גבי משה בהר . . ניזונין מן הרוחניות: ראה שמו"ר מז, ח.

אני הוי' הוא שמי: (ישעי' מב, ח). [כ].

דאיהו וחיוהי חד: ת"ז בהקדמה.

במקום גדולתו שם אתה מוצא ענוותנותו: מגילה לא, א. וראה סה"מ תש"ח ע' רכח בהערה.

הגדול הגבור ה' גדול ה' גבור: פע"ח שער העמידה פי"ב.

מדת יעקב היא נחלה בלי מצרים: שבת קיח, סע"א.

כיתרון האור הבא מתוך החושך: ראה קהלת ב, יג.

אבא . . שרש האצילות: ע"ל בהר (מב, סע"ד): אבא מקנן באצי'. [כ].

שהוי' הא' קורא וממשיך הוי' הב' . . אחר שפגם: קטע מובא באוה"ת תשא ע' ב'סז.

שובה ישראל עד: משבת שובה תקס"ט, בסה"מ תקס"ח ע' תכז — הנחת כ"ק אדמו"ר האמצעי (שם רק הענינים שמבוארים בסעיף א). ושם בע' תל ביאור על המאמר. רוב הביאור בתוס' הגהות נדפס ג"כ באוה"ת ש"ש ע' א'תקכ. שם ע' א'תקיד כתב שדרוש זה משבת שובה תקס"ט, ומבאר שכאן פי' ”שובה ישראל עד פי' להשיב בחי' עד הוא בחי' מל' למקורה ושרשה הוא אור א"ס ב"ה ממש" ע"ש הגהה על פי' עד. עוד הגהות באוה"ת כאן ע' א'תקמ. וראה באוה"ת ויקרא כרך ד ע' א'צה קיצורים לכאן. וראה גם ד"ה שובה ישראל תשל"ו (נדפס בסה"מ מלוקט ח"א ע' קסז). וד"ה שובה ישראל תש"מ (סה"מ מלוקט ח"א ע' שסה). וראה גם ד"ה מקושש עצים — סה"מ תרל"ג ח"ב ע' שלח.

שובה ישראל עד ה"א: הושע יד, ב.

שובה את עצמך: ”שהוא פועל עומד". — סה"מ תקס"ח ע' תכז.

שובה ה' את שביתנו: תהלים קכו, ד.

שהוא פועל יוצא: (לשון מפעיל) — שפועל ההשבה באחר — ד"ה שובה תשד"מ. ”פועל יוצא שישוב ה' לדבר המושב שהן ישראל וגם כאן פי' שובה ישראל לא קאי על ישראל אלא לה' הוא אומר שישוב לישראל". — סה"מ תקס"ח ע' תכז.

דרשו ה' בהמצאו: ישעי' נה, ו.

שדרשו רז"ל על עשי"ת: ר"ה יח, א. וש"נ.

שובו אלי ואשובה אליכם: מלאכי ג, ז.

מלא כל הארץ כבודו: ישעי' ו, ג.

את השמים ואת הארץ אני מלא: ירמי' כג, כד.

ולית אתר פנו מיני': ת"ז תנ"ז.

וסרתם ועבדתם אלהים אחרים: דברים יא, טז. ”ולכאורה לשון וסרתם אינו מובן כלל הל"ל והלכתם ועבדתם כו'". — סה"מ תרס"ח ע' תכז.

וראית את אחורי: שמות לג, כג.

דהיינו בחי' אחוריים: וע"כ נק' אלקים אחרים לשון אחוריי"ם כמ"ש בספרי המקובלים — סה"מ תקס"ח שם.

בד"ה זכור את אשר עשה לך עמלק: תו"א פד, ד.

הגם שנאמר: הגם שבאמת נא'. [כ].

כי לא מחשבותי מחשבותיכם: ישעי' נה, ח.

בדבר ה' שמים נעשו: תהלים לג, ו.

כי הוא אמר ויהי: תהלים לג, ט.

דברה תורה כל' בנ"א: ברכות לא, ב. וש"נ.

אדם מחשבה: אדם והרי מח'. [כ].

בראתיו יצרתיו אף עשיתיו: ישעי' מג, ז.

ועמ"ש מזה בד"ה מי מנה: לעיל פ' בלק סז, א.

עלמין סתימין דלא אתגליין: ת"ז בהקדמה (פתח אלי').

אני ה' לא שניתי: מלאכי ג, ו.

כי ששת ימים עשה ה': שמות לא, יז.

ולכאורה אינו מובן: ראה לקמן שה"ש בד"ה שה"ש הא'. תורת שמואל — תרכ"ז ע' רמ.

המחדש בטובו: ברכת יוצר.

עשרה מאמרות שבהם נבה"ע: ראה אבות רפ"ה.

ממצוא חפצך ודבר דבר: ישעי' נח, יג.

שלא יהא דיבורך של שבת: שבת קיג, ב.

בצלם אלקים ברא את האדם: ראה בראשית ט, ו.

בשבת הוא בבחי' המחשבה: מובא באוה"ת ויקרא כרך ד ע' א'קמ. [ובהוצאת תשנ"ג בכרך ב ע' תריב]. באוה"ת במדבר כרך ה ע' א'תרד ובסה"מ תרל"ג ח"ב ע' שלט מבאר ”שאע"פ שנתבאר שאם לא הי' התלבשות המחשבה בדבור ומעשה לא הי' נתהוה גשמיות העשי' מ"מ מתקיימים בשבת ע"י המחשבה כיון שכבר נתהוו ע"י הדבור ועשייה בתחלה". ע"ש. בהמשך תער"ב ח"ב ע' א'עה מציין שמכאן ”נראה שהעולם אינו מקבל בשבת מהדבור כ"א ממחשבה". וראה גם בד"ה אני לדודי תרכ"ט ע' שכח.

בשבת הוא בבחי' המחשבה לבדה: ומה שצריך להתירוץ שבשבת מקבלים העולמות חיות מבחי' המחשבה — הוא בכדי לבאר, שבשבת ישנה גם ההשפעה בפנימיות העולמות, הנמשכת מבחי' המחשבה — ועל זה מתרץ, שהחיות בשבת הוא מבחי' פנימיות המחשבה. — לקו"ש ח"ט ע' 221. ראה המשך בששה"ק תער"ב ח"ב ע' א'עה.

נמשכה נשמה יתירה בשבת: ביצה טז, א. וש"נ.

דיבור אסור הרהור מותר: שבת קיג, ב.

ולזה יש נוסחאות בברכת יוצר: מובא בסה"מ תרכ"ט הנ"ל.

הנוסחא העיקרית: בסה"מ תרכ"ט שם: הנוסחא האמיתית.

כולם בחכמה עשית: תהלים קד, כד.

חצר הפנימית הפונה קדים: יחזקאל מו, א.

ועלמין סתימין מתעלים יותר כו': ראה לקו"ש חי"א ע' 88.

שבת אותיות תשב: ראה ב"ר ספכ"ב (ביפ"ת שם). ע' סש"ב באגה"ת (סופ"י). [כ].

אלא תשובה היא להשיב נפשו: ראה גם לעיל פ' אחרי כה, ג. פ' ראה כד, ד.

בד"ה כי תשמע בקול: לעיל פ' ראה כג, ב.

גם לצדיקים גמורים: ראה לעיל בלק עד, א שהתשובה [היא בחי' תשובה עילאה] אין ר"ל עבירות ח"ו. ראה גם תו"א עה, א. וראה המובא בלקו"ש חי"ט ע' 401 הערה 13.

לך אמר לבי בקשו פני: תהלים כז, ח.

פי' פנימית הלב: ראה אגה"ק סי' ד.

והוא בחי' תשובה . . עד הנפש ממש: ראה אוה"ת כי תצא ע' תתקכח.

בחי' תשובה עילאה: ראה לעיל תצא לו, ג. סה"מ תרס"ד ע' שנד ואילך.

מי לי בשמים: תהלים עג, כה.

כי חלק הוי' . . עמו: דברים לב, ט.

למסור נפשו באחד: ראה ב"ח או"ח רסס"א. פע"ח ש' הק"ש פי"ב.

בשמונה פרקים להרמב"ם: פ"א, ואין הל' שם כן. [כ].

אצי' הוא בחי' חכמה: ראה ת"ז סת"ו. מק"מ להזח"ב רך, ב.

מ"ש בע"ח דא"ק נק' אדם דבריאה: נשא ענף ב-ד וריש ש"ג. [כ]. ראה לעיל פ' מסעי צה, א. אוה"ת בלק ע' תתקסב ואילך.

יאר ה' פניו אליך: במדבר ו, כה.

עיין מזה בהרמ"ז . . צ"ג ע"ב: ראה לעיל נו, ג.

חכמה היא בחי' יו"ד: ראה קה"י ערך יו"ד בתחלתו.

במקום גדולתו שם אתה מוצא ענוותנותו: מגילה לא, א. ראה לעיל במ"מ בפ' ואתחנן ח, ד.

אימתי אקרי גדול כשהוא בעיר אלקינו: זח"ג ה, א. וראה ג"כ זח"ב רלה, א. ז"ח תשא. שם חקת.

וחכם באחור ישבחנה: משלי כט, יא.

וזהו חכם . . ממעמקים קראתיך ה': מובא באוה"ת ואתחנן ע' רסה. ראה גם אוה"ת ויקרא כרך ב ע' תרע"ד. שה"ש כרך ב ע' תרסט.

ואורייתא מחכמה נפקת: זח"ב קכא, א. וראה שם פכ, א.

כי עמך הסליחה: תהלים קל, ד.

ממעמקים קראתיך ה': תהלים קל, א.

ישת חשך סתרו: תהלים יח, יב.

כמים הפנים לפנים: משלי כז, יט.