וכי תבואו: ראה הערת כ"ק אדמו"ר לעיל בהערות וציונים יט, א. באוה"ת קדושים ע' קלו. קמג. כרך-ד ע' א'עא הערות. ד"ה קדושים תהיו דתקס"ב ושם פי' שמקודם ירידתם הי' בבחי' צדיקים וע"י ירידתם בגוף נעשו בחי' בע"ת, ובמקום שבע"ת עומדין כו', וזהו כענין המים שע"י עברם בעפר הארץ נעשים מ"ח אלא שלזה צ"ל חפירה וכרי', והיינו ע"י תומ"צ, הובא באור התורה פ' וישב (רנד, ב). [כ].

וכי תבאו אל הארץ ונטעתם. . כל פריו קדש הילולים: ויקרא יט, כג-כד.

כי טוב העץ למאכל: בראשית ג, ו.

ודבר זה הלולים . . לשמים: רש"י ויקרא שם.

ששם עלו שבטים: תהלים קכד, ד.

מרומם על כל ברכה ותהלה: נחמי' ט, ה.

ולו דומי' תהלה: ראה תהלים סה, ב.

אך הענין ע"פ מ"ש ואתה קדוש: ראה לקו"ש ח"ז ע' 135 הערה 9 שהפירוש כאן כנראה מיוסד על פירוש הבעש"ט הנדפס בסה"מ אידיש ע' 138. וראה שם ביאור בארוכה.

ואתה קדוש יושב תהלות ישראל: תהלים כב, ד.

להמשיך גילוי מדותיו ית': ראה בד"ה באתי לגני תשכ"ט (סה"מ מלוקט-ג ע' מח) הערה 67.

לאו מכל אינון מדות: ת"ז בהקדמה.

ע"פ ואני נתתי לך שכם אחד: תו"א קב, א ואילך. ראה סה"מ מלוקט ח"ג ע' מח בהערה בשולי העמוד.

בהלו נרו עלי ראשי: איוב כט, ג. מובא בד"ה באתי לגני תשכ"ט (נדפס בקונטרס יו"ד שבט תשמ"ט) סעי' ט ושם בהערה 69 העיר: ”והא דמשמע בלקו"ת שגם ההמשכה עצמה נמשכת ע"י תהלות ישראל — אף שלכאורה אין שייך שהעבודה דתהלות ישראל מגעת לדרגת אתה קדוש . . יש לומר, שהענין ד”אתה קדוש" שבלקו"ת הוא אוא"ס כמו שיש לו איזו שייכות לספירות [כמובן גם מזה שהתהלות שבלקו"ת שם היא ”קריאת שמותיו ית'" השייכים למדות פרטיות], ובהמשכה זו שייך לומר שנמשכת ע"י תהלות ישראל משא"כ בנוגע המשכת העצמות" ע"ש.

ששם עלו שבטים: תהלות קכד, ד.

ברוך ה' מן העולם ועד העולם: תהלים קו, מח.

מעלמא דאתכסיא לעלמא דאתגליא: זח"א (קנח, רע"ב. יח, א. קנב, א). וזח"ב (כט, ב). ובריש ת"ז [ס"ע] (א, ריש ב'). [כ].

להמשיך — בד"ה אלה פקודי: לעיל ד, א.

סעיף ב: למה שמבואר כאן ראה ד"ה השמים כסאי — תשל"ו (נדפס בקונטרס ב' אייר תשמ"ט).

בזח"ג ס"פ קדושים דפ"ז סע"א: נתבאר במאמרי אדה"ז אתהלך ע' ריג. ובאוה"ת ויקרא-א ע' קלח ואילך.

והרמ"ז בפ' וירא . . ואמנם אין זה מובן: הרמ"ז מובא גם באוה"ת ויקרא-ד ע' א'ע ”וכן פי' הרמ"ז בפ' וירא דצ"ז ע"ב ד"ה עת הזמיר הגיע, ושנה הרביעית נגד ת"ת, והענין כמ"ש בביאור דפ' זכור שנה"י בחי' אחוריים אתכפיא ושם יש מקום ליניקת החיצונים, וע"כ צ"ל וערלתם כו' לא יאכל ות"ת בחי' לב פנימית אתכפיא כו'" ע"ש.

בפרד"ס שער כ"ד: לכאורה צ"ל כה. וכן הוגה בקונטרס ב' אייר תשמ"ט. וכ"ה בדרך מצותיך.

כמ"ש בפרדס . . דמ"ש שלש שנים . . זהו כנגד ג' קליפות הטמאות: בלקו"ש ח"ז ע' 135 הע' 7 העיר ע"ז: ”כי מצד זה שהם כנגד ג' עולמות בי"ע (ובענין הספירות — בחי' נה"י (לקו"ת שם [כאן])) — אין טעם שיהיו אסורים. ועפ"ז מקשר בלקו"ת שם [כאן] מ"ש הרמ"ז (לזח"א צז, סע"ב) שבג' שנים הראשונים מקבלת מל' מבחי' נה"י (ובענין העולמות ג' עולמות בי"ע) עם פירוש הפרדס".

ערלים לא יאכל: ויקרא יט, כג.

ג' שני ערלה בקבלתה מנה"י . . שמקבלת מתפארת: ”בלק"ת פ' קדושים . . ההפרש בין כשהדבור העליון מקבל רק מנה"י דז"א ובין כשמקבלת מת"ת שזהו ענין שלש שנים יהי' לכם ערלים כשמקבל מנה"י יש יניקה לק"נ גקה"ט, משא"כ כשמקבלת מת"ת זהו"ע ובשנה הרביעית יהי' כל פריו" — אוה"ת שמות ע' לו.

זכר חסדו: תהלים צח, ג.

ומבשרי אחזה: איוב יט, כו.

מהקול היוצא . . דרך הקנה: וע' לעיל ר"פ אחרי [כה, ג] וש"נ. [כ].

כלל בד"ה תקעו בחודש שופר: לקמן ר"ה נד, ג.

תשישות כח כנקבה: רש"י במדבר (יא, טו). ושם דברים (ה, כד). [כ].

לעולם ה' דברך נצב: תהלים קיט, פט.

יהי רקיע: בראשית א, ו.

יהי רקיע נצב . . בתוך . . השמים: ע"ל ר"פ אחרי כה, ג [כ]. ושם נעתק לשון המדרש תהלים. ובארוכה ראה בליקוט פי' לתניא שם.

ועיין בפרדס ערך גבול: ראה לקמן מסעי צד, ב. עקב טז, ב. באוה"ת נ"ך-א ע' שלה.

וז"ש באד"ר דנשא דף קמ"א ע"ב: ”תאנא אתפשט האי תפארת מטבורא דליבא ונקיב ואתעבר בגיסא אחרא ותקין פרצופא דנוק' עד טבורא ומטיבורא שארי ובטיבורא שלים כו'" — אוה"ת ויקרא-א ע' קלו.

ובע"ח שער הכללים פ"י: ”ע' במא"א אות נ' סעי' לג נקבה נק' המל' כו' ובי"נ שם שהביא ממ"ש בע"ח שער הכללים פ"י ואז נתחבר נקב זה עם ה' תתאה ונעשית נקבה באחורי ז"א וכותל אחד יש לשתיהן כו'" — אוה"ת ויקרא-א ע' קלז ע"ש.

שער ל"ג פ"ב ובשער ל"ד: בדפוס שקלאוו תק"ס. של"ד פ"ב וש' ל"ה לפנינו. [כ].

מילין דהדיוטא: ע' בסידור אדמו"ר בד"ה הקל קול יעקב [יח, ד]. וע' זח"ג (קמט, ב) לאו אורחי' דמלכא יעו"ש [כ]. נתבאר בארוכה לעיל פ' אחרי כה, ד.

בריח התיכון המבריח: שמות כו, כח.

ולכבודי בראתיו: ישעי' מג, ז.

ופי' בשל"ה דל"ט ע"ב: לשון השל"ה עם הגהות באוה"ת נ"ך-א ע' רמ.

אתה הראת לדעת: דברים ד, לה.

וידעו מצרים כי אני ה': שמות יד, ד-יח.

ואולם חי אני: במדבר יד, כא.

ה' ימלוך לעולם ועד: שמות טו, יח.

נתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים: תנחומא נשא טז. על"ק ח' במדבר ע, ג וש"נ. [כ].

ונגלה כבוד ה': ישעי' מ, ה.

מוליך לימין משה: ישעי' סג, יב.

לעשות לך שם תפארת: שם סג, יד.