שכ"ב ספ"ו: בדפוס שקלאוו תק"ס. לפנינו שכ"ג (ספ"ב). [כ].

בד"ה נר חנוכה: תו"א מב, ב.

בשעה שהקדימו ישראל: שבת פו, א.

תען לשוני אמרתך: תהלים קיט, קעב.

השמע לאזניך מה שאתה מוציא מפיך: ברכות יג, א.

רוח אייתי רוח: ע"ל ואתחנן (יב, ג). וש"נ. [כ].

כל האומר אין לי אלא תורה: יבמות קט, ב.

בד"ה כי עמך מקור חיים: תו"א לה, א.

שו"ה ע"ב) — ביטול רצון: באוה"ת ואתחנן ע' רנו מפרש שרצון זה הוא בחי' היחוד.

רק רצון זה המלובש בתורה ומצות . . עשה אלקים לנו: מובא ביהל אור ע' צה.

כי כל מצותיך צדק . . בלתי סוף ובלתי תכלית: מובא באוה"ת נשא ע' רלח. נזכר באוה"ת ויקרא כרך ב ע' תרעח.

וצדקה תהי' לנו: דברים ו, כה.

ודברי אשר שמתי בפיך: ישעי' נט, כא.

וממדבר מתנה: במדבר כא, יח. ראה אוה"ת פ' בשלח ע' שעג.

מדבר הוא בחי' עליונה למעלה מעלה מבחי' אדם . . ג"פ קדוש בוי"ו: מובא בספר החקירה פב, א ושם מוסיף: ”כי בחי' איש ואדם היינו כשכבר נמשך בציור ג' קוין והיינו קדוש בוא"ו הוא"ו הוא מה שנמשך הארה מקדש העליון להיות סוכ"ע וממכ"ע ולכן אומרים ג"פ קדוש" ע"ש. ראה לעיל פ' שלח מד, א.

אשר לא עבר בה איש: ירמי' ב, ו, ושם לי' תיבת אשר. [כ].

ה' איש מלחמה: שמות טו, ג.

מלך שהשלום שלו: שהש"ר פ"א, יא, פ"ג, כ. שמו"ר פנ"ב, ד. ועוד.

אנא אמלוך: ע' נשא (כד [כא], סע"ד). וש"נ. [כ].

הושיט הקב"ה אצבעו הקטנה: סנהדרין לח, ב.

עושה מלאכיו רוחות: תהלים קד, ד.

חי ה' אשר עמדתי לפניו: מ"א יז, א.

ת"ח שבבבל מצוינים: שבת קמה, ב. ראה יהל אור ע' שח.

אשרי מי שבא לכאן: פסחים נ, א. וש"נ.

שמרע"ה ראה באספקלריא אחת המאירה: ויק"ר א, יד. עזח"א (קפג, א). זח"ג (קצח, א. רסח, ב). ודה"ק נובעים מויק"ר (פ"א [יד]) ב' ר' יהודא בר' אלעאי שראו מתוך ט' איספקלריות. וכ"ה ברקאנטי (וארא). ובלקח טוב סו"פ בהעלותך גורס י' מראות מיחזקאל (מג, ג). וכעת לא"מ כמ"ש אדמו"ר ”ז" מראות אבל בזו הרגע מצאתי להדיא בילקוט ויקרא ר' תלב מתוך שבע אספקלריות, והמעיין ביחזקאל (הנ"ל) מדוייק היטיב כמ"ש אדמו"ר כאן. וע' ת"ז (מז"ח קמט, ב [תז"ח צד, ג]) ט מראות חזא יחזקאל. [כ].

ימים יוצרו ולא אחד בהם: תהלים קלט, טז.

שיהי' בחי' אחד מאיר בהם: מובא ביהל אור ע"פ זה. וראה לעיל פ' שלח נב, א.

חכמת אדם תאיר פניו: קהלת ח, א.

(ובזהר נז' מענין . . צאינה וראינה): באוה"ת שה"ש כרך ב ע' שפב ואילך מעתיק כל המ"מ בלשונם ע"ש.

להבין ענין הטעם: נזכר באוה"ת במדבר כרך ה' ע' א'תקנג: בתורה ע"פ צאינה וראינה דתקע"ב. ראה להלן בהוספות להערות וציונים השוואה לד"ה זה.

ואשה כי תזריע: ויקרא יב, ב.

מי לי בשמים: תהלים עג, כה.

נשים דעתן קלות: שבת לג, ב. וש"נ. [כ].

ע"פ ואברהם זקן: תו"א חיי שרה טז, א ואילך.

ובד"ה ועשית בגדי קדש: תו"א תצוה פב, ח.

שו"ה מהלבושים) — המבואר בע"ח: נ"ב נ' לקמן בהמוקפים פ"א. [כ]. ראה גם שער הכללים פ"ב. ש"י רפ"א. שער ט"ל ד"ב. ראה גם ד"ה לרוקע — תקס"ב נדפס בדרך מצותיך. ספר המאמרים ה'תש"ח ע' 187.

ע' בהקדמת מהר"נ שפירא: ”ולזה הם שואפים שפע בעבודה ההיא לקיומם וחיות שלא תחסר לעולם, ובענין זה אין להם חלק בתחתונים כלל אם יטיבו ואם יריעו שהחוק הקבו' לא יושבת מפני שאין להם חטא כלל ומכלל זה הגלגלים שגם הם שוקדים על עבודת' ורבו תשוקת' אשר גדלה מאד בהיות' מספרי' כבו' אל ובמהלכם משבחי' לבורא' ית"ש לעולם, ובזה ינתן שפע' וקיומ', אמנם יש עוד רב תועלת בעבודתינו אשר היא תחסר וגם תעדיף והיינו כפי שיעור עבוד' התחתונים אם עבדו כראוי אז יוסיפו אור מלמעלה ויזדככו זיכוך רב תהיה ההוספ' הזה מרובה על העיקר וכפי הבחינה הזאת יתייחס למעלה תוספ' וגרעון שמחה וכבוד וגאולת וגלות, וכל הדברים האלו וכיוצא בהם המתייחסי' להם וענין זה המכונ' להם מכונו' בערך התחתוני' כלומר שאין אותו ענין המיוחס גרעון ותוספו' בהם בערך קצבות' בעבודת' אלא בערך שיוסף בהם מצד התחתוני' המקבלים ומגרעת בהם מזגם וערכם, ובכלל ענין זה הוא שאין שום יחוד לספי' כלל ועיקר מצד מציאותם אלא מה שהוא לעליונים מצד מציאותם ותשוקתם וקורבת' כנז' הוא התגלות א"ס עליהם והשפע' אורו בהם שאלו לא ישתתפו התחתונים בעבודת' ויחוד' הם מצד עצמ' יש להם קצבה . . כו'.

ב' מיני יחודים באו"א: נתבאר לעיל כ, ג. ראה אוה"ת שה"ש כרך ב ע' תצז. ובסה"מ תרנ"א ע' קמט, ובסה"מ תרנ"ד ע' קלג. סה"מ תרנ"ז ע' רעו. סה"מ תרע"ח ע' צ ובכ"מ. ד"ה ברוך שעשה ניסים תשט"ו (קונטרס חנוכה תנש"א).

וזיווג ב' הוא זיווג חיצונית . . וזה אינו נפסק: ”דזיווג זה הוא תדירי לצורך קיום העולמות, והוא שרש הנהגת הטבע, דכיון שזיווג זה הוא לצורך (קיום) העולמות, לכן הנהגת העולם הנמשכת מבחינה זו היא שהקב"ה מנהיג את הנבראים שבעולם לפי ענינם" — ד"ה ברוך שעשה ניסים הנ"ל. באוה"ת שה"ש כרך ב ע' תצז מציין לכאן בענין ב' מיני יחודים ומציין ”ומשם [— בלקו"ת כאן] יובן דפי' עולם כמנהגו נוהג היינו כשהוא נוהג רק בבחי' החיצונים דחו"ב שמשם נמשך לחיות העולמות קיום הכרחי' כו'".

בד"ה שוש אשיש בה': לעיל פ' נצבים מז, א.

בביאור ע"פ זכור את יום השבת לקדשו: תו"א עב, ג.

כי חפץ חסד הוא: מיכה ז, יח.

ללומדיהם לא נאמר אלא לעושיהם: ברכות יז, א.

לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה: אבות א, יז, זח"ג ריח, א. רל, א. רעח, ב.

כתר . . תר"ך עמודי אור: ע"ל בחקותי (מז, ב). וש"נ. [כ].

אשרי מי שבא לכאן: פסחים נ, א וש"נ. וראה גם לעיל פ' ואתחנן ו, ג. ובלקו"ש חכ"ד ע' 570, 580. חכ"ט ע' 311.

בע"ח שער כ"ב ספ"ו: בדפוס שקלאוו תק"ס. לפנינו שכ"ג ספ"ב. כצ"ל וספ"ו ט"ס. [כ].