במג"א סי' נ'): ע"ל ויקרא (ה, ב). [כ].

חכים ולא בחכמה ידיעא: ת"ז בהקדמה (פתח אלי').

דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרן בע"פ: גיטין ס, ב. וש"נ.

והכתיב הוא למעלה מהדעת: ראה תו"א צח, א. לעיל פ' תזריע כא, ד. שמע"צ צב, ג.

באגה"ק ד"ה והמשכילים: סי' כו.

שנפלו בשבה"כ: באגה"ק שם קמד, א: שנפלו בחטא אדה"ר וגם הרפ"ח ניצוצין שנפלו.

טורי דפרודא: זח"א (כט, ב. קנח, א). זח"ב (רלד, א). [כ].

תשבע"פ מל' קרינן לה: ראה ת"ז שם.

כל רב מבבל: סדר תנאים ואמוראים בסופו. אגרת רב שרירא גאון. הק' ס' התיקונין כת"י. הובא ונתבאר בתחלת שער מאמרי רשב"י. ע"ח שי"ט, פ"ג. — נתבאר ע"פ דא"ח בהוספות לתו"א אסתר ד"ה להבין למה לעתיד פ"ג.

כמ"ש במ"א: ראה בתו"א במג"א בד"ה להבין למה לעתיד הנ"ל.

התו' נק' בכמה שמות לחם יין: ת"ז בהקדמה. פס"ז ויחי מט, א.

מבואר במ"א בפ' בשלח: תו"א סו, א ואילך. ובארוכה באוה"ת בשלח ע' תרמז ואילך.

ולחם מן השמים בזכות משה: תענית ט, א. תנחומא במדבר ב. זח"ג קב, ב.

וכמ"ש במ"א בד"ה השמים כסאי: תו"א א, ג.

ממ"ש בפ' משפטים: תו"א עז, ד.

למהוי אחד באחד: זח"ב (קלה, א). [כ].

ממ"ש במ"א בפ' בראשית: תו"א ו, ד.

איהו בנצח ואיהי בהוד: ע"ל בפ' תזריע (כא, ד). שם בפקודי (ח, א) מביא הד"ה מחר חודש. והוא בס' אור התורה שלו בי' ע"ז סי' ו [יז, ב], ושם אי' הל' אמרו — ומפע"ח ש' ר"ח (פ"ב) כי בחול המל' איהו בהוד. ובר"ח עולה המל' בנצח ברצה שהוא בנצח, יעו"ש. ובע"ח ש' אנ"ך (פ"ט) כלה"ט כאן. וע"ע מאו"א אות כ' סמ"ד. וע' בעמה"מ ש' קרית ארבע פ"ג מאד"ר נשא איהו בנצח ואיהי בהוד. וע"ע בע"ח ש' הנסירה (ספ"ה, וספ"ז) מזה"ק. ובש' לאה ורחל (רפ"ו) מזהר ותקונים והוא בת"ז (תי"ג) כח, ב. כט, א. [כ].

מרחוק ה' נראה לי: ירמי' לא, ג.

בפע"ח . . כוונת ק"ש: פ"ד. [כ]. ראה גם לעיל פ' במדבר יז, ד.

ביבמות (דמ"ט): ע"ב. וראה גם סה"מ תרל"ד ע' רג.

כי לא יראני: שמות לג, כ.

בד"ה ת"ר נר חנוכה: תו"א לג, א. וראה בארוכה באוה"ת שבועות ע' קלא. אוה"ת במדבר (הוספות) ע' א'תצב.

ועיין בפ' וארא (דכ"ג ע"ב): ”וע"ד קרינן משה זכה באספקלריא דנהרא דקיימא על ההיא דלא נהרא" — אוה"ת שבועות ע' קלב.

ותיקון מ': ”מסט' דהוי' אתקרי אספקלריא דנהרא וכד איהי אדני בלא בעלה אתקרי אספקלריא דלא נהרא" —אוה"ת נ"ך כרך א ע' תקעח. וראה גם אוה"ת שבועות ע' קלב.

ובסה"מ סי' קנ"ו: ”הביא לשון האריז"ל בז"ה שיש במל' ב' בחי' גופא ונשמתא גופא היינו שכינתא והיא הנק' אספשא"מ, ונשמתא נק' כנס"י ונקראת אספה"מ" — אוה"ת פ' ויקהל ע' ב'רכו ופ' תשא ע' א'תתקמ.

ובפרדס בעה"כ: בערך אספקלריא נעתק באוה"ת שבועות ע' קלב, ובכרך ו ע' א'תשלא. וראה נ"ך כרך ב ע' תתקצב.

ובמאו"א אות אלף סעי' קנ"ט: אספקלריא המאירה נק' ז"א מאיר מעצמו, ושא"מ המל' דל"ל מגרמי' כלום. באוה"ת שבועות ע' קלב. פ' כי תשא ע' א'תתקמ. ויקהל ע' ב'רכה. פ' ואתחנן ע' שכ. נ"ך כרך א ע' תקעח. ובכרך ב ע' תתקצב.

משה שנתנבא בזה: רש"י ר"פ מטות מספרי שם. ושם בלקח טוב. [כ].

בד"ה וידבר משה אל ראשי המטות: לעיל פ' מטות פב, א ואילך.

אמר ישעי': ו, א.

ועמש"ל בפי' מראיני: לעיל יז, ג.

בד"ה ואהי' אצלו אמון: לעיל במדבר כ, ב.

לבבתני: הנחת כ"ק אדה"א בסה"מ תקע"א ע' קעז. נדפס בלי הגהות ובשינויים בתו"א לעמבערג ל, ד. במאמרי אדה"ז כתובים ח"ב ע' קלב נדפס מאמר לבבתני, וכנראה שהוא מיוסד על ד"ה זה או שהוא הנחה אחרת.

לבבתני אחותי כלה: שה"ש ד, ט.

ישראל מפרנסין לאביהם שבשמים: נסמן לעיל יא, ד. קטע מכאן באוה"ת בראשית כרך ז דף תתשצ, א עם הגהות ואחר תי' ”שבשמים" מוסיף ”(עיין ג"כ בד"ה הנך יפה רעייתי)".

את קרבני לחמי לאשי: במדבר כח, ב. מכאן ואילך ראה באוה"ת משפטים כרך ח ד"ה אם כסף תלוה בתחלתו.

והוא פלאי: בסה"מ תקע"א מבאר: ”איך הקרבת חלב ודם מבהמה גשמי' נק' לחם הוי'".

ג' שותפין יש באדם: נדה לא, א.

וע"י הקרבן עולה החיות: ראה אגה"ק סי' כח ובליקוט פירושים ומ"מ — חיטריק שם. מכאן עד תי' ”אוא"ס ב"ה ממש" מובא באוה"ת מטות ע' א'רסה. ושם מוסיף ”ע' בזהר ר"פ צו בפי' שנק' עולה ק"ק". וכן מובא באוה"ת יתרו ע' א'לד. ובפ' משפטים ע' א'קעא ושם מציין שכאן מבאר שעולה עד אא"ס ב"ה ממש. ובלקו"ת נשא כט, א ובאגה"ק סי' כח מבאר שההמשכה רק מבחי' ז"א.

והחיות נושאות את הכסא: ע"ל שלח (מא, סע"ד). וש"נ. [כ].

דמות כמראה אדם: והכח הזה בהם לפי ששרשם מבחי' זמ"ל דתהו כו' ע' בתו"א בד"ה זכור ושמור [דף עא, ב] — אוה"ת יתרו ע' א'לה.

הכהן המקריב שהוא איש החסד: זח"ג קמה, ב. ראה במ"מ במאמרי אדה"א במדבר ח"ג ע' א'רעז. וראה ביאוה"ז להצ"צ ע' רמב.

דאית חסד ואית חסד: זח"א ריט, א. ע' זח"ג (קלג, ב. כח, א). [כ].

ועמש"ל בפי' הראינו: לעיל יז, ג.

תפלות כנגד קרבנות תקנום: ברכות כו, ב. זח"ג כח, ב. קט, ב.

מי לי בשמים: תהלים עג, כה.

שיש בחי' רצון ובחי' חפץ: ראה דרך מצותיך צו, ב.

ואפילו אם כופין אותו עד שיאמר רוצה אני נק' בשם רצון: ”דמזה מוכח שגם רצון שמצד כפי' נק' רצון, ואין סתירה לזה ממ"ש הרמב"ם (הל' גירושין ספ"ב) שזהו רצונו וחפצו האמיתי — דכיון שהוא חושב שרצונו הוא רק מפני הכפי' ואעפ"כ אומר רוצה אני (ולשון זה מובא בתורה) מוכח שגם זה נקרא רצון". — ד"ה באתי לגני תשל"ב הערה 81 (סה"מ מלוקט ח"ו ע' צט).

חפץ בפנימי' נקודת לבו ששם משכן התענוג: ראה שו"ת הצ"צ אה"ע ח"ב סי' רסג, ועוד. ולהעיר מאגה"ק סכ"ט (קמט, ב), שרצון זה הוא חיצוניות דתענוג" — לקו"ש ח"כ ע' 310 הערה 74.

בד"ה אני ישנה: לקמן לג, ד.

ובד"ה ואהי' אצלו אמון: לעיל במדבר יח, א.

ובד"ה זכור את אשר עשה לך עמלק: תו"א פד, ד. וראה אוה"ת שמע"צ ע' א'תשפד.

וע' בשה"ש ע"פ לסוסתי: לעיל יב, ב.

ממכ"ע . . סוכ"ע: זח"ג (רכה, א) ברע"מ. [כ].

ועלמות עד אין מספר: שה"ש ו, ח.

אני ה' לא שניתי: מלאכי ג, ו.

וכחשיכה כאורה: תהלים קלט, יב.

אל תהי' ברכת הדיוט קלה בעיניך: ברכות ז, א. ראה גם לעיל מסעי צא, ג. ונתבאר בארוכה בסה"מ תקע"א ע' קפב.

ע"י בחי' ביטול רצון שבק"ש: ראה אוה"ת קרח ע' תשכה.

והנה ביאור מלת ברוך יש בו ב' פירושים: ראה לעיל פ' תזריע כב, ג. דרך מצותיך קב, ב. מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תמו ואילך.

והמלך שלמה ברוך: מ"א ב, מה.

אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי: במדבר טו, מא.