אשר אהבת את יצחק: בראשית כב, ב.

מים קרים על נפש עיפה: משלי כה, כה.

סעיף ד: באוה"ת משפטים כרך ח ע' ג'כו מציין הצ"צ דכאן משמע שענין המצות לצורך גבוה ממש ושכר האדם הוא דרך טפל, ובמ"א מבואר שהמכוון העיקרי בשביל הטוב לצרף בהן את הבריות, ומתרץ ששניהם אמת, כי מצד עצמות אוא"ס אין תופס מקום כלל וכחשיכא כאורה, ומה שע"י מעשה המצות מוסיפים כח בפש"מ הוא בבחי' ועל הכסא דמות כמראה האדם, ע"ש.

כמו שאומרים: ע"ל ד"ה קדש ישראל בפינחס (עט, ג) [כ].

הבו לה' בני אלים: תהלים כט, א.

כמ"ש . . בכוונת הבו: ראה פע"ח שער השבת פ"ח.

לאשתאבא בגופא דמלכא: זח"א (ריז, ב). [כ].

העצם שישאר לעת התחי': ראה ב"ר כח, ג. ויק"ר רפי"ח.

ע"י הטל שיומשך מלמע': ראה חגיגה יב, ב. וש"נ.

חסד דרועא ימינא: ת"ז בהקדמה (פתח אלי').

הזהר ר"פ ויצא: קמח, ב. [כ]. ראה אוה"ת ויצא כרך א דף קפב, ב.

והנה גם באצילות יש בחי' כלים: ראה באוה"ת ויצא שם. ובאגה"ק סי' כ.

רק הרוח ונפש הם כלים ממש: ראה אגה"ק סי' כ (קל, א). ד"ה תקעו בחדש תרס"ד ע' קלט. ד"ה החדש הזה תרע"ח ע' רכה.

ארי' דאכיל קרבנין: זח"א ו, ב. זח"ב רעח, א. זח"ג יז, א. וראה יומא כא, ב.

וירד ה' על הר סיני: שמות יט, ג.

שלא ע"י הזדככות הכלים: ראה ד"ה וירד תרמ"ג בסופו. ד"ה זכור תרס"ה פ"י. ד"ה אריב"ל תרח"ץ פ"ח. המשך תרס"ו ע' שנג. המשך תער"ב ח"ב ע' תתקל ואילך. לקו"ש חט"ו ע' 77. 88. לקו"ש חכ"א ע' 151.

בלקו"ת פ' בראשית: להאריז"ל.

והרמ"ז בפ' וירא: ראה גם לקמן שה"ש כ, ד.

וע' בהרמ"ז ר"פ פקודי: דף רכ, ב. מובא באוה"ת ויקרא כרך ב ע' תרעט.

המשל שהעליון יורד: ע"ל ר"פ ואתחנן, וש"נ. [כ].

בע"ח שמ"א פ"ג: דפוס שקלאוו תק"ס. וע"ל בחקותי (מו, ג) וצ"ל [שמ"ב] פ"א כאן ולא בפ"ג [כ].

בביאור ע"פ אחרי ה' אלקיכם: לעיל כ, ג.

סד"ה יחיינו מיומים: לקמן ר"ה סד, א.

הב' כתרים שקבלו ישראל בסיני: שבת פח, א.

בד"ה ויקח קרח: לעיל פ' קרח נב, א ואילך.

וצ"ע ע"פ מ"ש במ"א: ראה תו"א פ' ויגש.

סד"ה שובה ישראל עד: ראה לקמן סז, ג.

בד"ה את שבתותי תשמרו: לעיל בהר מא, א.

בת"ז תיקון כ"ח: בדפוס אמשטרדם תקכ"ח עג, א. תכ"א ולא כ"ח (מז, א) ד' זיטאמיר. [כ]. ראה אוה"ת בראשית כרך א דף מח, א.

עיני האדם לא תשבענה: משלי כז, ב.

שמחה בצפרא ורננא ברמשא: זח"א רכט, ב. ראה תו"א לז, א ובמ"מ לשם.

אשת חיל עט"ב: משלי יב, כ.

כמ"ש בע"ח דפי' חיל: ש' לידת המוחין.

ועי' בפע"ח בכוונת ק"ש: פט"ו.

נח לו לאדם שלא נברא: עירובין יג, ב.

בעה"ק ח"ב פכ"ב: שמבאר וז"ל ”לפי שמצד אמרו והשטן העומד על ימינו מוכן ומעותד אל הנטיה אל הפך מה שנוצר עליו וטוב לו . . והאומרים נוח לו שנברא לפי שאם ברא יצר הרע וחמרו יטהו מני הדרך, הנה ברא לו תורה תבלין והיא תיעצהו לשמור בריאותו לבלתי יחלה ותדריכהו בדרך ישרה . . יפשפש במעשיו יבדוק עצמו מעבירות שעשה כבר ויבערם . ."

הובא בשל"ה בהקדמת בית ישראל דף כ"א ע"ב כ"ב ע"א: מביא כל לשון העבה"ק ”אבל אני אומר שיש עוד רמז ביפשפש וימשמש כי ירמוז למ"ש לא די שמבטל את הרע אלא כובשו ואוחזו תחת ידיו ומטהרו, ויפשפש ר"ל יהיה סור מרע וימשמש ר"ל יאחוז כו'".

ובעמה"מ שער קרית ארבע פנ"ה: דף צד, א (דפוס אמשטרדם) שכתב ”יפשפש במעשיו עכשיו שנברא פעם אחרת. ומלת עכשיו דייקא ר"ל בריאותו עכשיו פעם אחרת שלא עשה רצונו של הקב"ה, יפשפש במעשיו שעשה בראשונה שנתחייב גלגול אודות זה" ע"ש בארוכה בענין גלגולים.

בד"ה הים ראה וינוס: לעיל פ' צו טז, ג.

ואנשי קודש תהיון לי: שמות כב, ל.

ויקח מאבני המקום: בראשית כח, יא.

כמ"ש בזח"א ויחי דרל"א ע"ב: מובא באוה"ת פ' ויצא קעו, א ”אלין אבנין וקורין עילאין דאתקרין אבני המקום".

במאו"א אות אלף סעי' ד': מובא גם באוה"ת פ' ויצא קעו, ב ושם מציין ”מ"ן ומ"ד נק' אבני שיש טהור".

ובאות כ' ס"ב: הלשון נעתק ביהל אור ע' תקע.

המכוון בבריאת הסוס עד"מ אינו בשביל התועלת המגיע לו: ראה לקו"ש ח"ח ע' 282.

שלא לקפח שכר כל ברי': מכילתא כב, ל.

ולכבודי בראתיו: ישעי' מג, ז.

כל פעל ה' למענהו: משלי טז, ד.

תכלית המכוון בבריאת האדם אינו בשביל האדם עצמו: בלקו"ש חט"ו ע' 248 מציין שזה ע"ד המבואר בתניא פל"ז (מח, ב) ”לקשרם ולייחדם באוא"ס ב"ה" וזה בא בהמשך להמבואר שם פל"ו שתכלית הבריאה הוא שיהי' לו (ית') דירה תחתונים. ע"ש. ובלקו"ש ח"ו ע' 236 הערה 8 מציין שמכאן ואילך ”מוכיח ממרז"ל (ספ"ו דאבות) ”כל מה שברא הקב"ה לא בראו אלא לכבודו". וממארז"ל ס(וף מס' קדושין) ואני נבראתי לשמש את קוני, שגם בריאת האדם (וכוונתו שם היא לישראל — אתם קרויין אדם — כמובן מהמשך הענינים שם) היא (לא רק בשביל האדם גופא כ"א) לכבודו ית'" ע"ש עוד. וראה גם לקו"ש חכ"ב ע' 52. ח"ב ע' 242. ח"ו ע' 349.

ישמח ה' במעשיו: ראה תהלים קד, לא.

לויתן זה יצרת: תהלים קד, כו.