אליך ה' נפשי אשא: תהלים כה, א.

ברא כרעא: יונת אלם רפ"ב. וראה יבמות ג, א תוד"ה מקמי.

יש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו: ברכות סא, ב.

אכן כשנותן אח"כ צדקה: בסה"מ תק"ע ע' ט: ”וכשנותן ממונו לצדקה בפיזור יותר מכפי טבעו".

ומה לי קטלי' כולא: ב"ק סה, א. חולין (לה, סע"ב). [כ].

והיו הדברים האלה: דברים ו, ו.

בד"ה מנורת זהב: לעיל בהעלותך לז, ד. ואילך.

בכל יום יהיו בעיניך כחדשים: ספרי ופרש"י ואתחנן ו, ו. ובסה"מ תק"ע ע' י' בארוכה יותר.

ובזה יובן פי' וענין תיבת לאמר: ראה ספר השיחות תשנ"ב ח"ב ע' 335.

לאמר אנכי ה' אלקיך: שמות כ, ב.

אנכי מי שאנכי: ראה לעיל פנחס פ, ב. תניא מהדו"ק ע' תו.

הקב"ה שונה כנגדו: בסה"מ תק"ע ע' י כתב בלשון קושיא: ”ומה שאמרו ז"ל דכל היושב וקורא ושונה הקב"ה יושב וקורא ושונה כנגדו אעפ"י שהאדם הקורא הוא בבחי' זמן, והקב"ה הוא למעלה מבחי' הזמן כו', הענין הוא דמלמעלה מן הזמן ומקום מאיר ונמשך בבחי' זמן ומקום והוא מ"ש דהקב"ה יושב ושונה כנגדו מלמעלה מן הזמן לבחי' זמן כו'".

תמתי תאומתי: שהש"ר במקומו.

ברה היא ליולדתה: שה"ש ו, ט.

ברה כחמה: שה"ש ו, י.

ראוה בנות ויאשרוה: שה"ש ו, ט.

הנה ענין מדלג על ההרים: המאמר כאן כנראה שזהו הנחת הר"פ כמו שנדפס שם ע' קסח, עם שינויים קלים. הנחת כ"ק אדה"א בסה"מ תק"ע ע' יב. וראה ביהל אור ע' קצ שמציין לד"ה זה הנחת הר"פ ומוסיף: ”שכ' אות באות משמו". בהנחות הר"פ ע' קעג נמצא אחר מאמר זה ד"ה ולתוס' ביאור ענין מקרא משנה ותלמוד, ובאוה"ת שה"ש כרך ג ע' תתקסט מציין ”ושייך לד"ה ששים המה מלכות בלקו"ת בשה"ש דרוש השני". באוה"ת וארא ע' קמח מציין למאמר זה ”בביאור ע"פ ששים המה מלכות בד"ה הנה ענין מדלג על ההרים" וכ"ה בכ"מ. וכ"ה באוה"ת שה"ש כרך ג ע' תתקסה ”לביאור דששים המה כו' בד"ה לבאר ענין מדלג" ושם הגהות. בסיום ד"ה וישמע יתרו תרמ"ז ע' פ' מציין כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב שהמאמר מיוסד על ד"ה זה. ראה להלן בהוספות להערות וציונים השוואה לד"ה זה. ראה אוה"ת ענינים ע' רפה ואילך. הגהות לד"ה פתח אליהו תרנ"ח ע' נו (שם הוא על הנדפס באוה"ת שה"ש כרך ג ע' תתקסה) סה"מ תרס"ו ע' קפד ואילך. המשך תער"ב ח"א ע' כו ואילך.

בתחלת ספר ע"ח: ראה לעיל הוספות לויקרא נא, ב.

שמבחי' מלכותך הי' התהוות כל העלמין ע"י קו"ח: בהנחת הר"פ ע' קסט יש כאן הוספה: ”וכל שם ספירה לא שייך לקרא בעצמותו ומהותו רק בבחי' אוא"ס שם שייך לקרא בשם ספירה אבל לא בבחי' ע"ס, כי גם בבחי' אור א"ס ב"ה אין מספר ואף בעקודים היה הכל עקוד בכלי אחד רק אח"ז יחשב לעשר ספירות בעולם נקודים זת"ז, אבל באור א"ס ב"ה לא יש מספר לספי' רק כי באוא"ס ב"ה שייך לקרא בשם ספירה, וקודם שנברא העולם היה הוא ושמו בלבד, אבל בעצמותו ומהותו לא שייך שם ספי' כלל". על קטע זה מהנחת הר"פ מיוסד ההגהות באוה"ת שה"ש כרך ג ע' תתקסה, ומובא כמה פעמים בדא"ח.

בע"ח (שמ"א פ"ג): בדפוס שקלאוו תק"ס. לפנינו הוא שמ"ב (ספ"א), וכצ"ל. [כ].

בא בבחי' דילוג שהרי צריך להיות מקודם חלל ומקום פנוי: בענין הדילוג ראה אוה"ת וארא ע' קמח. ד"ה וישמע יתרו תרמ"ז ע' עד.

סד"ה קול דודי: לעיל טו, ב.

כי לשון ההשתלשלות הוא כמו שלשלת: ראה גם לעיל פ' ברכה צה, ב.

אפילו מאצי' לבי"ע . . דרך השתלשלות: ראה באוה"ת פ' ראה ע' תשפז. שלא יוקשה ממה שנתבאר לעיל מ, ג ע"ש.

ולכן שלשים כלים דזו"נ דאצי': ראה אוה"ת ויקהל ע' ב'קעג. ד"ה תקעו תר"ו ע' רפח.

בד"ה פתח אליהו: תו"א יג, ג ואילך.

במעשה הכתב נתגלה השכל: בסה"מ תק"ע ע' יג: ”(ואעפ"י שהתנועה באצבע כבר יש בה מלבד השכל, אבל השכל מלובש ממש בתנועה זו עכ"פ כמו הרצון שמתלבש ביד לזרוק, ויותר ראי' מענין הרמז ביד שאינה בתנועה רצונית רק ממילא לפי אופן השכל שבמוח שבא ומראה פתאום ביד כו')".

מה' מצעדי גבר כוננו: תהלים לז, כג.

ואין אדם נוקף אצבעו: חולין ז, ב. זח"ג רעד, ב.

ידע מה בחשוכא: דניאל ב, כב. [כ].

המגביהי לשבת המשפילי לראות: תהלים קיג, ה-ו.

ועל דבר זה נסמית . . והיינו לפי טעותו: בסה"מ הנחות הר"פ ע' קע: ”אבל העכומ"ז אומרים רם על כל גוים הוי' לפי טעותם". ובענין בלעם נכתב שם להלן אחר תיבת על השמים כבודו. וראה בהנחה אחרת בסה"מ תק"ע ע' טז.

ומספר את רובע ישראל: במדבר כג, י.

על השמים כבודו: תהלים קיג, ד.

והבדלתם בין הבהמה הטהורה: ויקרא כ, כה.

מטי רגלין ברגלין: זח"ב רנה, א. וראה אגה"ק סי' ט.

וכמ"ש בע"ח אימא מקננא בבריאה: ש' סדר אבי"ע פ"ג. ת"ז (ת"ו) כג, א. [כ].

יוצר אור זהו יצירה: ע"ל שחורה הא' פ"ב (ד' סע"ג). [כ].

על תלמוד בבלי נאמר במחשכים: סנהדרין כד, א. וע' ח' ויקרא (ה, ד). [כ].

ולכן תפלה של יד נק' יוצר אור: ראה משנת חסידים מס' תפלת הבריאה פ"א מ"ז. ובסה"מ תק"ע ע' כב מציין למ"ש במשנת חסידים דכשאומר יוצר אור צריך למשמש בתפלה של יד.

ואראה את אד': ישעי' ו, א.

כי לא יראני: שמות לג, כ.