לאום מלאום יאמץ: בראשית כה, כג.

אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב: שמות ג, ו.

לפני ה' תטהרו: ויקרא טז, ל.

מקוה ישראל ה': ירמי' יז, יג.

להבין המשנה: נאמר בשנת תקע"א. ראה ברשימת המאמרים שבסו"ס תק"ע ע' רצ. הנחת אדהאמ"צ נדפס בסידור רמ, ג. ראה שם ע' קס קטע ענין ב' בחי' מל', ובהערה בשולי הגיליון. ראה מאמר זה בשינויים באוה"ת דברים כרך ה ע' ב'קו ואילך. כרך ו ע' ב'תעו. ר"ה ע' א'רצג ואילך. נתבאר בד"ה יו"ט של ר"ה תשל"ג (סה"מ מלוקט ח"ג ע' רצג ואילך).

רפ"ד דר"ה: כט, ב.

יו"ט של ר"ה: לכאורה תי' ”יו"ט" מיותר. וראה בלקו"ש חי"ט ע' 605 שכ' ”וי"ל דנפק"מ כשבאו עדים מן המנחה ולמעלה דיו"ט הוא למחר — גם תק"ש למחר" ע"ש.

במקדש היו תוקעין אבל לא במדינה: ראה לקמן נז, ג במ"מ הטעם על פי נגלה.

שמא יוליכנו ד"א בר"ה: בד"ה זה תשל"ג הנ"ל מחזק יותר הקושיא ”ובפרט עכשיו, שאין מצוי שיהי' רה"ר מה"ת [ובהערה מוסיף: ראה שו"ע אדה"ז או"ח הל' שבת סי' שמ"ה סי"א וש"נ. ולהעיר מהמשך יו"ט של ר"ה תש"ג בתחלתו ”איך דחו כו' שלא לבוא לידי חשש איסור שבות"] והגזירה שמא יעבירנו הוא רק שלא יבוא לאיסור דרבנן".

מה ראו חז"ל לעקור: בד"ה יו"ט של ר"ה תשמ"ג (נדפס בסה"מ מלוקט ח"א ע' תכא) מציין בהערה 5 שכן הוא הלשון בסידור, אבל באוה"ת ר"ה כרך ה ע' ב'קט ובד"ה זה תרנ"ט. תרס"ה. תש"ג ועוד הלשון: איך דחו, ע"ש.

מה ראו . . גדולים וטובים: שההסבר בזה (בפנימיות הענינים), דמה שאין תוקעין בר"ה שחל בשבת אין זה דיחוי של (תוקף) מצות תקיעת שופר, אלא שאז אין צורך (כ"כ) בתקיעת שופר, כי ההמשכות שנמשכות ע"י תק"ש נמשכות הן ביום השבת מצ"ע בלא תקיעת שופר. — לקו"ש חי"ב ע' לז. ראה סידור רמ, ג ואילך. ד"ה יו"ט של ר"ה כ"ט אלול תשל"ט.

והלא החשש הוא להדיוטים: וכ"ה בהמשך תרס"ו בתחלתו. וראה לקו"ש חל"ט ע' 193. ”אפ"ל שהקושיא היא למה עקרו את המצוה מאלו שאין לחשוש בהן שיעבירו ד"א — בשביל ההדיוטים כו' . . אבל בסידור [רמ, ג] ועוד — אינו מסיים ”והלא החשש הוא להדיוטים כו'" ומזה משמע שהקושיא היא גם על מה שביטלו את המצוה מאלו שיש עליהם חשש זה. ומ"ש בלקו"ת [כאן] ובתרס"ו [בתחלתו] ”והלא החשש הוא כו'" — היינו רק בכדי לחזק את הקושיא. ובהמשך ר"ה תש"ג בתחלתו מפורש: ועוד זאת כו'" — לקו"ש ח"ז ע' 52 הערה 25.

להדיוטים וקלי הדעת: ”ויש לומר: הדיוטים שאין יודעים דיני תק"ש. וקלי הדעת — שלכן יש לחשוש שיעבירו ד"א ברה"ר" — ד"ה יו"ט של ר"ה תשל"ג הנ"ל הערה 7. ”ומובן הדיוק בזה, שבכדי שיחול עליו החשש צ"ל בו שתי התנאים, שיהי' הדיוט, דהיינו אף שיודע שיש עליו חיוב לתקוע בשופר מ"מ אינו יודע איך לתקוע, שזהו מצב של הדיוטים וגם צריך להיות קל הדעת, ומצד קלות הדעת שלו יכול להיות שישכח על איסור שבת ויעבור ד"א ברה"ר" — ד"ה יו"ט של ר"ה תשל"ב (מהנחה בלתי מוגה).

שיש ב' מיני השתלשלות: בארוכה נתבאר באוה"ת ואתחנן ע' קצז ואילך. ר"ה ע' א'רצג. ראה לעיל פ' שלח לז, ג ואילך.

בחי' עילה ועלול: בארוכה בסה"מ תרס"ה ע' עג ואילך. ראה שרש מצות התפילה פרק כג (קכח, א).

והוא ענין העיגולים שבע"ח: ראה סה"מ תרנ"ט ע' יא.

שהעיגול שבתוכו הוא נכלל ובטל אליו: ראה ביאוה"ז להצ"צ ע' ו. אוה"ת נשא ע' רנד.

בכלל מאתים מנה: ב"ק עד, א. ב"ב מא, ב.

בביאורי הזהר פ' בשלח: לאדה"א מב, ג. וראה ביאוה"ז להצ"צ כרך א ע' רז ואילך.

כי לאלקים מגיני ארץ: תהלים מז, י.

וע"ש סי' כ': הכוונה לאגה"ק סי' כ.

קרסולי החיות כנגד כולן: חגיגה יג, א.

וקרני החיות הן בבחי' כתר שבראש: ובד"ה כי תשא תשל"א (נ' בקונטרס כ"ב שבט תנש"א) מבאר שצריך ביאור ”הרי זה שהקרן הוא למעלה מהראש הוא (לא רק מהמוח שבראש אלא) גם מהגולגולת" ע"ש בארוכה.

דאיהו וחיוהי חד: ת"ז בהקדמה ד"ה פתח אליהו.

וחסד ענף החכ': ראה מא"א אות ח', סמ"ה ובמקומות המצויינים ביאיר נתיב שם.

בד"ה יביאו לבוש מל': תו"א צ, א.

וצבא השמים לך משתחוים: נחמי' ו, ו.

מלכותך מלכות כ"ע: תהלים קמה, יג.

וכולם מקבלים עליהם עול מ"ש: ברכת יוצר.

שום תשים עליך מלך: דברים יז, טו.

מלוכה . . ברצון . . ממשלה שמושל בע"כ: ראה גם סידור עם דא"ח נג, ג ”שהרי המקבל מקבל עליו עול מלכות ברצון, ורצון זה בא ע"י התלבשות בטעם ודעת . . אבל הממשלה שהוא הנק' שליטה הוא בלתי רצון המקבל אלא ע"פ הכרח ובע"כ של המקבל הוא שולט עליו ומתנשא עליו" ע"ש. וראה ביהל אור ע' פה בישראל ענין המלוכה ובאומות העולם ממשלה ע"ש.

בהמות וחיות שאינן בעלי בחירה: ראה אוה"ת ר"ה ע' א'רצה ”וגם המלאכים". וראה בד"ה מן המיצר תר"ס ע' ח.

ומלכותו ברצון קבלו עליהם: ברכת אמת ואמונה. וראה לעיל מא, ד ובמ"מ לשם.

שמטבע הטוב להיטיב: עמק המלך ש' שעשועי המלך רפ"א. שומר אמונים ויכוח שני, סי"ד.

אמרו לפני מלכיות: ר"ה טז, א.

אומרים עשרה פסוקים: ראה ר"ה לב, א.

דאורייתא מחכמה נפקת: זח"ב קכא, א. וראה ג"כ שם פה, א. זח"ב (סב, א. פה, א). וזח"ג (קפב, א). [כ].

נעוץ תחלתן בסופן: ס"י פ"א, מ"ז.

כ"ע איהו כתר מל': ת"ז בהקדמה (פתח אלי').

אנא אמלוך: ע' נשא (כא, ד) וש"נ. [כ].

לך אמר לבי בקשו פני: תהלים כז, כ.

וראש השנה היינו גלגתא וכתר שבמל': ראה ביאוה"ז להצ"צ כרך א ע' תיא. ובארוכה בד"ה לך אמר לבי תרנ"א ע' טז מציין לכאן, ושם מציין לביאוה"ז להצ"צ כרך א ע' תיא דבר"ה צריכים להמשיך בחי' גלגלתא דז"א, ע"ש שמתווך בין ב' הפירושים. וראה לעיל מא, ג ובמ"מ לשם.

ועמ"ש בפי' המלות ע"פ ארוממך: סדור עם דא"ח מו, א ואילך.

וממשלתך בכל דור ודור: תהלים קמה, יג.

אפי' דור המבול ודור הפלגה שמרדו בה': ב"ר ה, א.

מלכותו בכל משלה: תהלים קג, יח.

לא אוכל לעבור את פי ה': במדבר כב, יח.

ועיין בפ' מקץ קצ"ה ע"א: ביהל אור ע' תרפה מציין דשם ”משמע מלך הוא ז"א ומושל עמים זהו המל'".

השופר שהוא של איל: ר"ה כו, ב.

בהמות בהררי אלף: תהלים נ, י.

בפ' אמור בד"ה והניף הכהן: לעיל פ' אמור לז, ב.

צעק לבם אל ה': איכה ב, יח.

בשופר שצדו א' קצר: ראה ר"ה כז, ב. שו"ע או"ח סתקפ"ו, יב.

מן המצר קראתי: תהלים קיח, ה.

כי קרוב אליך הדבר: דברים ל, יד.

הדבר היינו ה' דבר מל' דאצי': ראה מא"א אות ד, סעיף ד.

ששת ימי המעשה: יחזקאל מו, א.