המלאכים בקשו שתנתן להם התורה: ראה שבת פח, ב.

לא תאכל חלב: ראה ויקרא ז, כג.

בחכמה אתברירו: ראה זח"ב רנד, ב. ע"ח שי"ח פ"ה. מבו"ש ש"ה ח"א, פ"ב.

וכמארז"ל חכמה זה סדר קדשים: שבת לא, סע"א.

[היינו בחכמה אתברירו: באוה"ת שלח ע' תרנד מפרש ”שהחכמה היא בחי' או"פ ובה נעשה בירור דפנימי'".

ודעת זה סדר טהרות: באוה"ת שם מפרש ”שהוא עניני המקיפים כו' נמשך ע"י הדעת דייקא".

[ועמ"ש מזה...]: באוה"ת שלח ע' תרנג נמצא כאן הג"ה אחרת ע"ש.

בביאור ע"פ שחורה אני: לקו"ת שה"ש ט, ב. ובאוה"ת שלח מפרש ”ומבואר שם ששרש המשכה זו הוא ממקום עליון יותר כו' ולכן אמרו ודעת זה סדר טהרות" ע"ש.

ובפ' אחרי ע"פ לטהר אתכם: באוה"ת שלח ע' תרנג ”ע"פ כי ביום הזה . . דעליכם ר"ל הלבושים צואים ומקיפים", וכנראה הכוונה ללקו"ת פ' אחרי כז, ד. ומסיים ”ולכן ע"י הדעת שהדעת עולה עד הכתר יד רמה וממשיך אור הכתר שהוא בחי' מקיף" ע"ש.

ועמ"ש באגה"ק בד"ה למה נסמכה: ראה גם דרך מצותיך מצות עגלה ערופה, ובליקוט פי' לשם.

להנחיל אוהבי יש: משלי ח, כא.

קנה חכמה קנה בינה: שם ד, ה.

והחכמה מאין תמצא: איוב כח, יב.

היש ה' בקרבנו: שמות יז, ז.

דלית מחשבה תפיסה בי': ת"ז בהקדמה (פתח אלי').

כמ"ש בזהר (ח"ג קלג, ב): בלקו"ת דפוס א נדפס: קלו, ב. ובאוה"ת ויצא דף רטו, ב מציין כ"ק אדמו"ר הצ"צ: ”כצ"ל. ובלקו"ת נדפס קל"ו ב' והוא טעות". (אבל באוה"ת שלח ע' תרנד נדפס קלו, ב).

אך הכלי לזה הוא חסד דאצילות: נראה עפמ"ש בלק"ת פ' שלח . . גבי חסדי ה' אשר חסד דא"א שהוא בלי גבול הכלי שלו שבו ועל ידו יאיר למטה הוא חסד דז"א וכ"כ עוד בד"ה הוי' יחתו מריביו [לקו"ת נשא כה, ג]. ועיקר הבטחון הוא במדות דא"א ששם מקור הויתור בלי לדקדק בדין כו' — יהל אור לקאפיטל יג, ו (ע' לד).

וכמה גופין תקינת לון: ת"ז בהקדמה (פתח אלי').

פ' חסד דאצי' נק' חיי גופא: מובא בסה"מ תרס"ג ע' קיח.

וענין בתורת ה' חפצו . . שלמעלה גם מכתר וח"ת: קטע זה נעתק באוה"ת בראשית כרך-ד דף תשפ, א בלי הגהות.

ובתורתו יהגה שיש ב' תורות: ראה קידושין לב, ב. ע"ז יט, א. ראה סה"מ תרכ"ז (הוצאת תשנ"ט) ע' כד.

אך באמת הנה יש ב' תורות: מובא באוה"ת נ"ך-ב ע' תתקיד עם איזה הגהות.

מ"ש בספר הבהיר (נ"א במעין חכמה): וראה לעיל מז, ג מביא בשם מעין חכמה. באוה"ת נ"ך-ב ע' תתקיד מביא בשם מעין החכמה ומוסיף ”וכ"ה בזח"ג פ' פנחס דף רכ"ב ע"ב ונתבאר מזה בדרוש חמשה קנינים בענין תורה קנין אחד" עכ"ל. והכוונה לד"ה זה הנדפס באוה"ת שבועות ע' קעח. וע' קצא ”מה דאיתא בס' מעין החכמה מדרש רז"ל". בכמה דפוסים נדפס ספר הבהיר ביחד עם ספר מעיין החכמה כמו בדפוס שקלאוו תקמג. ואולי משום זה נתחלף השם. ובספר הבהיר הוא בסעי' (כח, קצו). ובקונטרס ל"ג בעומר תשמ"ט הערה 51 מציין ”תולדות יעקב (לבעמח"ס עבודת הקודש) סוד השבת כח, ד. עבודת הקודש חלק העבודה פכ"ד". ראה תו"א יח, ג.

ע"פ אופן אחר לגמרי: ראה ד"ה לך לך תרכ"ז (בסה"מ תרס"ו) ע' שצ ”דלכאורה מה צריכים לחבר הלא אורייתא מתקשראה בקוב"ה".

אברהם ויצחק חפרו בארות: ראה בראשית כו, טו ואילך.

ויעקב הי' עובדא שלו במקלות: ראה שם ל, לז.

חנוך הי' תופר מנעלים: הובא במאמר אם כל חי ח"ג סי' כב מהרמ"ע ז"ל מפאנו. [כ]. באוה"ת שם מוסיף: ועי' מזה בפרדס שער אבי"ע.

מורשה קהלת יעקב: דברים לג, ד.

שלמעלה גם מכתר וחכמה תתאה: באוה"ת בראשית-ד צ'ל תשפ, א מוסיף: ”והיינו שתורת ה' הוא חכ' שלמעלה ותורה שהמשיך משה נק' נובלות חש"מ תורה" ע"ש.

ע"פ וכל העם רואים: תו"א עג, ד.

עפמ"ש בפי' האריז"ל: ראה לעיל מט, ד.

בביאור ע"פ כי אתה נרי: תו"א מא, ג.

בזהר פ' וישלח דף קע"ד א': נזכר גם לעיל מח, ד.

כמ"ש במ"א ע"פ ויברא את האדם בצלמו: לקו"ת תצא לו, א ואילך.

אבל חרדה גדולה נפלה עליהם: דניאל י, ז.

משום דמזלייהו חזי: מגילה ג, א.

ובפי' האריז"ל: ראה לקמן חקת נז, ג.

הפך ים ליבשה: תהלים סו, ו.

כי גאה גאה: שמות טו, א.

וישלח יהושע מן השיטים: ראה ברשימת המאמרים בסו"ס מאמרים-קצרים ע' תריד הערה 34. וראה אוה"ת שופטים ע' תתסד. באוה"ת במדבר-ו ע' א'תתכו מציין לד"ה זה בשם ”וישלח יהושע דלאזני". וראה שם הערה לכאן. הגהה לדרוש זה נדפסה באוה"ת במדבר-ב הוספות ע' 122 ואילך. נתבאר בד"ה משנת תשל"ו (נדפס בסה"מ מלוקט-ב ע' שיא ואילך). ראה גם ד"ה זה משנת תשמ"ב.

וישלח יהושע מן השיטים: יהושע ב, א.

בודאי לא עשה יהושע מדעתו: ראה שיחת ש"פ שלח (בספר השיחות תשמ"ט ע' 536) הערה 25.

שלח לך: במדבר יג, ב.

לדעתך אני איני מצוה: סוטה לד, ב. במד"ר פט"ז, ח. תנחומא שלח הובא בפירש"י.

ביריחו שהיתה מנעולה של א"י: ראה במדב"ר טו, טו. תנחומא בהעלותך י. ועל"ק (צא, א) במסעי. וש"נ. [כ].

ויריחו סוגרת: יהושע ו, א.

החתי האמורי גו' כל בעלי יריחו: יהושע כד, יא.

ואברהם זקן בא בימים: בראשית כד, א.

ופי' בזהר: זח"א רכד, א. וראה גם תו"א טז, א.

ימים יוצרו: תהלים קלט, טז.

והקדוש בשמים ובארץ: ברכת ישתבח.

רצוא ושוב: יחזקאל א, יד.

ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ: דברי הימים-א ז, כא (אבל בשמואל-ב ז, כג ”כישראל").

פי' שאפי' בארץ מתחת ממשיכים בחי' אחד: ראה גם אגה"ק סי' ט' ”דהיינו שגם בעניני ארץ לא יפרידו [נ"א יפרדו] מאחד האמת ח"ו". דרך מצותיך דף צה, א ”פי' שישראל עושים שגם בארץ יהי' גילוי בחי' אחד".

משא"כ כשהיא ערומה: קטע מכאן, נדפס ג"כ בשינויים קלים באוה"ת שלח ע' תרנו.

וכל נברא הווה ונפסד: ראה רמב"ם הל' יסוה"ת ד, ג.

שעי"ז יוכלו נשמות להכלל באחד: באוה"ת פ' שלח ע' תרנו יש הגהה לכאן.

ועיין מענין צרורה בצרור: ראה גם ד"ה זה במאמרי אדה"ז-נביאים ע' טו. כעין זה ראה אוה"ת ויקרא-ב ע' תרצג. וראה לעיל לט, א במ"מ.

בגמרא פ"ב דחגיגה [די"ב סע"ב]: ”דהיינו ברקיע השביעי הנקרא ערבות" — אוה"ת נ"ך-א ע' שנ. וראה שם ע' כט.

פ' בת' דשבת קנ"ב ב': ”ועל נשמתן הוא אומר והיתה נפש אדוני צרורה כו' ופי' מהרש"א אביגיל אמרה כן לדוד" — אוה"ת נ"ך-א ע' כט.

רבות ס"פ האזינו: ”והיכן היא מונחת תחת כסא הכבוד בשמים שכן אביגיל אומרת והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים כו'" — אוה"ת נ"ך-א ע' ל.

נשא ס"פ י"א גבי וישמרך: ”ד"א וישמרך ישמור את נפשיך וכן הוא אומר והיתה נפש אדוני צרורה בצרור כו'" — אוה"ת נ"ך-א ע' כט.

זח"א ויקרא ק"ו ב': ”צרור החיים ג"ע העליון" — אוה"ת נ"ך-א ע' ל.

תרומה קמ"ב סע"ב: ”וההיא נשמתה אתקשרת בא"ס ב"ה כו' וע"ד כתיב והיתה..." — אוה"ת נ"ך-א ע' ל.

ויקרא כ"ה א': ראה יהל אור ע' תקסד.

מצורע נ"ה א': ”ע"פ והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה' אלקיך נפש אדוני סתם, כד"א אשר לא נשא לשוא נפשי, ופי' במק"מ נפש כו' היא בחי' מל' שהיא צרורה בצרור החיים שהוא היסוד שיש בו מוחין דאו"א הנק' חיים עכ"ל" — אוה"ת יהל אור ע' תקסב. וראה שם ע' תקסד. תרצד.

אחרי ע"ח ב': אולי צ"ל ע"א ב'. וכ"ה באוה"ת נ"ך-א ע' ל ”משמע הצרור ג' הנפש מתקשרא ברוח ורוח בנשמה ונשמה בקב"ה נמצא הנפש צרורה בצרור החיים ע"י רוח ונשמה" ע"ש.

בפרדס ערך צרור: ראה באוה"ת במדבר-ז ע' א'תשצ. וראה גם באוה"ת נ"ך ע' לא.

במאו"א אות צדיק ס"כ: באוה"ת נ"ך-א ע' לא ”צרור החיים נק' יסוד דבינה שנצרר בה יסוד החכמה כו'". וראה גם ע' תרצד. וראה יהל אור (הוצאת תשד"מ) ע' תשיח. מובא גם באוה"ת שלח ע' תעו.

ב — בחי' ריח: ראה אוה"ת בראשית רפו, ב. רצה, ב.

והריחו ביראת ה': ישעי' יא, ג.

אאריך אפי ותהלתי אחטם לך: ישעי' מח, ט. ראה גם לקמן תבוא מג, ג.

ארוכה מארץ מדה: איוב יא, ט.

ברבות במדבר ספ"ה: ”ע"פ למען שמי אאריך אפי . . דורש אחטם לשון חותם קץ הגאולה החתום (כמו חתום הוא באוצרותי בפ' האזינו) גם חותמה לטובה כמ"ש שימני כחותם כו' והיא גרמה להם שלא נכרתו בגלות" — אוה"ת נ"ך-א ע' קעט.

שימני כחותם: שה"ש ח, ו.

בביאור ע"פ אלה מסעי: לקמן צא, ד.

בזהר בלק דקפ"ו א': ראה לקמן פ' מסעי פט, ב. ובזהר שם מדובר בלבושים כפשוטם וריח כפשוטו, שהשייכות דלבושים לריח היא בכל הלבושים, ומחשבה דיבור ומעשה נק' בשם יריחו יריחו מלשון ריח גם לפני הכיבוש ואפילו לפני שילוח המרגלים לשם — בד"ה וישלח יהושע תשל"ו הערה 10.

כמ"ש באדרא דנשא . . לבעל החוטם אני מתפלל: ”תאנא כדהוה רב המנונא סבא בעי לצלאה צלותיה אמר לבעל החוטם אני מתפלל לבעל החוטם אני מתחנן, והיינו דכתיב ותהלתי אחטם לך, תנא אורכא דחוטמא תלת מאה וע"ה עלמין אתמליין מההוא חוטמא וכולהו מתדבקין בז"א" — יהל אור ע' תרסח.

סד"ה ועתה יגדל נא: לעיל לט, ב ואילך.

בד"ה לסוסתי בשה"ש: לקו"ת שם יא, ג.