Sources and References on Likkutei Torah, Rosh Hashanah
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
הקב"ה נק' צור לבבי: תהלים עג, כו. וראה ביהל אור שם ע' רס. לקמן בשה"ש לג, ד. אוה"ת ואתחנן ע' רו, רכא.
בחכמה יסד ארץ: משלי ג, יט.
כולם בחכמה עשית: תהלים קד, כד.
כל התו' כולה שמותיו: רמב"ן עה"ת בהקדמה. זח"ג עג, א. ע' פינחס (עו, ב). וש"נ. [כ].
מקרא לשון קריאה: ראה ביאוה"ז להצ"צ כרך ב ע' תרכ.
הנגיעה פוסל בה וכן חסר ויתיר: שו"ע יו"ד סער"ד, ד-ה.
בד"ה לסוסתי בפ' בשלח: תו"א סג, ד.
תלת קשרין מתקשראן דא בדא: ראה זח"ג עג, א-ב.
אנת הוא שלימו דכולהו אנת הוא ממלא: ת"ז בהקדמה (פתח אלי').
ויעבור הוי' על פניו: שמות לד, ו.
ופסיק טעמא בגווייהו: זח"ג (קלח, א). [כ].
בכהאריז"ל בקשעהמ"ט אם פגמתי באות יו"ד: פע"ח שט"ז, פ"ב ופ"ח.
בביטול ק"ש . . כי מצות ק"ש הוא ליחדא בהוי' אחד: בד"ה ולקחתם לכם תרס"ה ע' לג כ' ”אין הכוונה בביטול ק"ש בפו"מ שלא קרא ק"ש, אלא הכוונה על העדר העבודה דק"ש כו', דהנה מצות ק"ש היא מצות לייחדו והיינו לייחדו גם מצד העולמות דגם לאחר שנבראו העולמות אינם בבחי' מציאות יש ודבר נפרד כ"א בטילים ומיוחדים בתכלית כו'" ע"ש.
חכמה . . כח מ"ה: זח"ג לד, א. הקדמת ת"ז בתחלתה. ובכ"מ.
והחכמה מאין תמצא: איוב כח, יב.
ואהבת את ה': דברים ו, ה.
אך ענין ויקרא הוי' הוי' . . קורא וממשיך: ראה אוה"ת שמות כרך ז ע' ב'תקסד שם מציין לכאן, ובעוד כמה מקומות בענין זה.
ועיין מזה באד"ר (דקל"ח ע"א): ”קדמאה שלים בתראה שלים בכולהו" — אוה"ת פ' וארא כרך ז ע' ב'תקסד. באוה"ת פ' תשא ע' ב'סב מביא קטע מכאן.
ובביאור האדרא בספר קול ברמה: מובא גם באוה"ת פ' תשא ע' ב'סב.
וע' בזהר ס"פ תרומה (דקע"ה ע"ב) ובפ' בראשית (ד"כ ע"א): הלשון נעתק באוה"ת תשא ע' ב'סב. וראה גם בפ' וארא כרך ז ע' ב'תקסד.
ממעמקים קראתיך: תהלים קל, א.
אומרים הי"ג מדות בעשי"ת: ראה שו"ע או"ח סתר"ב.
צ"ל השופר של איל . . של פרה פסול: ר"ה כו, א-ב.
פני שור מהשמאל: יחזקאל א, י.
שמאל דוחה: סוטה מז, א. וש"נ.
והכשבים הפריד יעקב: בראשית ל, מ.
רחמנות שהיא מדתו של יעקב: קה"י ערך יעקב (ד).
כתבנו בס' חיים: אבינו מלכנו לעשי"ת.
עיקר הדין שבר"ה הוא על הגופות . . וכמ"ש בהגמי"י: בספר השיחות תנש"א ע' 36. ובמכתב כללי לר"ה תנש"א (מיום כ"ה אלול תש"נ, נדפס הספר השיחות תנש"א כרך ב ע' 869) בהערה בשולי הגליון, מציין שבלקו"ת כותב ”ועיקר הדין" אבל בהגמי"י ”אדם נדון כו'" דין סתם ע"ש.
ולכן צריך לתקוע . . השפעותם בגשמיות: ראה עד"ז בעטרת ראש שער ר"ה פי"ט. ד"ה וביום שמחתכם — תש"מ.
רוח האדם העולה היא למע': קהלת ג, כא.
והרוח תשוב אל האלקים: קהלת יב, ז.
והארץ הדום רגלי: ישעי' סו, א.
בד"ה מה יפו פעמיך בנעלים: לקמן שה"ש מג, ג.
אדם ובהמה תושיע הוי': תהלים לו, ז.
סעיף ה): ראה בד"ה והי' ביום ההוא — תשכ"ח הנ"ל (נדפס בסה"מ מלוקט ח"ו) סעיף ד.
ע"פ כי כארץ תוציא צמחה: לעיל נא, ד. וראה בד"ה שובה ישראל תשל"ז הערה 6 (נדפס בסה"מ מלוקט ח"ד ע' ט).
שהארץ . . לגבי השמים: ע"ל מסעי (פח, ג), שם אי' נגד עולם הגלגלים, יעו"ש. [כ].
גבהו שמים מעל הארץ: ישעי' נה, ט.
הללוהו כרוב גודלו: תהלים קנ, ב. ראה לעיל פ' נצבים מד, ד.
ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה: ישעי' כה, ט.
ובפרדס שער י"ד פ"ג: ראה אוה"ת פ' תצא ע' תתעו.
ע"פ הבאים ישרש יעקב: תו"א נד, ג.
ואת כל אלה ידי עשתה: ישעי' סו, ב.
בד"ה ויושט המלך לאסתר: תו"א צד, ב.
ולגדולתו אין חקר: תהלים קמה, ג.
מצות אינן בטילות לע"ל: ראה אגה"ק סכ"ו (קמה, א). לקו"ש ח"ה ע' 244. חט"ו ע' 141 וש"נ. חי"ט ע' 183. סה"ש תשנ"ב ע' 27 ואילך. בארוכה נתבאר באוה"ת ר"ה ע' ב'קיג. פ' בשלח ע' תעה ואילך. וראה המשך תער"ב פרק קצג.
צ"ע בגמרא בנדה (דס"א ע"ב): ”אמר רב יוסף זאת אומרת מצוות בטילות לעתיד לבוא". וראה בסה"ש תשנ"ב ע' 29 הערה 25. שם ע' 30 לשון הגמרא.
בסדרי טהרה בחידושיו: נדפסו בסוף הל' יו"ד חידושים על מס' נדה דשם מבאר בארוכה בשיטת הרשב"א והר"ן. וראה בסה"ש תשנ"ב ע' 28 הערה 22 שמציין לספרים שנסמנו בספר שדי חמד כללים מ ע"ש. וראה שם ע' 30 הערה 39 שתירוצו עולה רק לגירסת הרא"ש ע"ש.
אשרי העם יודעי תרועה: תהלים פט, טז.
רעוא דכל רעוין: זח"ב (פח, ב). [כ].
המקובלים הראשונים: עבודת הקודש ח"א רפ"ב בשם תלמיד הרמב"ן. וראה באוה"ת ענינים ע' קפב שמביא דעת המגן דוד שחולק על זה. ובע"ח שמ"א פ"ג הביא ב' דעות אלו ע"ש בארוכה.
שמו גימטריא רצון: פע"ח ש' הק"ש (ס"פ כח). [כ].
בד"ה וירא ישראל: תו"א סב, א.
בביאור ע"פ בואו חשבון: לעיל פ' חקת סו, ד.
סד"ה בעצם היום: תו"א יג, ג.
וברחמים גדולים אקבצך: ישעי' נד, ז.
ובכסא מלך פי' רחמים גדולים: ראה הלשון באוה"ת נ"ך כרך א ע' רסו.
כתיב יתקע ולא נזכר מי התוקע: ”ואדמו"ר האמצעי [בספר עטרת ראש שער ר"ה פכ"ב] מוסיף עוד דיוק בזה שנאמר יתקע לשון יתקע (תי"ו בקמ"ץ) מורה שיתקע מעצמו. ונקודת הביאור (בהדרושים) [לקו"ת שם ס, א עט"ר שם] היא, דההתעוררות שעל ידי שופר סתם הוא לאלה שהם בקירוב קצת, ובכדי לעורר את האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים שגם הם יתעוררו לבוא לירושלים ולהשתחוות לה', הוא על ידי שופר גדול" — ד"ה והיה ביום ההוא תשכ"ח, נדפס בסה"מ מלוקט ח"ו ע' ג.