הנגלות לנו ולבנינו: ע"פ דברים כט, כח.

בביאור ע"פ וידעת היום: לעיל פ' ואתחנן ה, ב.

וכמ"ש בזהר: ח"ב (סב, א) אי' מזונא דאתי מחכ' עילאה. [כ]. הלשון נעתק ביהל אור ע' קסג.

לקטו דבר יום ביומו: שמות טז, ד.

וכמארז"ל שמה שנאמר ויתד תהי' לך כו' היינו בדברים שתגרי אוה"ע מוכרים להם: דברים כג, יד. יומא עה, ב.

ואלה המלכים: בראשית לו, לא.

לכן ארז"ל המן ירד בזכות משה: נ' לעיל (יד, ב). [כ].

מי אנכי כי אלך אל פרעה: שמות ג, יא.

בהוציאך את העם: שמות ג, יב.

כי מן המים משיתיהו: שמות ב, י.

וירד הוי' כו' אנכי הוי': שמות יט, כ. כ, ב.

ודברי אשר שמתי בפיך: ישעי' נט, כא.

והיו הדברים האלה: דברים ו, ו.

דבר ה' זו הלכה: שבת קלח, ב.

וזהו ענין מארז"ל: ברכות מט, א. [כ].

אשה יראת ה': משלי לא, ל.

כי שמש ומגן הוי' אלקים: תהלים פד, יב.

ה' הוא האלקים: דברים ד, לה. לט.

תורתך . . בחי' תורה דאצי' ושלמדתנו היא בחי' התורה דבי"ע: כן הוא בכ"מ בדא"ח בשם האריז"ל. וראה הערת כ"ק אדמו"ר בסה"מ ת"ש ע' 68 בהערה. ראה לקמן דרושים לסוכות פא, ד דשם מציין לכאן. ובסה"מ תרל"ד ע' רעח ”וי"ל שע"י שלמדתנו היינו מה שציוונו ללמוד וללמד עי"ז ממשיכים התורה דאצי' שע"י נמשך המשכת שם הוי' בבי"ע".

שהוא ע"י בחי' מל': מובא באוה"ת נ"ך כרך א ע' תקפד. וראה שם הטעם למה הוא דוקא ע"י בחי' מל' שמציין ללקו"ת פ' ואתחנן בד"ה למען תירא פ"א.

שבת וינפש: שמות לא, יז.

ביום השבת יערכנו: ויקרא כד, ח.

לחם הפנים: שמות כה, ל. ועוד.

צריך לחבר ב' הלחמים דשבת אחוריהם הביתה זה לזה ופניהם לחוץ: פע"ח ש' השבת פי"ז. מ"ח ליל שבת ד, ב.

בד"ה ואהיה אצלו אמון: לעיל פ' במדבר.

שאף לפי קבלת האריז"ל בענין י"ב חלות: פע"ח שם.

בד"ה אלה פקודי: לעיל פ' פקודי ד, א.

אם לא בריתי יומם כו': ירמי' לג, כה.

וביו"ד נברא העוה"ב: מנחות כט, ב.

ארץ חפץ וארץ החיים: מלאכי ג, יב. תהלים קמב, ו.

ומשה . . נולד מהול: סוטה יב, א.

ומל ה' את לבבך: דברים ל, ו.

סד"ה ראה אנכי נותן: לקמן פ' ראה יח, ג.

בד"ה והיה מדי חדש בחדשו: לקמן פ' ברכה צז, ד.

ארץ הרים: הערת כ"ק אדמו"ר לעיל ע' יט בהערות וציונים ”ראה מאמרי אדה"ז — הנחות הר"פ ז"ל (ע' קלד) ושם בשינויים". וראה הנסמן להלן ברשימת הכתבי-יד. מאמר זה בשינויים ותוס' הגהות באוה"ת עקב ע' תרכו. תרכט. חלק מהמאמר שבאוה"ת מיוסד על ד"ה והחיות רצוא ושוב הנדפס בסה"מ הנחות הר"פ ע' פב. ולכללות המאמר ראה ג"כ ד"ה קטנתי תשכ"ג. ע' בוך פערטעל שנא, א. חה"ס תקצ"ח ביאור עזה"ד [כ]. [כוונתו לד"ה זו הנדפס באוה"ת עקב ע' תרכו — שנמצא בבוך 318 שנא, א בכותרת: חגה"ס תקצ"ח]. בתוך מאמר זה נכלל מאמר ד"ה לך ה' הגדולה משנת תקע"א שנמצאים הנחות שונות מהמאמר: נוסח א' נדפס במאמרי אדה"ז כתובים כרך ב ע' רכד בכותרת: יום ש"ק פ' תצא ומתחיל ”כתיב לך ה' הגדולה". הנחה ב' נדפס במאמרי אדה"ז — הנחות הר"פ ע' קלד ומתחיל ”מדת חסדו של אברהם כו' הוא כשיריים". ובא כהמשך לביאור שחורה אני דש"פ עקב. הנחה ג' [הנחת כ"ק אדהאמ"צ]: באוה"ת וירא צ, א. וז"ל אדמו"ר הצ"צ שם: ”ולהבין עוד יש להעתיק מה שמצאתי כתוב במ"א ושייך לענין זה וז"ל כ"י מו"ח ז"ל: להבין שרש ענין לשארית נחלתו כו'". הנחה ד' נכלל בלקו"ת כאן יז, ד מתיבת ”והנה עפ"ז יובן הפסוק כו' לשארית נחלתו". כנראה שכ"ק הצ"צ הרכיב שני מאמרים או ביאורים, אחד על פסוק לך ה' הגדולה, ומתי' ומדת חסדו לקוח מביאור ע"פ שחורה אני. ראה ד"ה יביאו לבוש מל' תרכ"ז (בהוצאת תשנ"ט) ע' קצח ואילך.

ארץ הרים ובקעות: דברים יא, יא.

כי בצלם אלקים עשה את האדם: בראשית ט, ו.

שאדם הוא כחותם המתהפך: וע' איוב (לח, יד). וע' פרדס להרמ"ק ש' ערכי הכינויים ערך אמת [כ].

נעשה ימין למטה: ביאור תוס'. [כ].

בד"ה שימני כחותם: לקמן שה"ש. סידור שער התפילין.

לך ה' הגדולה: דה"א כט, יא.

לך ה' הגדולה והוא מדת החסד: שהאריז"ל קראו למדת הגדולה מדת החסד.

ואנכי עפר ואפר: בראשית יח, כז. ראה פ' בהר מב, ב.

מדת ישמעאל: ראה תו"ח פ' תולדות ד, א ואילך [בהוצאה החדשה קמה, א]. אוה"ת בראשית כרך א ע' צג, א ואילך.

שבחזרתו פרע הקפותיו: ב"ר מא, ג. הובא ברש"י בראשית יג, ג [ילקוט ר' סט. — כ].

שמשים עצמו כשיריים: ר"ה יז, רע"ב. וראה בהנסמן להלן רע"ד (בפנים).

לעולם למקום נמוך: שם תוס' מרובה כאן. [כ].

רשפי' רשפי אש: שה"ש ח, ו.

נעשה ימין למטה: שם [באוה"ת עקב] יש תוס' מרובה. [כ].

בסמוך בד"ה ויאכילך את המן: לעיל יג, ג. במהדורא קמא ומהלשון ”בסמוך" נראה שמתחילה סבר להעמיד מאמר זה קודם ד"ה ויאכילך.

ארץ היא כנס"י: ראה קה"י בערך ארץ וכנס"י.

כאברהם שקראו הר: ראה פסחים פח, א.

וכידוע אשר ד' אותיות הוי' הן דו"ר רו"ד: ראה לעיל בלק עג, א. וש"נ.

ויש במרירות כו': [בכת"י] תוס' מרובה כאן [כ]. ראה אוה"ת כאן.

הנמשך ע"י אש: [בכת"י] תוס' מרובה כאן [כ]. ראה אוה"ת כאן.

ולא יכנף עוד: ישעי' ל, כ.

ועד"ז יובן מ"ש בזהר בלק . . ע"ש במק"מ: ”דהיינו כששורה בבי"ע על מט"ט וסנד"ל כן פי' במק"מ בשם הרח"ו, וכ"כ אדמו"ר נ"ע דלא כהרמ"ז" — אוה"ת שה"ש כרך ב ע' שפג. וראה באוה"ת בראשית כרך ו בפ' ויחי תתשכד, ב.

שיחזור וישתה לו: [בכת"י] תוס' מרובה שם. [כ]. ראה אוה"ת כאן.

(פי' שזהו העלאת: לכאו' חסר סיום המוסגר. ובכת"י אחד (950 א, א) שם נמצא מאמר זה סיום המוסגר אחר תיבת צרתני כנ"ל.

ניסוך המים שהי' בחג הסוכות: סוכה מה, א. תענית ב, ב.

חכמה כח מה: זח"ג לד, א. הק' ת"ז בתחלתה. ובכ"מ.

בשמע"צ אומרים מוריד הגשם: טושו"ע או"ח סי' קיד, א. תרס"ח, ב.

מי א-ל כמוך נושא עון: מיכה ז, יח. באוה"ת פ' וירא כרך א צא, א מציין הצ"צ שכאן בלקו"ת נתבאר בדרך קצרה ”כל מה שכ' מו"ח ז"ל באריכות" וראה שם באריכות.

וארז"ל בפ"ב דר"ה דף י"ז: באוה"ת נ"ך כרך א ע' תצא תוכן הענין שנתבאר, וז"ל: ”ותוכן הענין כיון שיג"מ נמשכים מבחי' הגדולה מה שלגדולתו אין חקר, לכן הוא ארך אפיים וגדל חסד, לכן א"א שיומשכו במי שהוא בבחי' יש וגדלות, שאין גדולה אלא ליוצר בראשית" ע"ש.

מקובלים הקדמונים: באוה"ת וירא שם צ, א מציין ”שלפני הפרדס והע"ח". ובאוה"ת פ' עקב ע' תרכט ”המקובלים". במאמרי אדה"ז כתובים כרך ב ע' רכד ”המקובלים הראשונים" שלפני האריז"ל.

לגדולתו אין חקר: תהלים קמה, ג. ראה באוה"ת שם צא, ב בענין זה.

ארך אפים וגדל חסד: תהלים קמה, ח.

באור פני מלך חיים: משלי טז, טו. ראה לעיל מסעי צג, ג.

עיין בזהר באדרת נשא דקל"ג ע"ב: ראה גם באוה"ת פ' וירא צ, ב.

קדמון לכל הקדומים: ת"ז (קכ, א). [כ].

כי גאה גאה: שמות טו, א.

ולכן נקרא ארץ ישראל בשם ארץ כנען: ראה גם תו"א פ' וישב בתחלתו ובאוה"ת פ' וישב ע' רנא, ב.

לשון הכנעה וביטול כמ"ש לעיל: טז, ג.

וזהו מדת חסד לאברהם: ראה הערת כ"ק אדמו"ר בהערות וציונים לכאן.

ואנכי עפר ואפר: בראשית יח, כז.