קיסטא דחיותא: ראה זח"א פג, א.

ויתן את רשעים קברו: ישעי' נג, טו.

רשעים בחייהם קרוים מתים: ברכות יח, ב. וראה ליקוט פי' לאגה"ק — חיטריק סי' ז.

שאפילו החיות שבהם: ראה גם אגה"ת פ"ז.

כשמן הטוב . . יורד על הזקן: תהלים קלג, ב.

ובפ' אמור (בדצ"ד ע"א): ראה לקמן דרושים ליוהכ"פ עא, ב. מובא באוה"ת בראשית כרך ו תתסח, ב ”שיש ב' בחי' בי"ג מדה"ר הא' השערות עצמן ומשם שורש אימא, והב' בחי' פנימי' שבתוך חלל השערה והוא כענין כשמן הטוב כו' יורד על הזקן". וראה גם יהל אור ע' רכט.

ושבט לוי הכולל כולם: ראה לקו"ש ח"ט ע' 311.

ולכן אומרים סליחות וי"ג מדות מר"ח אלול: טושו"ע או"ח רסתקפ"א.

בכמה ביכלאך: ולכן יש נוהגים לומר סליחות מר"ח — לקו"ש ח"ט ע' 311. וראה שם ע' 458.

אומרים סליחות: גילה הקב"ה . . בפסוק ויעבור ה' גו' (סדר אלי' זוטא ספכ"ג). וראה ע"ח מס' אלול פ"א מ"ד — לקו"ש ח"ט ע' 311.

רחמיך רבים ה' כמשפטיך חייני: תהלים קיט, קנו.

כי אברהם לא ידענו: ישעי' סג, טז.

אומרים בעשי"ת אבינו מלכנו: או"ח סי' תרב ברמ"א שם.

האבות שהן הן המרכבה: ב"ר מז, ו. פב, ו. זח"ג רנז, ב.

ושמי ה' לא נודעתי להם: שמות ו, ג.

אשר לא ידעון אבותיך . . למען הודיעך: דברים ח, טז. ח, ג.

בקה"ר בפ' ברבות הטובה: ה, יא.

כל האומר אין לי אלא תורה: יבמות קט, ב.

ישראל מפרנסין לאביהן שבשמים: זח"ג ז, ב. שהש"ר א, סד"ה לסוסתי. יל"ש רמז תיח.

ואורייתא וקוב"ה כולא חד: זח"א כד, א. זח"ב ס, א. זח"ג צג, א.

כל העוסק בתו' טל תו' מחייהו: ת"ז (יב, א. לח, ב. קנג, א. [תז"ח צז, ג]). וע' כתובות קיב, ב. המשתמש. [כ]. ראה תניא ספל"ו ובליקוט פירושים ומ"מ — חיטריק שם.

טל תורה מחייהו שהוא מבחי' סוכ"ע: באוה"ת פ' האזינו ע' א'תרמג מציין לכמה מקומות בדא"ח ע"ש.

|ואעפ"כ ויאכילך שנתגשם עד שדכו במדוכה: ראה ד"ה הנני ממטיר תשל"ז ס"ח.

שדכו במדוכה: במדבר יא, ח.

ואכלת ושבעת: הנחת כ"ק אדהאמ"צ בסידור קי, ג (בהתחלה: ת"ר מנין לברהמ"ז מן התורה. ואחריו בא ד"ה והקימותי שהוא הנחת אדהאמ"צ מהביאור דלהלן טז, ג. ואחר זה בא ביאור נוסף המתחיל: להבין שרשי הדברים כו' פתח במזבח וסיים בשולחן). הגהות למאמר זה באוה"ת עקב ע' תקלג. ובכרך ו ע' ב'שח [ונרשם שם ע"ז בגוכתי"ק כ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע: ”שייך לד"ה ואכלת ושבעת — והוא מה"ק"]. באוה"ת בהעלותך ע' שנד נזכר: בדרוש דביהמ"ז חורף תק"ע מענין שולחן של אדם במקום מזבח. וראה גם בהנסמן להלן ברשימת הכתבי-יד לדף טז, ג מבוך 1101. לכמה ענינים שבהמאמר ראה גם תו"א בשלח סה, ד ואילך, מאמרי אדה"ז — הקצרים ע' מ. ד"ה ואכלת ושבעת תשמ"א.

ואכלת ושבעת וברכת וגו': דברים ח, י. ראה בלקו"ש חכ"ד ע' 67 בדיוק תי' ”וגו'".

וברכת זו ברכת הזן . . בונה ירושלים: בענין ג' ברכות אלו, ראה אוה"ת עקב ע' תקלב.

משה תקן . . ברכת הזן . . יהושע תקן . . ברכת הארץ: ברכות מח, ב. טור או"ח סקפ"ז. שו"ע אדה"ז שם ס"ג. ראה לקו"ש חט"ז ע' 179 הערה 44.

ומזון שבברכת הארץ הוא קאי על לחם מן הארץ: ראה ד"ה ויענך וירעיבך תשכ"ג (סה"מ מלוקט ח"ד ע' שנה) הערה 8 ”בפשטות, הברכה היא רק על הארץ ”דמפקא מזון" (ברכות מט, א). אבל בלקו"ת [— כאן] בסידור עם דא"ח (קט, א): דהזכרת מזון בברכת הארץ הוא ברכה על הלחם שמן הארץ. וחידוש גדול יותר בהמשך תרס"ו ע' שלד ”וברכת הארץ תיקן יהושע כו' והברכה היא על הלחם שמן הארץ". דמלשון זה משמע שלא רק הזכרת המזון אלא הברכה היא על הלחם כו'".

מדוע גם עתה החיוב לברך . . אע"פ שאין המן יורד עכשיו כלל: בלקו"ש חט"ז ע' 178 הערה 41 מציין: ”כן הקשה בלקו"ת . . (וראה סדור קו, ג ואילך. קט, א) עפמ"ש רשב"א ברכות (הובא בב"י לטוא"ח [בסי' קפז] ”דמטבע הוא שטבעו להן כו'" ע"ש".

אשר לא ידעת: עקב ח, ג.

שהמן ירד בזכות משה: תענית ט, א. זח"ג קב, סע"ב. קג, א [כ].

ובלק"ת פי' דר"ל המוצא פי ה' שבמאכל: להאריז"ל בפ' עקב. וראה לעיל פ' צו יד, ב. ”פי' האריז"ל המוצא פי הוי' שבמאכל הביאו השל"ה בדוכתי טובא" — אוה"ת דברים כרך ה ע' ב'כד.

ח"ב דפ"א ע"ב ע"ש: ”מפרש פי הוי' הוא קול השופר, וכ' המק"מ ושיעור הכתוב כי ע"י האורות שיוצאים מפי הבינה יחיה האדם שהוא ז"א והם כענין ז' הבלים הנז' בזח"ג פ' תזריע דמ"ז ע"ב וא"כ פי' כי לא על הלחם לבדו הוא חטה כ"ב אתוון הנמשכים מחו"ב שהם אותיות התורה" — אוה"ת דברים כרך ה ע' ב'כד.

בפ' אמור בביאור דכבשים: לעיל פ' מטות פא, א.

וע"פ ראשי המטות: לעיל פ' מטות פא, א.

וע"פ ששת ימים תאכל מצות: לעיל פ' צו יג, ב.

והארץ היתה כו': בראשית א, ב.

מטל השמים: בראשית כז, כח.

לחם מן השמים: שמות טז, ד.

כי טל אורות: ישעי' כו, יט.

וע"כ לא הי' ממנו פסולת: יומא עה, ב. ראה לקמן יז, א.

טלא דבדולחא: ע"ל ריש אם בחקותי (מז, ג). ע' בזח"ג (קכח, ב). [כ]. ראה ביאוה"ז להצ"צ כרך א ע' שלח ואילך.

ועינו כעין הבדולח: במדבר יא, ז.

ע"פ אכלוהו היום: תו"א סה, סע"ב ואילך.

סד"ה אני ישנה: לקמן שה"ש לד, ד.

ויקרא ה' ה': שמות לד, ו.

ונחנו מה: שמות טז, ז-ח.

כבד פה: שמות ד, י.

שהוא בחי' ביטול אמיתי מבחי' יחו"ע: ראה בלקו"ש חט"ז ע' 76 הערה 40 שמציין לתו"א כג, סע"א. לקמן יד, ד ואילך. סידור קי, ב (ועוד). אוה"ת פ' וארא ע' רו, ביאוה"ז להצ"צ ע' תמז ועוד.

ועמ"ש בפרשה בהעלותך: לעיל בהעלותך לג, ב.

ברכת הארץ מל': ראה מא"א אות א, סעיף קכו. ראה סה"מ תרמ"ג ע' כה שכאן כ' שההודאה הוא בחי' יחו"ת ביטול היש, וברכה הוא המשכה מבחי' ח"ע יחו"ע ביטול אמיתי, אבל בתו"א סו, ג משמע הודאה יחו"ע והברכה הוא שיהי' מושג כאלו רואה ממש, ע"ש. וראה גם אוה"ת בראשית כרך ג תקנה, א. המשך חייב אדם לברך תרל"ח ע' כא.

[וע' בזהר ויחי דרל"ז: ראה אוה"ת בראשית כרך ב שסב, א. ובכרך ה' תתקצז, א.

יהודה אתה: בראשית מט, ח.

ועמ"ש בענין שמע שם ע' ב"ן רפ"ח ששם ב"ן מברר ומעלה הרפ"ח ניצוצים ע"ש: לעיל ואתחנן יב, ד ואילך.

המזלות שרשם משמרי האופנים: על"ק (לה, ד). [כ].

אך גם כדי שיהיה ביטול היש צ"ל ברכה והמשכה לזה מבחי' יחו"ע: ”וצ"ל דהכוונה דלהיות בחי' ביטול היש דבחי' יחו"ת בבחי' ביטול היש ממש והיינו כמ"ש בד"ה ואתחנן להיות רוחו ונשמתו אליו יאסוף כו' שזהו ע"י שההתבוננות היא בבחי' ראי'" — המשך תער"ב כרך ג ע' א'תא.

מבחי' ברכת הזן . . ממשיכים . . ביטול היש: ראה לקו"ש חט"ז ע' 169 הערה 43.

וכמ"ש בזהר ר"פ תזריע דמ"ב ע"ב: הלשון הובא לקמן טו, ד.

ממגד תבואות שמש: דברים לג, יד.

תדשא הארץ דשא: בראשית א, יא.

אין לך עשב מלמטה: ראה ב"ר פ"י, ו. [וע"ל ר"פ צו. — כ]. זח"א רנא, א.

מ"ש בזהר ויגש (דר"ז סע"ב): ובזהר ויגש . . משמע דזהו ההפרש בין ברהמ"ז ובין ברכאן דצלותא שברהמ"ז ענינה להמשיך מזון להעולם, ולכן כתיב ואכלת ושבעת וברכת, משא"כ בברכאן דצלותא שאסור לאכול קודם התפלה, וכמ"ש לא תאכלו על הדם, ופי' הטעם בזהר שם משום שזהו ברכתא דצלותא דיחודא שלמעלה מברכתא דמזונא" — אוה"ת פנחס ע' א'עג.

להוציא לחם מן הארץ: תהלים קד, יד. ראה לקו"ש חט"ז ע' 169 הערה 43 ”שירידת המן (למטה) היא בכדי ליתן כח בעבודת הבירורים (דלחם מן הארץ). ע"ש. וראה שם ע' 178 הערה 37.

דירה בתחתונים: תנחומא נשא טז. וראה שם בחקותי ג. ב"ר ספ"ג. במד"ר פי"ג, ו.

כי שרית עם אלקים: בראשית לב, כט.

צחוק עשה לי אלקים: בראשית כא, ו.

בד"ה ואתחנן: לעיל ג, א.

בד"ה שובה ישראל: לקמן סד, ב.

זה השער לה': תהלים קיח, כ.

נעוץ סופן: ס"י פ"א, מ"ז.

ארץ חמדה: ירמי' ג, יט.

ארץ חפץ: מלאכי ג, יב.

וכמ"ש בע"ח שמתחלה הי' ההמשכה: ראה בש' הכללים פ"ב. ש' ט"ל דרוש ב.

בביאור ע"פ יונתי: לקמן שה"ש.

ישראל עלו במחשבה: ב"ר רפ"א. ראה לעיל פ' צו טז, ג ובמ"מ לשם.

רחבה מצותך מאד: תהלים קיט, צו.

סד"ה וכל העם רואים: תו"א עד, ד.

כי עיקר המשכה דברכת הזן: ראה לקו"ש חט"ז ע' 178 הערות 37-38.

שיזכיר בה ברית ותו': ראה ברכות מט, א. וראה אוה"ת תבוא ע' תתרנא.

ופי' בזהר: וע' לעיל במדבר (יז, ד). וש"נ. [כ].

מל' פה תושבע"פ: ת"ז בהקדמה (פתח אלי').

תושב"כ דמח"ע נפקת: ראה זח"ב פה, א. קכא, א. זח"ג פא, א.