ולב נשבר ורוח נשברה: תהלים נא, יט. וראה זח"ג רמ, א. ח, ב. ה, א. ובפי' הרמ"ז שם.

שמחה וטוב לבב מרוב כל: דברים כח, מז.

בהתגלות המלך יש מדרגות רבות: ראה ד"ה אנכי אנכי תרס"ט ע' כד.

על כסא מלכותו . . ושרי המדינות לפניו: אסתר א, ב-ג.

עשה משתה: בתרס"ט שם נוסף: די"ל שזהו בחי' המל' כמו שנעשה כתר לבריאה.

לכל העם הנמצאים: אסתר שם, (ה). [כ].

בד"ה ועתה יגדל נא: לעיל פ' שלח.

בבית המלכות נוכח פתח הבית: אסתר ה, א.

שושנת העמקים: שה"ש ב, א. ראה באוה"ת שה"ש כרך א ע' קפ שכ' דכאן מבואר שיש ב' בחי' שושנה הא' שושן עמק איומה שושנת העמקים, הב' כשושנה בין החוחים. ראה תו"א קטז, ג.

שושן עמק איומה: לשון הפיוט תחילת מוסף של יו"כ. בי' ע"ז מ"ש כאן ע' מג"א [מגן אבות, ברדיטשוב תרס"ב] ד"ה יהודא בן תימא (במג"א ה). [כ].

ממקור כנס"י . . בבחי' כשושנה בין החוחים: ע"פ שה"ש ב, ב. בביאוה"ז להצ"צ כרך ב ע' א'תקצז מציין לכאן.

בזהר בתחלתו בגין . . ובזהר הרקיע שם: א, א.

ובזהר ויחי (דרכ"א ע"א): בענין שושנת העמקים דקיומא בעמיקתא דכולא . . במק"מ בינה שנק' שושנה עילאה — אוה"ת מג"א ע' כז (הוצאת הראשונה ע' ב'רפו).

ובפ' כי תשא (דקפ"ט ריש ע"ב) ובפי' הרמ"ז: ”ושושנה דסלקא ריחין כו' ההיא דסלקא בין החוחים כו' וכתב הרמ"ז . . ודע כי שושנה העליונה היא מל' דאצילות ושושנה בין החוחים היא מלכות התחתונה שהיא בין ע' שרים שלוקטת תוכיות הניצוצות שמובלעים ביניהם שהוא סוד רפ"ח ניצוצין וע"כ סלקא ריחין כו'" — אוה"ת שה"ש כרך א ע' קפג.

שאין אנו יכולים לעלות ולראות: מוסף דיו"ט.

מי יעלה בהר ה': תהלים כד, ג.

השמחה ביתר שאת: ראה לקו"ש ח"ט ע' 235.

וכמשל בן כפר שראה את המלך: חגיגה יג, ב.

והאופנים ברעש גדול: ברכת יוצר.

וכמו דאיתא בתיקונים: אולי כוונתו ת"ז (תכ"א) נא, א ששם חסר. [כ].

כד אתכפיא כו': זח"ב קכח, ב.

כן בקדש חזיתיך: תהלים סג, ג.

ובמקום שבע"ת: ברכות לד, ב.

אהבה זו היא מבחי' בע"ת: ראה לקו"ש חי"ט ע' 382. מובא בכ"מ בשם ארז"ל. ראה רבות שה"ש עה"פ. וראה בהערה במאמרי אדה"א פ' שלח במילואים לע' תתקצד. [ע' א'רעט].

לאתבא צדיקיא בתיובתא: זח"ג קנג, ב. ועל"ק שה"ש (נ, סע"ב). וש"נ. והעיקר בזהל"מ. [כ]. ראה סה"מ תקס"ב ע' עדר. שם ע' תקמב. ובביאוה"ז להצ"צ כרך ב ע' תתרמז. מאמרי אדה"א — קונטרסים ע' רפא.

וזהו כן בקדש חזיתיך: בכמה מקומות מובא זה מאדה"ז בשם הבעש"ט.

אם ישראל עושין תשובה נגאלין: סנהדרין צז, ב.

שמשה רבינו . . באספקלריא המאירה: ע' יבמות מט, ב. וע' תויו"ט (פ"ל דכלים מ"ב). זח"ב (פב, ב). [כ].

בד"ה ת"ר מצות נר חנוכה: תו"א לג, א. וראה לקמן בשה"ש כח, ב ובמ"מ לשם.

סד"ה ראשי המטות: לעיל פ' מטות.

ודברי אשר שמתי בפיך: ישעי' נט, כא.

בביאור ע"פ צאינה וראינה: לקמן שה"ש כח, ב. וראה במ"מ לשם.

סד"ה יונתי בחגוי: לקמן בשה"ש יז, ג.

סד"ה לא טוב היות האדם לבדו: תו"א ה, א.

בית ראשון . . שני: ע' זח"א (כז, ב). ובת"ז (תכ"א) מח, א. וריש תכ"ב. שם (קעב, ב). [תז"ח קיג, א]. (קעו, א). [תז"ח קטז, ג], יעו"ש. ד' זיטמיר. [כ].

בד"ה יו"ט של ר"ה: לעיל דרושים לר"ה.

שבח"ל . . צ"ל יום שני: ראה להלן בהוספות להערות וציונים.

את האור כי טוב: בראשית א, ד.

שער החצר הפנימית: יחזקאל מו, א.

מזמור שיר ליום השבת טוב: תהלים צב, א-ב.

בקיצור ע"פ ואתחנן: לעיל ג, א.

ארץ אשר ה"א דורש אותה: דברים יא, יב.

וידוע מענין קרי וכתיב: ראה אגה"ק סי' יט.

שהכתיב הוא בעולם העליון: ראה לעיל תזריע כא, ד. תו"א צח, א.

שבמקדש היו אומרים את השם ככתבו: סוטה פ"ז, מ"ב.

רגלי החיות כנגד כולן: חגיגה יג, א.

המעיין מטהר בכ"ש: מקואות פ"א, מ"ז. [חידושי הצ"צ למשניות שם]. רמב"ם הל' מקואות פ"ט ה"ו ואילך.

עיקר הכוונה להיות הגילוי למטה: ראה לקו"ש חי"ט ע' 382.

וכמ"ש האריז"ל: פע"ח ש' הקדישים.

להבין ההפרש: בלי הגהות נדפס בס' מאמרי אדה"ז — הקצרים ע' צה. וראה אודות תאריך אמירת מאמר זה להלן ברשימת הכתבי-יד.

והקרבתם אשה עולה: במדבר כח, יט. שם כתיב אשה עולה לה' פרים וגו' — וא"י לישב כמ"ש כאן. ולכאו' ג' תי' אלו ריח ניחוח לה' מיותרים. וע' זח"ג (רנח, רע"ב). [כ].

ובסוכות כתיב עולה אשה: במדבר כט, יג. לו.

י' הוא בחי' ח"ע: ראה קה"י בערך יו"ד בתחלתו.

ועמך לא חפצתי: תהלים עג, עה.

רוח אייתי רוח ואמשיך רוח: זח"ב קסב, ב. ח' דברים (יב, ג). וש"נ. [כ].

בד"ה ולא אבה: נדפס לעיל לח, ג.

נחות דרגא: ראה יבמות סג, א.

בד"ה לבבתני אחותי כלה: לקמן שה"ש כח, ג.

בד"ה וידעת היום: לעיל פ' ואתחנן.

בד"ה אין ישראל נגאלין: אגה"ק סי' ד.

בד"ה ראה אנכי: לעיל פ' ראה יח, ד.

אחת היא: שה"ש ו, ט.

בשה"ש רבה: (רפ"ה [ב, ב]). [כ].

בד"ה תורה צוה: לקמן צד, א ואילך.

וימינו תחבקני: שה"ש ב, ו.

והולידה והצמיחה ונתן זרע: ישעי' נה, י.

מזכירין גבורות גשמים בשמע"צ: שו"ע או"ח סתרס"ח, ב.

גבורות גשמים: בסידור סא, ד נתבאר למה נקראים גבורות והלא הגשמים הן ברכה ע"ש.

כ"א ע"י שמתעכבים ומתכסים הגשמים תחלה בעבים: נתבאר בסידור סב, א.

שיתחלקו . . ובלא זה א"א: ראה ב"ב טז, א.

שיתחלקו אח"כ טיפין טיפין: ראה לקמן צו, א. מאמרי אדה"א ויקרא ח"א ע' שצא.

נקרא גבורות גשמים: תענית ב, א. וראה לעיל ס"פ ואתחנן יג, ג. תו"א קז, ב. ד"ה משיב הרוח ומוריד הגשם בסה"מ תקס"ב ע' לב ואילך.

והוא בחי' התכללות גבורות בחסדים: ”ולכן ע"פ רוב הגשמים באים ע"י רעמים שבתחלה שהם בחי' גבורות כו' רק יש גשם נדבות בלא רעמים כו'" — אוה"ת פ' תולדות כרך א קמא, א. וראה גם פ' בשלח ע' תרפו.

וע"פ ויתן עוז למלכו: לעיל פ' נשא כה, ד.