בד"ה וירא ישראל את היד הגדולה בת"א פ' בשלח: סב, א. וראה באוה"ת במדבר-ו ע' א'תשצח.

בד"ה ביום השמע"צ: לקו"ת שמע"צ פה, ד.

מ"ש באדר"ז: זח"ג קלג, ב.

בד"ה הוי' יחתו מריביו: לעיל פ' נשא כה, ג.

עולם . . חסד יבנה: תהלים פט, ג.

מוריד הטל מכלכל חיים בחסד: נוסח התפלה.

החכמה תחי': קהלת ז, יב.

אם ישים אליו לבו: איוב לד, יד.

רוח אייתי רוח: זח"ב קסב, ב. [כ].

אין עוד מלבדו: דברים ד, לה.

ע"פ בהעלותך את: לעיל ל, ד.

וסד"ה וארא אל אברהם: תו"א פ' וארא.

סוף מעשה במחשבה תחלה: פיוט לכה דודי.

סד"ה ויהי בשלח פרעה: תו"א סא, א.

ע"פ וישב יעקב: תו"א כז, ב.

רגלי' יורדות מות: משלי ה, ה.

ובערת הרע מקרבך: דברים יג, ו. ועוד.

בד"ה להבין ענין הברכות: תו"א ו, ב. אוה"ת בראשית-ג דף תקנט, ב. ד"ה חייב אדם לברך — תרל"ח ע' כח.

סד"ה ביום השמיני שלח: לקו"ת שמע"צ פז, ב.

בביאור ע"פ לכן אמור: תו"א נט, ד.

כי יביאך אל ארץ הכנעני: שמות יג, ה.

וגם את הצרעה: דברים ז, כ.

וענין הצרעה: ראה גם ס' מאמרי אדה"ז הקצרים ע' קיב.

שהצרעה היתה מסמא: סוטה לו, א. ובילקוט משפטים (ר' שס) [כ].

מזיעתן של חיות יוצא: ראה חגיגה יג, ב. חלק מכאן נעתק גם באוה"ת נ"ך-ג ע' א'קסד-ה.

פי' זיעה הוא ארס וחימה: ראה לעיל ל, ד. יא, ב. מובא באוה"ת בראשית-ד דף תתב, ב.

כי בכל עולם . . שבכל העולמות: ראה ד"ה ויעמוד העם מרחוק תרנ"ח. אוה"ת בראשית כרך-ג דף תקסב, א. ובאוה"ת נ"ך-ג ע' א'קסד. ד"ה חייב אדם לברך תרל"ח ע' כח.

וע' בלקו"ת פ' בראשית: להאריז"ל. ”(דמחזה דז"א ולמטה מתחיל עה"ד טו"ר ופשיטא שאין שייך שם רע ח"ו)" — אוה"ת שלח כרך-ז ע' א'תשצט. וראה לקמן פ' בלק סט, ב. מסעי צ, א.

באדם שהוא עולם קטן: תנחומא פקודי ג. ועוד. נסמן לעיל פ' במדבר לדף ה, א.

על ראש רשעים יחול: ירמי' כג, יט.

לעולם ירגיז אדם: ברכות ה, א.

רע לשמים ורע לבריות: קידושין מ, א.

והרוגז והכעס: ראה אוה"ת מסעי ע' א'תז.

ויש בה בחינת גבורות ג"כ: ”(שהוא בחי' שם מ"ב)" — אוה"ת נ"ך-ג ע' א'קסד.

אינו כעוברי רצונו וכפורק עול ח"ו: באוה"ת שלח-ו ע' א'תשצט ”אינו כעובד כומ"ז ח"ו".

והיטב יחרה לו: ”(וזהו ע"ד וחרה אף וכו', ובאד"ר ביאר שהוא הגבורות והדינין הנמשכין מחוטמא דז"א)" — אוה"ת נ"ך-ג ע' א'קסה.

סריס . . ולכן אינו מוליד: ראה יבמות פ, ב. ובכ"מ.

אין הברכה שורה: תענית ח, ב. וש"נ. טוש"ע או"ח סר"ל, ב.

ושרש נשמתם למעלה מעלה: באוה"ת במדבר-ו ע' א'תת מבאר זה באריכות.

החתי היבוסי והאמורי יושב בהר: במדבר יג, כט.

כמ"ש ירמי' ואתם למדתם אותם: ירמי' יג, כא.

סר צלם מעליהם: במדבר יד, ט.

במ"א ע"פ ברע"מ פ' תשא: ביאה"ז לאדה"א.

וכל קרבן מנחתך במלח תמלח: ויקרא ב, יג.

קדש לי כל בכור: שמות יג, ב.

וישב ה' מלך לעולם: תהלים כט, ו.

פי' ישיבה הוא מלשון הורדה: ראה ספר החקירה פ, ב.

משחרב ביהמ"ק אין לו להקב"ה: ברכות ח, א.

ברבות תרומה פל"ד . . ובפ' נשא פי"ב: הלשון נעתק באוה"ת נ"ך כרך-א ע' קכח.

סד"ה בשעה שהקדימו: לעיל פ' במדבר יג, ד ואילך.

נודע בשערים בעלה: משלי לא, כג.

וכמשנ"ת לעיל ר"פ במדבר: א, א. וראה לקמן מטות פה, ב.

א"ת בניך אלא בוניך: סוף ברכות.

ע"פ וישב יעקב: אולי הכוונה לתו"א כז, ב.

בזהר בפ' בהר (דק"ח ע"א) . . נייחא ודאי: נתבאר באוה"ת ויקרא-ב ע' תקצו. וראה גם לעיל פ' בהר מ, ד.

סד"ה המגביהי לשבת: ראה תו"א לח, ד.

ברבות בשלח ר"פ כ"ג: ראה לעיל פ' בשלח ב, ד.

ועתיק יומין יתיב: דניאל ז, ט.

בד"ה וארשתיך לי: לעיל פ' במדבר ט, ב ואילך.

ענין הנסכים: ראה להלן בהוספות ברשימת הכתבי-יד שמאמר זה אולי נאמר בשנת תקע"א או תקע"ב. הנחת כ"ק אדמו"ר הצ"צ במאמרי אדה"ז מארז"ל ע' כח. ובאוה"ת על מארז"ל וענינים ע' ג בשינויים ובתוס' הגהות ראה אוה"ת שלח ע' תקל. מאמרי אדה"א במדבר פ' שלח ע' א'קפח מיוסד על ד"ה זה. בכמה מקומות מציין הצ"צ לד"ה זה בשם ”ואם האכל יאכל". לכללות המאמר ראה גם סה"מ תרנ"ד ע' כ ואילך.

מן הבקר: ויקרא א, ב.

לחמי לאשי: במדבר כח, ב.

ויורד לשיתין . . שיורדין עד התהום: ראה אוה"ת נ"ך-א ע' קמו. באוה"ת ענינים נוסף ע"ז הג"ה: ”ע' בזה מחלוקת הרמב"ם עם הראב"ד שרמב"ם כתב ויוצק על היסוד והוא יורד לשיתין, והשיגו הראב"ד ואמר שלא הי' יוצק אלא בספל, והכ"מ נדחק ליישב דברי הרמב"ם בדוחקי'. ובאמת לפמ"ש במס' תמיד דברי הרמב"ם נכוחים מאד)". ובע' ט כ' ”(הגם שבמ"א נחלקו חז"ל ודיעה יש שאינם מגיעים לתהום, כאן ית' ע"פ הדיעה שהשיתין מגיעין לתהום שכך הלכה רווחת בישראל)". וראה גם באוה"ת שלח ע' תקל. דברי הרמב"ם הוא הל' מעה"ק רפ"ב. במאמרי אדה"א במדבר שלח ע' א'קפח כ' ”ועוד י"ל בעיקר ענין מצות הנסכים שמבואר ברמב"ם שהיו מנסכים היין ע"ג השיתין ויורד היין דרך השיתין לעמקי התהום דוקא, וזה כל עיקר ניסוך היין להמשיך היין הזה אל התהום דוקא" ע"ש.

סד"ה ויקהל משה: תו"א פח, ד.

ויין ישמח לבב אנוש: תהלים קד, טו.

החדלתי את תרושי: שופטים ט, יג.

כי שמחה הוא בחי' גילוי ההעלם: מובא באוה"ת בראשית כרך-ו דף תתקב, א.

בחי' פנימיות ובחי' חיצוניות: ראה אוה"ת וישב כרך-ה ד"ה ובגפן סעי' א.

אין לך עשב: ראה ב"ר י, ו. זח"א רנא, א. ועוד. במאמרי אדה"א במדבר שם ע' א'קצ מבאר ”כי גם שהעשב צמיחתו בכח המצמיח שבארץ וכן התבואות והפירות וכה"ג, היינו רק גידול גשמי חומר שבהם שהוא עצם ממשות העשב והפרי בלבד, אבל בחי' רוחניותם נשפע ונמשך מן המזל הרוחני" ע"ש, ובאגה"ק סי' כ.

והנה בכל פרי . . וכן בבחי' החי . . ועד"ז בבחי' נפש האדם: כאן מבאר רק צומח וחי ומדבר, אבל במאמרי אדה"א במדבר שם ע' א'קצ מבאר גם בדומם וז"ל שם ”וכן בחלקי הדומם כאבנים ועפר ומיני מתכות יש בהם בחי' פנימי' וחיצוני' חומר וצורה ופנימי' שלהם מקבל מלמעלה שהן בחי' המזלות (כמ"ש גדא דהר כו' [חולין מ, א המו"ל]. וכן יש מזלות שמאירי' בדומם האבן וראי' ממה שנפסק לפעמים מציאות הדומם מפני העדר אור המזל שלו כו')" ע"ש.

ממגד תבואות שמש: דברים לג, יד.

וכן כל כוכב פרטי מצמיח עשב פרטי: ראה זח"ב קעא, ב. אוה"ת שמות ע' לג.

ומקבלין דין מן דין: תרגום לישעי' ו, ג.

גבוה מעל גבוה: קהלת ה, ז.

רשות זה לזה: ברכת יוצר.

וז"ש בע"ח: על"ק רד"ה יו"ט של ר"ה השתל' עו"ע הנק' בל' הפרדס הו"ע העגולים שבע"ח. וע' סוף ש' אנ"ך פ"י. ובש' או"א ספ"ט. ושם רפ"ו. ובש' המוחין רפ"ה. רפ"ו. ובש' פרצופי זו"ן ספ"ד. וש' פנימי' וחיצוני' דרוש ג. דרוש ח. וע' הקדמה לש' ציור עולמות אבי"ע [כ]. ראה שער י"ד, פ"ט.

באגה"ק בסופו: דף קנז, א בד"ה להבין מ"ש בפע"ח.

ופני לא יראו: שמות לג, כג.

בד"ה ששים המה מלכות: לקמן שה"ש לט, ד.

כי פנו אלי: ירמי' ב, כז.

אל תפן: במדבר טז, טו.

אברהם בחינת חסד: ראה הנסמן במאמרי אדה"ז-פרשיות לע' תקפ.

שהקרבנות נק' לחם ומאכל: ראה לעיל כט, א.

ולחם לבב אנוש יסעד: תהלים קד, טו.

וסעדו לבכם: בראשית יח, ה.

ואתה מחי' את כולם: נחמי' ט, ו.

וכל קרבי את שם קדשו: תהלים קג, א.

המו מעי לו: ירמי' לא, יט.

עיני ה': זכרי' ד, י. ועוד. תקו"ז ת"ע קלא, א.

מלאכים . . אזנים: ראה ת"ז שם. אור התורה וירא תשלו, א.

מלאכים . . קרבים: ראה זח"ג רלד, ב. יהל אור תהלים ע' שפב.

וכתיב והחיות נושאות את הכסא: בתנ"ך ל"מ, והוא בשמו"ר ספכ"ג וסו"פ נשא רבה רפי"ד. ופדר"א ספ"ד. [כ].

וביום שמחת לבו זה בנין ביהמ"ק: תענית כו, ב.

מכון לשבתך מכוון נגד שבתך: שהש"ר ד, ד, ו. הובא בלקח טוב עה"ת עזה"פ. [כ].