וידבר משה אל ראשי המטות: הנחת כ"ק אדמו"ר האמצעי נדפס בסה"מ תקס"ד ע' קפז.

לכללות המאמר ראה גם ד"ה זה בסה"מ תקס"ב ח"א ע' רלז [שם ההתחלה: וידבר ה' אל משה דבר אל ראשי המטות — וצ"ע]. ח"ב ע' תצט. תקס"ז ע' רפט. ס' מאמרי אדה"ז-פרשיות ח"ב ע' תרפח. אוה"ת מטות ע' א'רנה ואילך. שם כרך-ה ע' א'תרפב. כרך-ו ע' א'תתקנד קיצור ללקו"ת. סה"מ תר"ל ע' רטז. במאמרי אדה"א פ' מטות ע' א'תרצז רק חלק מהמאמר.

וידבר משה אל ראשי המטות: במדבר ל, ב.

עד שידור בדבר הנדור: נדרים יג, א.

הרי עלי בשר זה כעולה ושלמים: עיקר נדר האמור בתורה הוא שיתפיס בדבר הנדור, כגון שאומר ככר זה עלי כקרבן, ראה שו"ע יו"ד סד"ר ס"א. וראה משנה למלך ריש הל' נדרים שנדר בלשון איסור סתם (שלא התפיסו כקרבן) ”מדין יד הוא דמהני שכשהוא אומר הרי זה אסור עלי אנו גומרין דברים כקרבן" עיי"ש — משיחת ש"פ מטו"מ תשמ"ח הערה 12.

תנן באבות נדרים סייג לפרישות: פ"ג, מי"ג.

נדרים סייג לפרישות: ראה בארוכה משיחת ש"פ מטו"מ תשמ"ח שלכאורה מצינו סתירה במאמרי חז"ל ”לא דייך מה שאסרה לך התורה אלא שאתה מבקש לאסור עלך דברים אחרים" (בתמי'), והתיווך בזה שמדובר אודות שתי דרגות שונות א) מי שעדיין לא הגיע לדרגא נעלית בעבודת ה', זקוק לפרוש גם מדברים המותרים קדש עצמך במותר לך, והב) מי שכבר הגיע לדרגא נעלית בעבודת ה' אז דייך מה שאסרה לך התורה ע"ש בארוכה. וראה לקמן פד, ב.

פרישות מביאה לידי קדושה: סוף סוטה.

ראשית חכמה יראת ה': תהלים קיא, י.

ע"פ וידבר דעשרת הדברות: לקו"ת במדבר טז, ב.

אם אין חכמה אין יראה: אבות ג, יז.

דעיקר הקדושה הוא כמאמר אשר קדשנו במצותיו: ראה אוה"ת ויקרא-א ע' קלד ואילך שצריך ביאור דבגמרא פרק ערבי פסחים דף ק"ד ע"א משמע דשם קודש אינו ע"י שמקיים המצות לבד ע"ש.

סוף דבר הכל נשמע . . כי זה כל האדם: קהלת יב, יג.

קדוש פי' מובדל: כפי' רש"י קדושים יט, ב. ראה תניא פ' מו. אגה"ת פ"י.

מלכותך מלכות כ"ע: תהלים קמה, יג.

הי' הוא ושמו בלבד: פדר"א רפ"ג. וראה ת"ז ת"ה קרוב לסופו. הק' השל"ה בתחילתה.

אני ה' לא שניתי: מלאכי ג, ו.

אתה הוא קודם שנבה"ע: נוסח התפלה.

שית אלפי שני: ר"ה לא, א.

לאחר שיכלו ימות המשיח . . שאז יהי' הוא ושמו בלבד: באוה"ת במדבר כרך-ו ע' א'תתקנד כ' וצ"ע דהא הנשמות משמע שהם נצחיים . . כמ"ש בלק"ת ד"ה את שבתותי תשמרו ספ"א, ומפרש שר"ל שאז יהי' גלוי הביטול ולא כמו עכשיו ויאיר שלא ע"י מסכים, וגם אפשר לא ע"י מלאכים ע"ש.

ומבלעדיך אין לנו מלך אלא אתה: תפלת נשמת.

ועיין מענין אני ראשון ברבות וישלח פ' פ"א: ”מהו אמת אלף בראשון של אותיות מ"ם באמצע תיו בסוף ע"ש אני ראשון ואני אחרון ומבלעדיך אין אלקים" — אוה"ת נ"ך-א ע' רמב ואילך.

וכ"ה בפ' דברים . . ובשה"ש: ראה באוה"ת נ"ך ע' רמג.

ואמת ה' לעולם: תהלים קיז, ב.

בד"ה ביום השמיני עצרת: ראה לקמן שמע"צ פד, ד.

ברבות תולדות פס"ג: ע"פ ויצא הראשון אדמוני בזכות ולקחתם לכם ביום הראשון אני נגלה לכם ראשון שנאמר אני ראשון כו' וכעין זה בפ' בא" — אוה"ת נ"ך-א ע' רמב. וכ"ה באוה"ת ויקרא-א ע' רעט. אוה"ת בא ע' רסא.

קדושים (ס"פ כ"ד) . . זח"ב תרומה (קנ"ח סע"א) . . תקון ס"ט (דק"ח): נעתקו באוה"ת נ"ך-א ע' רמג.

בביאור ע"פ אני דפ' ציצית: לעיל פ' שלח מח, א.

ה' מלך גאות לבש: תהלים צג, א.

בד"ה יונתי בחגוי: לקו"ת שה"ש יז, א.

ונק' זיו השכינה: יז, א.

לית מחשבה תפיסא בי' כלל: ת"ז בהקדמה (פתח אלי').

סתימא דכל סתימין: ראה שם.

וזיו זה . . נמשכה ממדת מלכותו ית': מובא באוה"ת בראשית-ג דף תקנח, א וז"ל ”מבואר בלקו"ת בד"ה ראשי המטות כי חיות כל העולמות הוא מבחי' מלכותו ית' אבל במהותו ועצמותו ית' לית מחשבה תפיסא בי' וזהו ענין קדוש ומובדל ועז"נ ישת חושך סתרו וע"י תומ"צ נמשך מקדושה זו ממש ונק' לכו לחמו בלחמי והיינו לפי שכל המצות מעשיות הם בירור בחי' נוגה ששרשו מעולם התהו וממשיך עי"ז רצון עליון שהוא בחי' כתר עליון כו' ע"ש, אך עדיין אינו מובן זה שחיות כל העולמות הוא מבחי' מלכותו ית' בלבד היינו המלאכים ושאר העולמות אבל הנשמות מצד עצמן ג"כ שרשן מבחי' כי חלק ה' עמו . . וא"כ מהו העלי' ע"י המצות, ע"ש בארוכה.

ישת חשך סתרו: תהלים יח, יב.

שאין העולמות . . כי הוא קדוש ומובדל: מובא באוה"ת ויקרא-א ע' ריז, ושם מציין גם לפי' אחר המובא בלקו"ת שה"ש ד, ג. וראה גם אוה"ת בראשית-ב דף שט, ב.

הוא קדוש: [נכתב ממעל] הוא ית' קדוש. [כ].

ולא נערוך אליו קדושתו: תפלת יגדל.

ואין ערוך לך: ברכת יוצר דשבת.

ע"פ אז ישיר . . מענין פי' ולא נערוך אליו קדושתו: תו"א סב, ד: פי' שאפילו קדושתו שהוא קדוש ומובדל כו' לא נערוך אליו לפי שאינו בגדר עלמין כלל.

א-ל ה' ויאר לנו: תהלים קיח, כז.

לכו לחמו בלחמי: משלי ט, ה. וראה חגיגה יד, א.

מארז"ל רעיתי פרנסתי: שהש"ר א' סד"ה לסוסתי.

ישראל מפרנסין: זח"ג ז, ב.

כי על כל מוצא פי ה': דברים ח, ג. ראה גם לעיל פ' צו יג, ב וש"נ. ראה גם מאמרי אדה"ז עה"ת כרך-א ע' יז.

העשרה מאמרות שבהם נבה"ע: אבות רפ"ה.

תדשא הארץ . . תוצא הארץ: בראשית א, יא. כד.

נעשה אדם: שם א, כו.

אחור וקדם צרתני: תהלים קלט. ה.

אחור למעשה בראשית: עירובין יח, א.

יתוש קדמך: ויק"ר שם. וראה ג"כ סנהדרין לח, א.

להיות — ועובר: ויעבור. [כ].

ישרצו המים: בראשית א, כ.

ואח"כ תוצא נפש חי': ראה במאמרי אדה"א כאן ע' א'תשד בענין המלאכים.

שבחי' נפש אלקית שבאדם הוא בחי' אחור לגבי מקור וחיות הגוף ונה"ב: מובא ביהל אור לקאפיטל קלט ע"פ אחור וקדם ומציין גם ”ובהביאור שם פ"ב כי ס"ג הוא למעלה ממ"ה, והרי עולם התיקון הוא ע"י מסכים ומיעוט האור, ובד"ה שובה ישראל עד נת' שהחכמה נק' אחור כמ"ש חכם באחור ישבחנה" ע"ש.

די מחסרו אשר יחסר לו: דברים טו, א.

כמו מוצא מים: ראה ישעי' נח, יא.

ועל דמות הכסא: יחזקאל א, כו.

נק' אדם מל' אדמה לעליון: ראה לעיל פ' במדבר יג, ב. וראה בהנסמן במאמרי אדה"א במדבר-ג ע' א'קא.

עיני ה': תהלים לד, טז.

אזני ה': במדבר יא, א.

נק' בשם אדם שהוא בחי' ממכ"ע: ראה ד"ה פתח אלי' — תרנ"ח ע' יב ושם מציין לעיין בד"ה ויטע אשל תר"ל ע' יז.

כמראה אדם ולא . . ממש: ע' בהקדמת ת"ז (ו, ע"ב). שם (תכ"ב) ד' סו, א. [כ].

משפטים קכ"ב א': ראה גם אוה"ת פ' ואתחנן ע' פו. שבועות ע' קלב.

בד"ה ויראו כו' ותחת רגליו: תו"א עז, א. ראה בספר הערכים-א טור תרפב.

והנה חיות הנמשך: תוכן הדברים מכאן מובא באוה"ת ויקרא-ב ע' תקסח.

ולהחיות רוח שפלים: ראה ישעי' נז, טו.

אית רצון: בזה"ק ל"מ. [כ]. מובא בכ"מ בדא"ח בשם הזהר. וראה הערת כ"ק אדמו"ר בסה"מ תש"ט ע' 113. וראה בארוכה במאמרי אדה"א כאן ע' א'תשט.

דעקימת שפתיו הוה מעשה: ב"מ צ, ב. סנהדרין סה, א.

הרהור לאו כדיבור דמי: ברכות כ, סע"ב.

והרהור לא עביד מידי: זח"ג קה, א.

ומחשבה . . חש"ב מ"ה: זח"א (כד, א). [כ].

יפה שעה אחת בתשובה: אבות ד, יז.

העולם הבא הוא שנהנין: ברכות יז, א.

כל חד וחד לפום שיעורא דילי': זח"א קג, א.

ובכל נפשך: דברים ו, ה.

ומבקשי ה' יבינו כל: משלי כח, ה.

מי לי בשמים: תהלים עג, כה.

לעיל ע"פ מי מנה: פ' בלק סז, ד.

ועשיתם את כל מצותי: במדבר טו, מ.

למהוי אחד באחד: זח"ב קלה, א.

וענוה זו מביאה לידי יראת חטא: ראה לקו"ש-יג ע' 36.

בר"ח שער הענוה: הלשון נעתק באוה"ת בראשית כרך-ב דף רנט, א. ושם הענין יותר באריכות.

בד"ה שיר השירים: לקו"ת שה"ש א, ב.

דכולא קמי' כלא חשיב: זח"א יא, ב.

בד"ה קטנתי: אגה"ק סי' ב.

בד"ה ארץ הרים ובקעות: לקו"ת פ' עקב יז, ד.

מ"ש בספרים: ע' תנחומא צו (סי' יג) שפל וסבלן. ובלקח טוב פ' בהעלתך [פ' יב, ג]. וע' בר"ח ש' הענוה פ"א. על"ק נצבים (ר"ד מח). [כ].