פנוי מיני': ת"ז תנ"ז. ושם ת"ע קכב, ב ד' זיטאמיר. [כ].

שו"ה ל' — למעלה דוקא: באוה"ת ויקרא-ב ע' תרכד יש הגה"ה.

ויובן בהקדים: ראה דרך מצותיך א, א.

ישראל עלו במחשבה: ראה ב"ר א, ד. ת"ז ת"ו בסופו. ע"ל בפ' צו ד"ה הים ראה דט"ז ריש ג'. וש"נ. [כ]. לקמן שה"ש לד, ג ”ופי' עלה במחשבה כי יש ג' מיני מחשבות . . ועלה במחשבה היינו מחשבה שבמחשבה שהיא מחשבה עליונה" ע"ש. באוה"ת ויקרא-ב ע' תרכד יש הגה"ה.

וברוח פיו כל צבאם: תהלים לג, ו.

אני ה' לא שניתי: מלאכי ג, ו.

יש מעצור לרוחו שלא לדבר: ראה קהלת ג, ז.

**** בד"ה אני ישנה:|לקמן שה"ש לד, ג ופי' עלה במחשבה יש ג' מיני מחשבות.

ובד"ה ראיתי והנה מנורת זהב: ”אולי הכוונה לפ' בהעלותך לד, ב ”והנה כח זה להיות התלבשות עונג העליון בקיום המצות שהם רצונו ית' ניתן לישראל דוקא משא"כ המלאכים . . כי ישראל עלו במחשבה שהם בחי' פנימיות העולמות". — הערה מחסיד בכת"י.

עת לדבר: קהלת שם.

שית אלפי שני דהוי עלמא: ר"ה לא, א. ראה גם לקמן פ' במדבר ג, ד. תו"א עו, א ובמ"מ לשם.

כל ימי הארץ: בראשית ח, כב.

וכהדין קמצא דלבושי' מיני' ובי': ב"ר כא, ה. ע"ח בתחילתו. באוה"ת ויקרא-ב ע' תשכד יש הגה"ה.

אף שבתורה אין נמצא ס"ר אותיות: כ"א ערך ל"ו ריבוא אותיות — המשך וככה תרל"ז פפ"ט, ובסה"מ קונטרסים ח"א קצא, ב: שמספר אותיות הכתובים בתורה הם בערך ש"ה אלפים כו'. וכ"ה במאמר הנפש (לרמ"ע מפאנו) ח"ג פ"ה (שאין בתורה רק בערך ל"א וחצי ריבוא אותיות (ש"ה אלפים). וראה בניצוצי זהר [זהר חדש עד, א] שהביא מכמה ספרים שמספר האותיות בתורה בדיוק הוא: 304,805 — לקו"ש ח"כ ע' 419.

ס"ר אותיות היינו מפני אותיות המשך . . אבל ישנן במחשבה: ”ומזה נראה עוד יותר המעלה שבכ"א מישראל, גם במי שחטא, אשר גם אחרי החטא קשור הוא באותי' מחשבתו של הקב"ה — שלמעלה מאותיות הדבור, שרש המלאכים" — לקו"ש ח"ז ע' 33. ראה סה"מ תש"א ע' יא בהערת כ"ק אדמו"ר.

אותיות המשך שהם אותיות אהו"י: ראה סה"מ תרכ"ז (הוצאת תשנ"ט) ע' קעא, ובמ"מ לשם.

וכדפרש"י ספ"ו דכתובות: סט, ב. וראה לקמן מג, ד מובא לשון רש"י.

המתנשא מימות עולם כו' ברחמיך הרבים: ברכת יוצר.

ג"כ צורך עלייה: ראה באוה"ת ויקרא-ב ע' תרכה הגה"ה.

בורא קדושים ישתבח שמך: בברכת יוצר אור. ראה בשורש מצות התפלה פרק לג. באוה"ת ויקרא-ב ע' תרכה יש הגה"ה.

קדוש וברוך וימלוך: ישעי' ו, ג. יחזקאל ג, יב. תהלים קמו, י.

עושה מלאכיו רוחות: תהלים קד, ד. וראה מאמרי אדה"ז — פרשיות ע' כז ובהנסמן לשם.

מלאך . . מהלך ת"ק שנה: חגיגה יג, ב. על"ק האזינו הג' פ"ב עד, ד. וש"נ. [כ].

מלאך בשליש עולם: ב"ר סח, יב. וראה סה"מ תש"ח ע' 280 בסופו.

יש להן עת קבוע: חולין צא, ב. ב"ר עח, א.

סלה בלי הפסק: עירובין נד, א.

ילכו מחיל אל חיל: תהלים פד, ח.

בד"ה מזמור שיר חנוכת הבית: לקו"ת ברכה צח, א ”ובאמת גם הנשמות אומרים שירה תמיד שהרי יש להם עליות וירידות תמיד מחיל אל חיל וידוע דכל הילוך ועלי' היינו ע"י שיר דוקא".

גבוה מעל גבוה: קהלת ה, ז.

מוטב דלידייני': חגיגה טו, ב.

הגם שבספרים לא נזכר רק ב' מדרגות: ראה לקמן במדבר יח, א ובהנסמן לשם.

אינן מקבלים ומשיגים אלא מבחי' שמו ית': ראה סה"מ תרנ"ה ע' יג.

נהנים מזיו השכינה: ברכות יז, א.

ובזהר נק' בלשון אור: ראה אוה"ת יתרו ע' תתלד. סה"מ תש"ב ע' 75.

פי' עד"מ אור השמש: ראה אוה"ת-ענינים ע' קסא מביא בארוכה משל מחיות הנפש בגוף שנק' ג"כ בשם אור, ע"ש.

נק' ג"כ שם: ראה אוה"ת-ענינים ע' קסב. קעח. ובארוכה שם ע' שלג. ד"ה הקל קול יעקב תר"ס ע' מד.

בפרקי דר"א פ"ג: ראה הלשון בתו"א יד, א. עט, ד. ובסה"מ תרנ"ד ע' רחצ. וראה מצות שביעית בדרך מצותיך לה, ב. ראה הנסמן במאמרי אדה"ז-פרשיות לע' תקעב. ראה לקמן מג, ב.

וידבר שלשת אלפים משל: מ"א ה, יב.

בלשון מקרא הוא נק' ג"כ בל' שם: ראה שמות ג, יג-טו. ובכ"מ. ד"ה ואהבת תר"ן ע' שפב ”ובלשון הפסוק נקרא בחי' זו שמו וכמ"ש ליראה את השם הנכבד והנורא למען שמו הגדול קראו בשמו" ע"ש בארוכה.

דכמו השם אשר יקראו לו: מובא בביאה"ז לצ"צ-א ע' תקמד. ראה גם סה"מ תרל"ח ע' סב, ובמ"מ לשם.

וכמ"ש גבי אדה"ר: ראה מאמרי אדה"ז-פרשיות ע' של ובהנסמן לשם.

ברבות בראשית פרשה י"ז: ”שאמר הקב"ה למלאכים על האדם שחכמתו גדולה משלכם שהעביר הקב"ה כל מין ומין לפני המלאכים שיקראו להם שמות ולא ידעו . . העבירן לפני אדם א"ל זה מה שמו אמר זה שור . . לך נאה להקראות אדני . . אני ה' הוא שמי". וראה המשך מים רבים תרל"ו פרק כב.

וזה שמו . . באותיות שם זה: פי' הבעש"ט בתולדות יעקב יוסף פ' שמות. או"ת פ' בראשית. ונתבאר בתו"ח ד"ה וייצר הא' פ"י ואילך.

הנשמה עצמה קודם בואה בגוף אינה נקראת בשם כלל: ”דהיינו בהנשמה כמו שהיא למעלה מהבחינה דבראת יצרת ונפחתה ולמעלה גם מהבחינה דטהורה היא . . ואפילו כמו שהיא בהבחינה דטהורה היא, מכיון שגם היא שייכת לגוף זה" — ד"ה באתי לגני (י"א שבט) תש"כ — הנחה.

בפ' בלק ע"פ מי מנה: לקו"ת בלק סז, ג. ראה לקו"ש חכ"א ע' 174 הערה 12.

וכמ"ש ברבות פ' שמות: א, ה.

בד"ה יהודה אתה: תו"א מה, א ”נת' טעם השמות בעבודה" בוך 1999.

ידעה ששרש נשמתו באותיות שמו ראובן: ראה לקו"ש ח"י ע' 97. ושם ע' 98 הערה *51.

ראו מה בין בני: ברכות ז, ב.

כי נשגב שמו לבדו: תהלים קמח, יג.

בבחי' ממכ"ע כמו שהנשמה: ראה לעיל ד"ה ונקדשתי פ"ב.

יש כמה שמות לו ית': ראה אוה"ת יתרו ע' תתמא.

כי בי-ה ה' צור עולמים: ישעי' כו, ד.

ביו"ד נברא העוה"ב: מנחות כט, ב (בשינוי לשון). ירושלמי חגיגה ב, א.

ע"פ ובבואה לפני המלך: תו"א צו, א ”דתי' שמות הו"ע חד חרוב סוף ותכלית כל העליות ואעפ"כ כ"ז הוא רק בחי' שמות שאין זה אלא מבחי' שמו מדת מלכותו ית' כמאמר יחיד חי העולמים מלך" — הערה מחסיד בבוך 1999.

וע' זח"א . . ד"ס ע"א: ”אשר שם שמות, שמות ודאי דהא שמא גרים לכלא" — בוך 1999.

וזהו בורא קדושים . . הנה הם בחי' בריאה יש מאין: נמצא בד"ה בראשית ברא תר"ל, וסה"מ תרל"ד בתחלתו, ובסה"מ תר"ן ע' שכז, ובסה"מ תרנ"ה ע' י. ועוד.

והחכמה מאין תמצא: איוב כח, יב. ראה אוה"ת-ענינים ע' קסד.

כי העילה עצמה נתפסת ומתלבשת בהעלול: ראה אגה"ק סי' כ (קכט, ב).

כמ"ש בזהר בראשית: ראה זח"א לא, ב. בסה"מ תר"ל תרל"ד ועוד נוסף: ”וע' מזה בד"ה אשר ברא אלקים לעשות כו'. שז"ת של העילה מתלבש בהעלול".

כולם בחכמה עשית: תהלים קד, כד.

המאמר האחד שבו יכול להבראות: אבות ה, א. וראה לקו"ת בחוקותי מה, ב. נשא כו, ב. ועוד. וראה פרדס שער טעם האצילות פ"י. ובד"ה וידבר אלקים אנכי תשכ"ח (סה"מ מלוקט-ג) ע' קסד הערה 12.

שהוא הכולל לכל ט' מאמרות: ראה סה"מ תרנ"ט ע' קמג ואילך. סה"מ תש"ד ע' 67 ואילך. סה"מ מלוקט ח"ג ע' קסד. ובשיחת ש"פ עקב תש"נ בסעיף ט' מבאר ”שעם היותו מאמר כללי שלמעלה מהתשעה מאמרות הרי גם הוא מאמר שבו נברא העולם" ע"ש.

התהוות החכמה מא"ס ב"ה הוא יש מאין ממש: ”בדרך זה הלך אדמ"ו ז"ל בכמה דרושים בפי' והחכמה מאין תמצא ואמר דהיינו בריאה יש מאין בד"ה את שבתותי תשמרו ובד"ה ואתה הרם את מטך". — אוה"ת ענינים ע' רנט. ראה ד"ה ואתה הרם בתו"ח שמות קעח, א (והוא הנחה משנת תקס"ג). וראה סה"מ תקס"ג ע' שט ואילך. אוה"ת בשלח ע' תטז. ביאה"ז לצ"צ ע' שצו. סה"מ תקס"ב-ב ע' תתפה. וראה באוה"ת ויקרא-ג ע' א'קסב.

בד"ה ואתחנן: לקו"ת ואתחנן ב ב ”וא"א להיות בריאות העולמות כלל בדרך ההשתלשלות מעילה לעילה . . כי הוא רם ונשא . . אלא בריאת העולמות הוא ע"י בחי' כי ובטובו מחדש . . וכמ"ש והחכמה מאין תמצא" — בוך 1999.

בד"ה פתח אליהו: תו"א יד, א ”כי התהוות חכמה מהכתר היא מאין ממש".

בד"ה בשעה שהקדימו: לקו"ת במדבר יב, ד ”בראשית נמי מאמר הוא שראשית הגילוי הוא בחי' חכמה ג"כ אינה אלא בחי' מאמר ועשי' כי מאמר ועשי' הכל אחד כמאמר ברוך אומר ועושה" — בוך 1999.

שכללותן ומקורן הוא מבחי' חכמה: ראה וככה תרל"ז סעי' לה.

וכמו הבן . . הנה הם בחי' בריאה יש מאין: ראה ביאור בסה"מ תר"ל תרל"ד ובסה"מ תר"ן ע' שכז.