שממית בידים תתפש: משלי ל, כח.

אנת הוא ממלא כל שמהן: ת"ז בהקדמה (פתח אלי').

שהתו' כולה היא שמותיו של הקב"ה: רמב"ן עה"ת בהק'. יונת אלם פכ"ט. ועד"ז זח"ב פז, א. זח"ג עג, א. ובכ"מ. ע' פינחס (עו, ב). וש"נ. [כ].

רמ"ח מצות הן רמ"ח אברין דמלכא: ראה ת"ז ת"ל.

ויצעקו אל ה' בצר להם: תהלים קז, ו.

כי אבי ואמי עזבוני: תהלים כז, י. באוה"ת פ' משפטים ע' א'קפו מציין לכאן. ראה אוה"ת פ' פנחס ע' א'רכ.

מי שהעביר את הדרך ופגם בתורה שהיא חכמתו יתברך נקרא אבי ואמי עזבוני: וראה לקמן שמע"צ (פט, ב) שפירוש זה הוא (בכללות) כהפירוש שבלקו"ת שמע"צ פג, ב ורק שהוא ”בענין אחר קצת". — לקו"ש ח"ז ע' 231.

כי ההתחלקות הוא מחכמה ולמטה: ”ולכן יש בחכמה קצת דין כמ"ש החייט". — אוה"ת פ' פינחס ע' א'רכ.

אבל למעלה מן החכמה . . התכללות: באוה"ת פ' משפטים ע' א'קפו מציין על זה ”ואסיפה זו פי' בלק"ת שם [— הכוונה לכאן] בבחי' שאין שם התחלקות כלל דהיינו למעלה מן החכמה, וזהו ע"ד שנתבאר בתו"א בהביאור ע"פ וקבל היהודים וקבל בלשון יחיד כו'. ע"ש".

לך ה' הגדולה: דה"א כט, יא.

כי ה' יתן חכמה: משלי ב, ו.

זכר חסדו: תהלים צח, ג.

אשה יראת ה': משלי לא, ל.

בת תחלה סימן יפה לבנים: ב"ב קמא, א.

והשכליים נק' בשם או"א: ראה זח"ב פה, א. זח"ג רצ, א.

שהמדות . . מן השכליים: ע' סש"ב ח"א (פ"ג). [כ].

אל תסתר פניך: תהלים כז, ט.

שום תשים עליך מלך: דברים יז, טו.

והאלקים עשה שיראו מלפניו: קהלת ג, יד.

סוף דבר הכל נשמע: קהלת יד, יג.

שעל דמות הכסא כמראה אדם: יחזקאל א, כו.

ויצונו ה' לעשות את כל החוקים: דברים ו, כד.

ידעתי . . יעשה האלקים: קהלת ג, יד. [כ].

כי הנה תכלית בריאת העולמות . . בא"ס ב"ה ממש: מובא אוה"ת שמות ע' פח.

אין מלך בלא עם: בחיי וישב לח, ל. ור"פ בלק. ועוד.

מלכותך מכ"ע: תהלים קמה, יג.

צחוק עשה לי אלקים: בראשית כא, ו. קטע מכאן מובא בסה"מ תרל"ג ע' עדר.

שמדת אלקים והצמצום: נסמן לעיל סד, ג.

ונגלה כבוד ה': ישעי' מ, ה.

בטל רצונך: אבות פ"ב, מ"ד.

כי העולם . . וכמ"ש בע"ח . . דמל' דעשי': באוה"ת שמיני כרך ב ע' תסג מעתיק קטע זה ורושם: ”וכמ"ש בכ"י רבינו ז"ל בהג"ה לתורה ע"פ שובה ישראל".

וכמ"ש בע"ח: שמ"ג ציור עולמות אבי"ע (פ"א). [כ].

בסש"ב שער היחוד והאמונה: במפתח המקומות שהובא בהם ס' התניא — נדפס בס' המפתחות לספרי דא"ח דאדה"ז, ע' 327 בסופו, מציין ע"ז: ”פ' ג'-ו' ?".

בד"ה להבין הטעם: תו"א ג, ד.

ובד"ה ולהבין בתוספות ביאור: תו"א ד, א.

ועמ"ש במק"מ פ' צו (בדף כ"ו ע"ב): ראה גם לעיל פ' שלח מ, א.

דכולא קמי' כלא: זח"א יא, ב.

ישראל לי ראש: ע"ל שלח (מח, ב). וש"נ. [כ].

וברא כרעא דאבוה: ע"ל (יב, ג). [כ]. וש"נ.

כי לי בנ"י עבדים: ויקרא כה, נה.

עד הוא לשון נצחית: ביאור על ד"ה שובה ישראל עד ל' נצחי ע' בוך פערטעל שתח"י (כג, א). [כ]. ראה ד"ה שובה — תשד"מ.

לא תבשו ולא תכלמו עד עולמי עד: ישעי' מה, יז.

לעדי עד ימלוך: פיוט מלך עליון.

שכשמו כן הוא אין לו סוף: ראה אוה"ת ענינים ע' קמב שמציין לכאן. ראה שם בהערה בשולי הגליון.

גלו לאדום שכינה עמהם: ספרי במדבר לה, לד. ע"ל כי תצא הב' (לה, סע"ד). [כ].

והעיקר להשיבה: אוה"ת בראשית תקנו, א: (ר"ל בחי' מל').

להיות יחוד"ת כמו יחו"ע . . אהל בל יצען: ראה באוה"ת פ' שלח ע' תקיח, דשם מפרש באופן אחר, ומוסיף ומ"מ אמת ג"כ כמש"ל. ע"ש.

בחי' תרין ריעין דלא מתפרשין: זח"ב נו, א. זח"ג ד, א.

בלק"ת בזכריה: ראה לקו"ת פ' ואתחנן ע' פח. וראה שם ע' פט שמציין לכאן. אוה"ת פ' תצוה ע' א'תקפג וז"ל ”ומבואר מזה בביאור ע"פ שובה ישראל עד שיהיה מדריגת המל' כמו מדריגת הבינה. שאו"א הם תרין ריעין וכמ"ש בלקו"ת בזכריה ע"פ ביום ההוא יהי'". ע"ש. לקו"ת זה נזכר לעיל פ' צו יא, ג. פ' במדבר יט, ג. פ' תבוא מג, ג. ר"ה נט, ד.

שמקדש ראשון עמד ת"י שנה כו' משא"כ לע"ל: ראה ביאוה"ז לאדה"א קא, ב. ובאוה"ת פ' ואתחנן ע' פח.

כמ"ש באד"ר (דקל"ז סע"א): ”מבואר באד"ר דקל"ז סע"א שהוא ע"י המשכת מו"ס דעתיקא, ובאדר"ז דרצ"ג סע"ב, ומזה יומשך שיהי' אהל בל יצען". — אוה"ת פ' תצוה ע' א'תקפג. ונזכר גם באוה"ת פ' ואתחנן ע' פט. וביהל אור ע' רלז.

יתד הוא המקשר ומחבר . . ס"פ תרומה: נתבאר באוה"ת פ' תצוה ע' א'תקפב ואילך.

סד"ה כי ההרים ימושו: לעיל תצא מא, ב.

כי כה אמר רם ונשא שוכן עד: ישעי' נז, טו.

ה' ימלוך לעולם ועד: שמות טו, יח.

שע"י עון נכשל כאדם הכושל רגלו: ראה ד"ה שובה ישראל תשל"ו (נדפס בסה"מ מלוקט ח"א).

שאלו לחכמה הנפש החוטאת במה תתכפר: ראה ירוש' מכות פ"ב, ה"ו. יל"ש תהלים רמז תשב. וראה אודות גירסא זו בלקו"ש ח"ד ע' 1358 מווי העמודים לבן השל"ה פכ"א. ובסה"מ תרל"ו ח"ב ע' שצב (גירסא זו הובאה גם בסה"מ תקס"ב ח"ב ע' תקלא. תקס"ג ע' כ. תקס"ח ח"ב ע' תשיג. ס' מאמרי אדה"ז על פרשיות ח"ב ע' תרסט. וראה סה"מ תרל"ו שם ע' שי וע' שמו. לקו"ש ח"ח ע' 158. ועוד).

לרחם ולחון אע"פ שאינו הגון: שמו"ר ספמ"ה.

ותן בלבנו בינה להבין: ברכת ק"ש של שחרית.

היינו להבין דבר מתוך דבר: חגיגה יד, א. סנהדרין צג, ב.

קרבן לה', אשה ריח ניחוח לה': ויקרא א, ב. ט. ובכ"מ.

התפלה היא במקום קרבן: ברכות כו, ב.

ומיכאל עומד ומקריב נשמותיהן: ראה מנחות קי, א תוד"ה ומיכאל.

מיכאל כהנא רבא: זח"ג (לג, א). [כ]. זח"ב רלא, א.