כי תצא: הנחת כ"ק אדמו"ר האמצעי בסה"מ תקס"ב ע' רסו. ושם ע' רסט. וח"ב ע' תרפח — ביאור. באוה"ת פ' כי תצא ע' תתפב קיצורים (ובע' תתפג הביאור). וראה שם ע' תתע. ראה גם סידור כג, ב ד"ה אשר לקחתי מיד האמורי. חלק מהמאמר עד אמצע סעי' ג, נמצא בשינויים והוספות בסה"מ תרכ"ט (הוצאת תשנ"ב) ע' רפב.

כי תצא למלחמה: דברים כא, י.

איתא בזהר: וע' לעיל בלק (עב, א) [כ]. וראה זח"ג רמג, א. וראה לעיל פ' נשא כו, ב.

אשר לקחתי מיד האמורי: בראשית מח, כב.

ות"א בצלותי ובבעותי: באוה"ת פ' תצא ע' תתע מציין שכ"ה בגמרא ב"ב קכג, א וברש"י ברכות ה, א שיעשה מלחמה עם היצה"ר ע"ש. וראה שם ע' תתעג סעי' ד ואילך בביאור הפסוק אשר לקחתי מיד האמורי.

תפלות כנגד תמידין תקנום: ברכות כו, ב. ”ודוגמת התפלה הי' הקרבן בזמן בהמ"ק וממנו יובן ענין התפלה" — סה"מ תקס"ב ע' רסו.

את קרבני לחמי: במדבר כח, ב.

שתרד אש מן השמים ותאכל את העולה: ראה ויקרא ט, כד. וראה יומא כא, ב. זח"ג ריא, א.

דצח"מ הם כנגד ד' בחי' ארמ"ע: ראה לעיל פ' פנחס עה, ד.

ויהי האדם לנפש חי': בראשית ב, ז.

ובחי' אש שלמעלה: מובא באוה"ת ויקרא כרך ד ע' א'עב ע"ש.

פני ארי' ופני שור: יחזקאל א, י.

ארי' דאכיל קורבנין: זח"א ו, ב. זח"ב רעח, א. זח"ג יז, א. ריא, א. ”וענין ארי' דוקא ולא שור, להיות כי הארי' הוא להימין וכל מיתוק גבורות הוא התכללות השמאל בימין" — סה"מ תקס"ב ע' רסו.

ולהפך מהיפך . . שלהבת לדבקה באלקים חיים: הכוונה בהתבוננות דברכות ק"ש בביטול המלאכים שזהו בחינת אש שלמעלה דנה"ב כו' וכמ"ש מזה בדרוש יו"ט של ר"ה רס"ו. ומ"ש בד"ה בפ' נסכים זהו בחי' האש דנה"א. וכ"ה בד"ה ונקדשתי פ"ה — קונטרס העבודה סעי' ד' (ע' 26).

(ועמ"ש בפ' נסכים בפ' שלח: לעיל פ' שלח מ, ב.

בכ"י יצרו של אדם מתגבר: סוכה נב, סע"א. קידושין ל, ב.

ימים יוצרו: תהלים קלט, טז.

שיש מספר וקצבה לשני חיי האדם: ראה לעיל לג, ג.

ימי שנותינו בהם: תהלים צ, י. ראה פי' הפסוק לעיל פ' בחקותי מז, ג.

כי הנשמה אינה צריכה תיקון לעצמה: נסמן לעיל לג, ד. חלק מכאן נעתק באוה"ת נ"ך כרך א ע' תשג.

ברבות בראשית פ"ח: הלשון באוה"ת נ"ך כרך א ע' תשג ”עם המלך מלכי המלכים ישבו נפשות של צדיקים שבהן נמלך הקב"ה וברא את העולם".

ועיין ברבות פרשה ח ובמדרש רות פ"ב: ”פי' שנמלך הקב"ה בנשמת הצדיקים כשברא את העולם כנז' במדרש על פסוק זה" — סה"מ תקס"ב ע' רסז. ע"ש באריכות.

ובמדרש רות פ"ב: הענין כמו בב"ר הנ"ל.

והיא נצחית: ראה לעיל פ' בהר מא, ב. וראה סה"מ תקס"ב ע' רסט. ובאוה"ת פ' בהר ע' תתק ואילך. המשך תער"ב פרק פח בענין קיום עצמי.

ועל דמות הכסא: יחזקאל א, כו.

ורוח האדם היא העולה: קהלת ג, כא.

והארץ הדום רגלי: ישעי' סו, א. באוה"ת נ"ך כרך א ע' תשג נוסף ”ע' בד"ה והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ספ"ד" [לקמן דרושים לר"ה נט, ב].

וגבוה מעל גבוה: קהלת ה, ז.

בד"ה האזינו השמים: לקמן פ' האזינו עא, ג ואילך.

אלא מספר חיי האדם ניתן להתלבש: ראה ד"ה החלצו — תרנ"ט ע' סב.

בפ' בחקותי בד"ה מבואר בע"ח: לעיל בחקותי מז, ג.

מצוה להביא מן ההדיוט: עירובין סג, א. וש"נ.

ולכן תיקנו אכנה"ג: ראה תו"א ל, ב. לעיל ויקרא ב, ב. פ' אמור לה, ב. ”יש להבין מאיזה טעם מזכירים מה שהמלאכים אומרים, וכי אנחנו לא נדע השבח ההוא שהוא ית' קדוש ומובדל כו' ולמה מזכירים שבח זה בשם המלאכים דוקא, ועוד זאת יפלא מה שמזכירים ההתפעלות שלהם איך שמשמיעים ביראה דברי אלקים חיים כו' באימה ויראה כו', וכי אנחנו צריכים להתפעל מהתפעלות שלהם דוקא, הלא הנשמות גבוהות מהם כידוע" — סה"מ תקס"ב ע' רסז ע"ש הביאור שמפרש ”ולכך אנו מזכירים התפעלות המלאכים דמרכבה עליונה באש של מעלה כדי שנכלל נפש הבהמית שלנו בהתפעלות אש של מעלה שבהן ויעלה כעולה וקרבן שהי' נשרף ע"ג המזבח כו'" ע"ש.

ששם נאמר ונשנה באריכות סדר המלאכים: ראה תניא פרק מט ובליקוט פירושים ומ"מ — חיטריק שם.

היש מספר לגדודיו: איוב כה, ג.

כדמשני בגמרא: חגיגה יג, ב.

וקיומם הנמשך להם . . מבחי' שמו לבד כמו עד"מ: ראה לקמן שה"ש יד, ג.

ונקרא אור א"ס ב"ה כלומר הארה ממנו בלבד . . כמ"ש במ"א: ראה תו"א פז, א ובכ"מ.

ואומרים קדוש: ישעי' ו, ג.

מלכותך מל' כ"ע: תהלים רמה, יג.

והיא מתפעלת ממקרי הגוף: ראה תניא פרק מב.

אני ה' לא שניתי: מלאכי ג, ו.

אתה הוא קודם שנה"ע: נוסח התפלה.

מבשרי אחזה אלו-ה: איוב יט, כו.

בורא קדושים ישתבח שמך: ברכת יוצר.